כבוד הוא לי להמנות עם חבריו של מיכאל בקפה, אמן המילים המלהטט בהן, באופן שאני לעולם לא אדע איך - וגם לא אתיימר אפילו להתחרות בכישרון המיוחד והמופלא הזה.
כמה פעמים ניסיתי לכתוב את התגובה והיא לא עלתה לי, אך מיכאל חשוב ויקר וראוי ואני מנסה להגיד שוב מה שרציתי.
התחברתי, כמו רבים כאן ,לשיר לידתו של הבוקר מן הלילה, ולא מן הזווית הנשית דווקא, אלא מן הקסם הפשוט שראיתי את שמי הלילה השחורים הופכים לכחולים ואחרי כן לתכולים של בוקר, כדור האש עלה אדום וסמוק כולו - חוויה שנותרה לי מכתה ג'.
קצת היה לי קשה להתחבר,אני מודה, לקטע של עוגמת הנפש בשיר - יש לכך איזה שהוא מובן, שרבים כבר ניסו לפרש לפני - אך אני לא מסתדרת עם זה, כי הרי לידה ברוב הפעמים תוצאתה מקסימה, חיה ובועטת.
אהבתי גם את השיר הראשון על השיח עם האלוהים שבכל מקום, חיפוש התשובות לשאלות, עד הפואנטה, כנראה מתוך אמביוולנטיות - בילדותי דיברתי עם אלוהים "כאילו", דרך החלון של חדרי, עד למשבר מסויים בגיל התבגרות, הפסקתי לדון אתו, אבל כשאני מבקשת כחות להתמודד עם משבר ממש גדול,ואין הכוונה לאדם קרוב ו/או מקצועי, אלא בקשה שבלב, עם מי אני מדברת בעצם?
אנקדוטה שהזכיר לי שיר זה: במשרד בו עבדתי, עבדה גם פקידת תיקיה - לא נעים להגיד - עצלה שנהגה לומר: מה שלא מחפשים - מוצאים! והמצחיק שלא פעם זה היה נכון.. !
שנה טובה לך, מיכאל, וגם לקוראי הפורום, ולבאי קפה דה מארקר, שנה של יצירה והנאה!
/null/text_64k_1#