עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    ספרים

    "לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה..." (החיים והספרות - מרסל רייך רניצקי)  

    ספרים

    חברים בקהילה (6880)

    משה ,
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    סש"ע
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עו"ד וע...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Natalie S
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גי'זל28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    aniat
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    שרון קדם
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רז פורטון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רק "רגע...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    esty.d
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ארנה א
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    על ספרי שירה

    פורום זה מיועד לדיון בנושא ספרי שירה ומשוררים, \r\nאין לפרסם כאן יצירות אישיות.

    אם אדם נופל באמצע החיים - לא אלוהים ולא אדם יכולים להרים אותו

    19/8/07 11:37
    0
    דרג את התוכן:
    2007-08-20 22:54:59
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שנתיים למותה של דליה רביקוביץ

    ואני רוצה לצרף קטע ממה שכתב יגאל סרנה על המפגש שלה עם המשוררת פדואה טוקאן הפלסטינאית וגם לצרף שלושה לינקים לדברים שקסיופאה כתבה עליה, לוצ'יה כתבה וגם אנוכי הקטנה:


    גם דליה חדלה לבקר אותה, כעת היא מסבירה, שהיה לה קשה להתמודד עם מצבה של פדואה כנכבשת, ועם השתוללות ההתנחלויות, השנאה, הירי באוויר, אובדן התמימות. היעלמות השלום.

    "כשהיינו ילדים שרנו באמבטיה. עכשיו השתתקנו. כולנו רדופים." אומרת פדואה. חתול עובר בחצר. אני מקשיב לשיחה שתישאר איתי שנים רבות. אלה רגעי קסם שעוצרים לשעה קלה את המסע המטורף אל התהום. האור משתנה ונעשה קריר יותר. אריג עדין נטווה בחדר עם החלון לגינה. ריח התה. צבעי הפרחים. אהבת המשוררות. הצער על כל מה שאבד ועוד יאבד.

    דליה מדברת פתאום על הילדים. יש לה ילד קטן בבית. "חייב להיות ביטחון לילדים גם בתוך מאבק לאומי," היא אומרת. פעם הציעה אימוץ זמני של ילדי הגדה כדי לחלצם מסכנה. "לילד שלי לא הייתי נותנת להילחם."

    "לא", משיבה לה פדואה, "ילדים מוכרחים לקחת חלק במאבק. כיבוש צריך להיות מסורב על ידי כולם, גם ילדים. מעולם לא ידעת מה זה כיבוש."

    הן משתתקות. גבול חוצה את החדר. מחופרות בכורסאותיהן הרכות כמו עמדות שקים, הן פתאום כובשת ונכבשת. אמא ולא אמא.

    בדרך החוצה, לישראל, אנו מתעכבים בקונדיטוריה שכמית וקונים כנאפה כתומה זהובה זרוית פיסטוק ירוק כתוש, ודליה אומרת, כמעט בקנאה, כי "לנכבש יש תמיד הרגשה של עוול מתוק. חייו פשוטים יותר. יש לו מטרה גדולה."

    בעניין הילדים היא נחושה בדעתה שהייתה שומרת את שלה מחוץ למלחמה. היא כתבה על זה כמה שירים. באחד מהם "רחיפה בגובה נמוך", צפתה במותה של רועה ערביה קטנה בשטח הררי שנראה בדיוק כמו שטחי המרעה של בית פוריק הסמוך.

    (עד מדינה - יגאל סרנה עמ' 41)


    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "אם אדם נופל באמצע החיים - לא אלוהים ולא אדם יכולים להרים אותו"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    20/8/07 10:29
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-08-20 10:29:00
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    קשה לקחת צד בויכוח הזה,

    כי גם אני כמו דליה רביקוביץ,

    את הילדים שלי מעדיף לגדל בעולם שאין בו מלחמה

    ואני לא רוצה לחשוף אותם לאלימות ולמאבק

    כשהם קטנים

    רוצה שתהיה להם ילדות הכי טובה ויפה שיש

     

    ואני לא רוצה לערב כאן את דעותיי הפוליטיות, לא משנה מה אני חושב על ה-"כיבוש",

    המציאות של האם הפלסטינאית היא של חיים בתוך מלחמה, אין כאן עניין של (אני חושב) "לחשוף" או "לא לחשוף" את הילד לכך, כי אלה החיים שלהם.

    ויש כאילו שתי ברירות: או להיאבק - או להיכנע.

    כך שאם הילד לא נאבק, אז הוא נכנע, וצריך לנסות לשים את עצמנו במצב שלהם כדי להבין זאת.

     

    ושוב: לא משנה פה דעתי על המצב , אני מנסה לנטרל את דעתי הפוליטית ולהתייחס לעניין מבחינה רגשית בלבד.

     

    כמו שאמרה דליה רביקוביץ - לנכבש יש מטרה, והיא ממלאת את כל החיים, גם אם הנכבש לא רוצה בכך, אין לא ממש בחירה. הוא חי את זה.


    --
    ליאור דגן - למידה בראייה אחרת
    www.liordagan.com
    20/8/07 22:54
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2007-08-20 22:54:59
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
     לא נראה לי שניתן לנתק את הילדים מהמלחמה. בטח שלא בעידן האינטרנט כשהילדים חשופים יותר מתמיד לעולם שבחוץ ומשחקים בעולם וירטואלי לוחם עוד בטרם בגרו ולבשו מדים... 
     ילדינו סופגים את המציאות לעורקיהם יותר ממה שאנו אי פעם ידענו.. איפוא התמימות של "אנחנו באים להילחם בכם" של שנות הילדות... היום אין ילדים ברחובות והם מסוגרים בבתים מול המחשב, שורפים שעות און ליין בשדות מלחמה דמיוניים. עוד בטרם הגיעו לגיל בו עליהם לעמוד מול אויב אמיתי הם כבר מדברים על סוגי נשק וטקטיקות קרב.. 
     הבן שלי בן 13. אמנם רוב הזמן הוא משחק משחקי אסטרטגיה וקווסטים אך מדי פעם אני מוצאת אותו מנהל קרב אימתני בעירק או ברוסיה, נתון כולו בקלחת הלחימה ובעיניים בורקות מצווה על חייליו לאגף מפה ולהפציץ שם וכו'... 
     למזלי איננו מסתובב ברחובות ולא מעורב בקטטות. שלחתי אותו ללמוד קרטה כדי לדעת להגן על עצמו ולפתח משמעת עצמית. 
     מאוד הייתי רוצה שלא יאלץ להילחם. שאף אחד לא... אני חושבת שהלחימה על קרקע בהסתכלות הסטורית מיותרת לחלוטין - אומות קמו ונפלו ללא קשר לאמונותיהן ועוצמתן. פעם אתה למעלה ופעם למטה - הגלגל סובב והזמן זורם ובעצם כולנו מבזבזים אותו על דברים עקרים. כי מחר תנער אותנו האדמה מעליה או יטביענו הים כמו את אטלנטיס הקדומה (מה שלא כל כך רחוק מהמציאות) ואז איפוא הם כל עקרונותינו הנעלים ושאיפות ההשתלטות והגבולות הדמיוניים ששרטנו באדמה? 
     מלחמה היא דבר רע אך היא זורמת בדמנו מאז שחר העולם ומסיתה אותנו. יש הרבה מקום בעולם שאין בו אנשים כלל ובכל זאת נלחמים על פיסות אדמה צפופות ונדחסים בערים מהבילות ורוויות עשן. 
     אילו חזרנו לאדמה וויתרנו על שאיפות הגדלות שלנו והסתפקנו במה שיש לנו ולא הקשבנו להתלהמות המנהיגים המפוקפקים ושגרירי האלוהים למיניהם שמי שמם בכלל - אולי היינו שומעים באמת את אלוהים מדבר אלינו - לכל אחד ואחת מאיתנו ללא הבדל של דת או לאום, צבע ומין - כי הכל הבל הבלים וקישוטים. האמת נמצאת עמוק בפנים ואלוהים לא צריך מתווכים. 
     לכל אחד מגיע שתהיה לו פינה בה יוכל להניח ראשו בשלווה בסוף יום עמלו גם אם זה אוהל בסוף העולם שמאלה. 
     זה מה שאני חושבת. הלוואי שיכולתי ליישם בעצמי את סוף הלחימה - ולא רק בינינו לבין פלשתינאים אלא באופן כלל עולמי - אבל אני רק נקודה קטנה בגלובוס והאנרגיה השלילית בעולם כל כך גבוהה שמן הסתם גם בני שלי ילך לצבא ויילחם. 
     ובנימה אופטימית זו נעבור לפרסומות. 


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "אם אדם נופל באמצע החיים - לא אלוהים ולא אדם יכולים להרים אותו"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה