צטט: ron294 2009-09-14 20:56:08
מיכאל רייך בעבורי הוא סמל של יושר וצניעות, תופעה תמיד צעירה בלי תהליך בלייה, משורר היודע לפתוח את נביעות הבריאה ולהותיר את קוראיו נפעמים תמיד. מיכאל רייך הוא אירוס התמיר הניצב מולנו והמספר לנו איך יוצרים את שיר ערש החיים, אי-אפשר שלא להתפעל כשהוא מושיב את קוראיו מול ים ובין רקיע ומצביע בגאווה על יפת- השקט של הבריאה ואפילו מול האיום של המוות וההתבלות הוא נותר עם גרגירי הפחד נסגרים בתוך פיו.
מיכאל הוא סוג המשוררים המהלכים תוך כדי כתיבה, משורר הצועד בפאתי העולם וצופה בנפלאותיו, תמיד מתהלך לאיטו ומראה לנו כי אין אופק כאילו נולד בין גלי הים.
שלושת השירים הנפלאים שנבחרו לדיון עוסקים באותו נושא ,האדם בחיפוש אחרי משמעות האמיתות המעורפלות של הקיום האנושי והמשורר נותר חסר תשובה, ככל שהוא צופה ושואל מתרבות אי- ההבנות ונעדרות התשובות של האל הנסתר המסרב להשיב,אותו אל עיקש וקנאי שאינו צץ לרגע להרגיע את ליבו הנרעד של המשורר, ומיכאל הוא רוברט פרוסט מול יער השלג העצום, בלז פסקל מול אוקיינוס אדירים ומול קני הסוף המתכופפים אך אף פעם נשברים.
מיכאל שב לשאלות הרומנטיקה של שלי ולמרטין שנותרו ללא מענה, ובמקום להתחפר בעידן השירה המודרנית היודעת להתנתק מהמטאפיזיקה ולהתכרבל בגוף והאני הגשמי, מיכאל נוגע בשאלות אוניברסליות המסקרנות כל אוהב שירה, שהן הלידה , החיים והמוות, אותה מחזוריות אין-סופית סיזיפית המטרידה את ההיגיון של המרבה לשאול. בד בבד מיכאל נוגע בצירי הלידה של כל בריאה העומדת להחליף בריאה שהתבלתה וקמלה,עולם של פרידות וסופי פגישות, של ראשית וסיום.
מיכאל פותח לנו את שערי הבריאה ומזמין אותנו לצפות בה, הוא פותח לנו דלתות וחלונות , אפילו דלתות ברזל חלודות המסרבות להיפתח, ואנו לומדים איתו כי עלינו לצעוד ולהתכונן להתבוננות עמוקה אך גם להתכונן להיפרד מכל הנשגב.
מידי פעם מיכאל נוגע בחולשתו הטמאה של האדם הנרקיסיסטי ואף מוקיע אותה, אותו אדם הנהנה לשחק ולהתעקש למצוא חן בעיני האחרים כשברשות המתחזה אוצרות חיוורים ואפלים גם יחד, אולי זה מוטיב ההתחזות עליו מיכאל מדבר בשירו , אותה התחזות תמידית של האדם להפגין כוחות חסרים ודמיוניים והלומד בסופו של הליך אוטו-דידקטי ארוך ומר את אפסותו לאחר התרסקותו.
ואני אומר כי רק בעלי האור והכישרון אינם חשים כל צורך להתחזות ולהתאמץ למצוא חן, מיכאל הוא אחד מאלה הנדירים הבוהקים מעצם היותם והיודעים להפוך כל אופל לאור ותבונה.
אני יכול לשבת ולכתוב על מיכאל אלפי דפים, על משורר עצום שורש המעדיף להיוותר מכונס בקונכייתו וממנה להשמיע קולות של מזור ופריחה לכל מאזיניו, כי את מיכאל רייך לא די לקרוא, למכאל ריין חייבים ללמוד להאזין.
רוני , ידיד יקר שלי,
עלי להודות שתגובתך החמה והמושקעת כל כך, שמחה אותי והביכה אותי בו זמנית... ולא שאני מנסה להצטנע... אתה אוהב ומעריך את יצירותיי, וכאדם שאני מעריך מאד את יכולותיו המגוונות , אני יודע שמילותיך אינן מילים בעלמא. ועובדה זו משמחת אותי... מאד...
כמה מילים על יצירותי מנקודת מבט אישית:
אכן אני בחיפוש מתמיד, בשאלות מתמידות, באי שקט מתמיד כאשר אין לי תשובות...
אני מאד מחובר לארץ הזאת, להוויתה העכשוית, כהוויתה ההסטורית. באהבתי אותה, אני רואה גם פגמים המתהוים בה ובחברתה, וזה כואב לי... מאד...
וכאשר כואב לי, אני כותב, או לפחות מנסה לכתוב את אשר עם לבי. ואם אינני נרגע, אני מנסה דרכים אחרות כגון להתחבר לטבע סביבי, למה שעדיין לא נפגם. ושוב מנסה לכתוב...
אחד המגיבים ל "נא להכיר" ציטט אותי ואת מה שאני רואה כתפקידו של שיר.
הציטטה הזאת באה מתוך תגובתי לאחד המשוררים כאן, ובהקשר מסוים. לשירה כמובן יש הרבה מאד תפקידים נוספים. אך לגבי אותו נושא, כתבתי כך (למיטב זכרוני) :
"תפקידו של שיר, אינו להכיל ספירת מלאי או למתוח בקרת. תפקידו, בין השאר הוא
ל פ ק ו ח ע י נ י י ם . לעורר למחשבה. להעניק לקורא עוז בטרם פורענות". זו דעתי. וכמובן ניתן להרחיב עוד הרבה על תפקידי השירה כמכשיר תרבותי ראשון במעלה, כמכשיר חוויתי, רוחני, מכשיר להנחלת הלשון העברית, ועוד ועוד.
לסיום, הנני מאחל לך ולבני ביתך שנה טובה , יצירתית ומאושרת, וחג שמח !
מיכאל
/null/text_64k_1#