צטט: רונתי 2010-01-05 10:21:57
שאלה מצוינת. אבל גם דורשת הרבה התעמקות לפני מתן תשובה. מעניין יהיה לקרוא את ההשקפה שלך.
אני שותפה לחיבה שאתה חש כלפי ק"ס לואיס הסופר ורוחשת חיבה דומה גם לק"ס לואיס המטיף בשער, שחיבר הרבה מסות וספרי עיון ואפילו ספר פנטזיה ("The Great Divorce") בתחום התיאולוגיה, חלקם יצירות מופת.
קשה להתנער מן המסר הדתי בספריו, במיוחד ב"האריה, המכשפה וארון הבגדים" שהוא אליגוריה נוצרית. וכמובן, אין כל רע במסרים הללו כשהם באים מתוך הלב. עיקרי הנצרות דומים להפתיע לעיקרי היהדות.
נדמה לי שיותר מכל מעריך לואיס אומץ לב. אומץ מהסוג של עמידה על עקרונות, ביטחון עצמי, ויכולת להודות בטעויות ולהמשיך הלאה. לא סתם בחר באריה כגיבור-על בספריו. אני אחשוב עוד קצת לפני שאמשיך... אולי.
תודה לכל המגיבים,
אני רוצה להתייחס לתגובה הזאת בינתיים -
קודם כל - מעניין שדווקא "האריה, המכשפה וארון הבגדים" הוא הספר המוכר ביותר בסדרה, וזה הספר שמדברים עליו בתגובות עד כה. אולי זה מכיוון שיש לו כמה תרגומים בעברית, בניגוד לאחרים, שככל הידוע לי תורגמו רק פעם אחת, בסדרת "מרגנית", אם כי הם יצאו בשנים האחרונות במהדורות מחודשות, בעיקר בעקבות סרטי הקולנוע.
"האריה, המכשפה וארון הבגדים" הוא הראשון שנכתב בסדרה, ומרתק לראות איך תפיסת העולם שמובעת בו מתפתחת לכיוונים שונים ומפתיעים בספרים הבאים. למשל לגבי העניין הדתי - אסלן האריה, שבספר הזה מקביל למעין ישו (הוא נצלב, יותר נכון נעקד, וחוזר לחיים), בספרים האחרים מתפקד כאלוהים של ממש, במיוחד ב-"אחיינו של הקוסם" שבו הוא בורא את נרניה.
כאן יש משהו מפעים: במיתוסים של עמים שונים מאזור המזרח הקדום, למעשה ברוב המיתוסים, וגם אצלנו בספר בראשית פרק ב' - העולם נברא בעשייה. כלומר האלים יוצרים את העולם מחומר. לעומת זאת, בבראשית פרק א' יש רמה יותר גבוהה ומופשטת - העולם נברא באמירה, ה' אומר "ויהי...", והעולם גם לא נוצר מחומר כלשהו, לפני היות העולם יש "תהו ובהו", ביטוי שהפרשנים חלוקים עליו - האם מדובר בערבוביה של חומרים כלשהם, או שזה לא-כלום, או משהו אחר.
הבריאה של נרניה היא עוד יותר מופשטת - העולם נברא בשירה. אסלן שר שיר ללא מילים, שמהווה מעין-ספק-לחן (לואיס מקפיד לציין כמה פעמים במהלך הסדרה, שהמושגים בעולם שלנו אינם מתארים במדויק את הדברים כפי שהם בנרניה), ומהשיר הזה מתהווים
האדמה, העצים, בעלי החיים, האוויר, הכול...
ולפני כן - "היה" שם אין ואפס.
העניין של להודות בטעות ולהמשיך הלאה - חוזר על עצמו בכל הספרים. חוץ מאסלן, שהוא חף מכל חולשה מכל סוג שהוא, כל אחת ואחת מהדמויות של "הטובים" נכנעת בשלב מסוים לפחות לאחת מחולשות האנוש שלה. אין (כמעט!) אף אחד שהוא "בסדר" לאורך כל הדרך. גם "הטובים" בספר עושים טעויות ואפילו עוולות שקשה לסלוח עליהן:
ב-"האריה, המכשפה..." אדמונד גורם עוולות ללוסי ואחר כך לשאר חבריו, וכמעט שמביא כליה על נרניה כולה. {בספרים הבאים, אדמונד נזכר בכך בכל פעם שהוא צריך לחרוץ משפט על מישהו.}
ב-"הסוס ונערו" הסוס מרבה להתפאר בעלילות הגבורה שלו והוא שש אלי-קרב, אך ברגע של סכנה אמיתית הוא בורח, ומתנהג באופן שהוא על גבול הפקרת חבריו (לואיס מצליח ליצור בכתיבתו הרבה מצבים של "כמעט" שכאלה). מלא אכזבה מעצמו, הוא רוצה "לזרוק" הכול, להפוך לסוס אילם, עבד לבני האדם האכזריים של ארץ קלורמן, אבל אסלן מלמד אותו לקבל גם את הצד הזה שקיים בו, ולהמשיך הלאה.
ב-"הנסיך כספיאן" ארבעת הילדים-מלכים מוזעקים מהעולם שלנו לנרניה כהצלה של הרגע האחרון, אבל בקטעים מסוימים הם מתחילים לריב ביניהם ולהקניט אלה את אלה, ובשלב מסוים נדמה שהמריבות וההתייהרויות הקטנות שלהם חשובות להם יותר מהצלת נרניה. פיטר המלך הרם מתנהג באופן ילדותי ומעדיף שלא להחליט בהכרעה חשובה מאין כמוה. וכשדוחקים בו להגיע להחלטה - הוא בוחר באפשרות הנוחה יותר ולא באפשרות הטובה יותר.
ב-"המסע בדורך השחר" לוסי קוראת בספר כישופים ומתפתה לכמה מהם, כשמה שמניע אותה זה גאוותנות וסקרנות של רכילות. לא גאוותנות או רכילאות לשם רוע, אבל בכל זאת, גורמים או כמעט-גורמים למשהו רע...
והאמירה הברורה בפרק הזה היא, לעניות דעתי,
שהצדדים האלה קיימים
במידה זו או אחרת
בכל אחד מאיתנו.
הוספת תגובה על "שאלה למי שאוהב את ספרי נרניה "
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה