עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    שירה וכתיבה יוצרת

    קהילת "שירה וכתיבה יוצרת" בניהולם של שלמה אברמוביץ' ושל bfou, מיועדת למי שכותבים שירה, אוהבים לקרוא שירה ולמי שעוסקים בכתיבה יוצרת לסוגיה. הקהילה תעניק במה ליוצרים ותיקים ומנוסים לצד כותבים חדשים ומתנסים. הקהילה תיזום ותעודד דיונים ענייניים על יצירות וניתוחן, תוך שמירה על כבוד היוצרים. מדי פעם נארח כאן משוררים וכותבים בעלי שם, שחיים עדיין בינינו ונציג גם יצירות אלמותוית של יוצרי עבר, שכולנו גדלנו על ברכיהם. הקהילה תחשוף מפעם לפעם יוזמות חדשניות, שעיקרן עידוד הכתיבה והיצירה. בואו נהנה.

    אמנות ובמה

    חברים בקהילה (2290)

    aniat
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יהודה ויצנבר...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עמנב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אורורה1
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    missconcepti...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ששת שצ
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    איימי האחת
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רננה אורן.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    א ח א ב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אס לב אדום
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    שירים שאני אוהב/ת במיוחד

    במה להצגת שירים ויצירות אהובות במיוחד.

    טהא מוחמד עלי

    15/7/09 06:36
    4
    דרג את התוכן:
    2011-10-17 06:10:28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

     

     

    נקמה

     

     

     

    לפעמים

    מתחשק לי להזמין לדו קרב

    את האיש

    שרצח את אבי

    והרס את ביתי

    ושלח אותי עירום ועריה

    לכל הרוחות של עולם

    הבריות הצר.

    שאם יהרגני

    ומצאתי מנוחה נכונה

    ואם אחסלהו

    מצאתי נקמה.

     

    אבל...

    אם יתגלה לי

    במהלך הדו-קרב

    שיש ליריבי

    אמא

    שממתינה לו

    או אבא

    שמניח את כף ימינו

    על כברת הלב בחזהו

    בכל פעם שהבן שלו מאחר

    אפילו רבע שעה

    מעבר למועד שובו -

    או אז

    לא אהרגהו

    אם הכנעתי אותו.

     

    זאת ועוד...

    לא אחסלהו

    אם יתברר לי

    שיש לו אחים ואחיות

    שנוטים לו אהבה

    ומתגעגעים עליו בלי הרף:

    או שיש לו

    אשה הששה לקראתו

    וילדים

    שאינם אוהבים כשהו נעדר

    ושמחים במתנות שלו

    או שיש לו

    ידידים וקרובים

    שכנים ומכרים

    חברים לתא-המעצר

    שותפים לחדר בבית-החולים

    רעים לספסל הלימודים -

    שמתעניינים במעשיו

    ומקפידים לומר לו שלום.

     

    אבל אם יהיה ערירי

    כרות עץ משפחה

    שאין לו לא אמא ולא אבא

    לא אחים ולא אחיות

    לא אשה ולא ילדים

    בלי חברים וקרובים ושכנים

    בלי מכרים

    בלי רע או עמית, בלי ידיד לרפואה ...

    לא אוסיף

    למצוקת ערירותו

    לא יסורי גויעה

    ולא עצב כיליון.

     

    רק בזאת אסתפק:

    אעלים עין ממנו

    כשאתקל בו ברחוב

    ואשכנע את עצמי

    שהתעלמות,

    בפני עצמה,

    גם היא

    סוג של נקמה.

     

     

     

     

    טהא מוחמד עלי,  15 אפריל 2006

     

     

     

     

    טהא מוחמד עלי,

    סוחר מטבעות עתיקים בשוק אלקזנובה בנצרת,

    הגיע אל השירה כפליט, בעל כורחו,

    כפר ילדותו - ספוריה, נמחק בארבעים ושמונה,

    ועל הריסותיו הסמויות מן העין

    המציאות הישראלית נטעה עצים.

     

    כל חייו הם ניסיון חסר תוחלת לשוב אל העולם

    הנטוע מתחת לעצים...

    פליטים לא יכולים... שירה יכולה.

     

    ידידיו של טהא שהיו פוקדים את חנות העתיקות שלו,

    בנצרת,

    [ כך כותב אנטון שמס בתרגום ובהבעה המלווה את סיפרו, ] 

    ידעו שמלבד המטבעות, ספונים במגרות גם שירים,

     

    במשך השנים המשיכו ידידיו של טהא

    לחזור ולהפציר בו שיקבץ את שיריו בספר.

     

    רק ב -  1983 ראה אור ספר שיריו הראשון

    השיר הרביעי ועוד עשרה שירים,

    כך הוא קרא לקובץ,

     

    ומאז

     

    לרמות את הרוצחים   -   1989

    שריפה בבית הקברות של המנזר   -   1992

    אל ח'ליף ונער פרפרים צבעוניים   -   2002

    לא יותר   -   2005  

     

    טהא מוחמד עלי - שירים   -   2006

     

     

     

     

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "טהא מוחמד עלי"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    15/7/09 10:41
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-15 10:41:06
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין


    קשה שלא להכנס לפוליטיקה כשדנים בשיר שכזה

    ואהבתי מאוד את הרגישות של טהא.

    התחברתי למקום של הסלחנות.

    לכן, אני חושבת גם התאכזבתי מהסיום: "סוג של נקמה"

    אבל זה בטח רק אני...

    15/7/09 15:24
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-15 15:24:37
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אהבתי
    ואני דווקא

    לא רואה פוליטיקה בשיר

     

    אני יותר מתחבר לנפש הנלחמת ברגשות הנקמה , בסליחה , בכאב ובחמלה .

     

    האם לא ניתן להפריד בין שיר שנכתב

    לבין דעתו/מצבו של הכותב ?

     

    גם בקריאה שניה ושלישית

    אני לא מצליח לשייך את המדבר

    לאף עם ולשום צד פוליטי כזה או אחר .

     

    יום טוב

    ברוך

     

     


    --
    יש צורפות אחרת
    ברוך רוזן עין דור
    054-9788310
    taligrozen@gmail.com

    החנות שלי באטסי
    http://www.etsy.com/shop/taltreasures
    15/7/09 20:25
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-15 20:25:06
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תודה על השיר!

     

    אהבתי מאד לראות כיצד מתרככת או משתכללת התגובה האוטומטית - הרצון לנקום, להחזיר עוול תחת עוול.

    ויפה בעיניי הזיקוק הזה שמביא בסופו של דבר למסקנה- שההתעלמות היא המכה הכואבת מכל ולא יחס מחפיר ופוגעני ככל שיהיה.

     

    אני לא נדרש כלל לפוליטיקה מאחר ובקריאה שלי מדובר כאן בפלוסופיה שיכולה להיות משוייכת לכל אדם באשר נגרם לו עוול והוא מבקש פורקן ליורה הרותחת בנפשו.

     

    אבל יחד עם זאת יפה לראות כיצד מיטשטשים הגבולות וכיצד מה שנתפס בעינינו כיהודים הוא עוול שנעשה לנו, הנה הופך להיות עוול שאנחנו אחראים לו ואין זה משנה אם בצדק או לא כי עוול הוא עוול הוא עוול. מה שמחזיר אותנו לחוכמה המוכרת - ואהבת לרעך כמוך. ובמקרה של השיר הזה כשם שזה התעלם ממך והכרית את אביך ואת ביתך ומולדתך - התעלם אף אתה ממנו ומבחינתך כבר אין לו חלק בעולמך ובעולם הזה בכלל.

     

     

    איציק.

    15/7/09 23:46
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-15 23:46:51
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בערבית זה בטח נשמע אחרת. הבעיה שבערבית בטח מבינים אותו גם אחרת. בערבית רוצים להשאיר אותנו ערירים כדאי שיהיה להם קל להתעלם מאיתנו. בכלל בתרבות הערבית למספר יש משמעות עצומה (וזה ממש אירוני כשחושבים על זה שהתרומה הכי גדולה של הערבים לתרבות המערבית היא בהמצאת האפס) אחד הארגומנטים הכי משמעותיים כשהם באים לטעון לעליונות האיסלם על דתות אחרות היא הטיעון המספרי. אם יש יותר איסלמים מנוצרים סימן שהאיסלם יותר צודק וזו גם הסיבה שבאיסלם לשאת ארבע נשים ולהביא כמה שיותר ילדים זו המצווה הכי גדולה. ומה פלא שטהא מוחמד עוסק בספירת מלאי. (קרובים ידידים אחיות אחים וכו') אתם לא תמצאו אף משורר עברי שיכתוב ככה על נקמה בערבים. ומי שמוצא אצל טהא סוג של הומניזים. בזה שהוא מוותר כביכול על הדו קרב. עושה טעות גדולה. טהא מוחמד הוא לאומן ערבי כמו כל המשוררים הערבים (ראו מחמוד דרוויש "קחו מכאן את מתיכם והסתלקו מכאן")
    16/7/09 01:30
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-16 01:30:23
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    שיר יפה.

     

    אני מניח שבערבית הוא עוד יותר יפה.

     

    ולגבי הפרשנות? מעניין לפרש את השיר גם כתוכחה עצמית,  שבה המחבר כועס על עצמו על רפיון ידיו. כמו הבדיחה על היהודי שדורך על הקו כשהקוזק לא רואה. אבל אני לא קורא את זה ככה.

     

    אהבתי מאוד. תודה. 

    17/7/09 00:24
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-17 00:24:19
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

     

     

     

     דיאלוג יהודי ערבי ... זה אפשרי

     

     

     

     ליה בוריס, טהא עלי

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    הנה סיפור וגם שיר

     

     

     

    ליה בוריס 

    אמנית קרמיקאית מזכרון יעקוב

    עיצבה ויצרה את הפסל

    הכד המיוחד הזה המצורף בצילום

    במסגרת השתתפותה בסימפוזיון קרמיקה

    ערבי יהודי שהתקיים בגלריה לאמנות

    ב- אום אל פחם

     

    את הכד פיסלה בהשראת שיריו ואישיותו

    של המשורר הערבי מנצרת

    מוחמד טהא עלי

     

    והם גם נפגשו

    שניהם

    היוצרים

    האנשים,

    ליה בוריס מזכרון

    וטהא עלי מנצרת

    נפגשו באום אל פחם

     

     

    המשורר מוחמד טהא עלי

    פגש את הכד שפיסלה ליה

    ואהב אותו ...

     

    הלך לביתו

    והקדיש

    לליה

    ולכד המיוחד

    את שירו

     

     

     

    זהות

     

     

     

    על משטח כדך

    עצמי ראיתי,

    די בברור

    על חרסו

    ראיתי את חריש הלילות,

    בפנים שלי

    הבחנתי בעפרו

    בקמטים

    שהותירו הימים

    על מצחי ועל לחיי,

    על פני הכד ראיתי

    את עצבי הכואב

    את טביעות יאושי

    ועקבות המתנתי

    אשר יצרו הרוחות

    ושרטטו פחדי

    על פני וקולי

    ומקום הדופק בחזי.

    בראי כשרונך

    נדמה לי שאני

    כלי חרס פריך

    שנפל ממרומים

    על סלע לשברים,

    אספתי את שבריו

    ומחדש בראתי את חלקיו.

     

     

    מוחמד טהא עלי, נצרת

     

     

     

     

     


    --
    Yoaview
    17/7/09 03:01
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-17 03:01:47
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    השירים אכן יפים ורעיון הדיאלוג מקסים. אבל מתי ראית או גילתה במגזר הערבי הזדהות עם שיר של רבי יהודה הלוי. או הבנה מינימלית לזכויות של העם היהודי. הרי רק עכשיו קראנו שדניאל בירנבויים הוחרם ע"י הפלסטינים בגלל שהוא אמר שליהודים זכות להגן על עצמם. אתה מתאר לעצמך מה זה. דניאל בירנבויים שמחרים את ישראל ומקבל עליו אזרחות פלסטינית. ???!!

    והאמת אם היית שואל אותי לא הייתי מתנגד להחליף את "התקוה" ב"בילאדי בילאדי" (אדמתי אדמתי) אחלה שיר אם זה היה מביא שלום. אבל הבכי והמסכנות והעליבות הם חלק בלתי נפרד מהתודעה הערבית. הם עד היום מבכים את אובדן גרנדה ואלאמברה. ומתגעגעים לצלאח הדין. אני לא מאמין לאף מילה שהמשוררים הערבים כותבים. הכל פוזה ופנטזיה שאנחנו היהודים הרדופים בתסביך אשמה עושים ממנה מטעמים. ומשגעים לעצמנו סתם את המוח. מבחינה אומנותית טהורה אין בכד הזה או בשיר הזה משהו מיוחד מלבד המטפורה שטהא הדביק לה

    17/7/09 08:44
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-17 08:44:03
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

     

     

     פגישה

     

     

     

    הם נפגשו  -  מהססים אם

    לברך זה את זו לשלום.

    אך אז

    אמרה דבר מה,

    ופסעה לצידו כברת דרך:

    לא כל אחד יודע מי הוא מי

    בחשכה כזאת.

    היא היתה צעירה עדיין,

    הברק בעיניה

    אפל כשהיה.

     

    מילים צללו

    כעופרת

    ממעקי - הירי של שתי ספינות

    שביניהן הים.

     

    רק אחר כך שם לב

    שהן נותרו משתלשלות

    עמוק בפנים,

    במקום שבו הזרמים גורפים

    מעל יערות בוגדניים של אצות

    ותהומות פתאומיים.

     

    מה זהירה היתה,

    מה מיהרה להמלט ...

     

    אך בידו נשאר קצה חוט

    הדיג שלה, עם הקרס,

    שהיה, גם אם לא ידע,

    חבל-הצלה

    שהושלך לעברו.

     

     

     

    אולב האוגה

     

     

     

    וגם יואב

     

     

     

     

     


    --
    Yoaview
    17/7/09 11:15
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-17 11:15:04
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

     

     

     

    לוואי שהיתה לי יכולתך לשלוט בבכי

     

    אתה הילד,

    שכאשר אמו

    לא נתנה לו מה שהחזיקה בידה

    כשהלכו בדרך

    ובכה

    ומיד כשנתנה לו

    מה שהחזיקה בידה

    הפסיק לבכות  -

    אתה שנכנס לבכי

    ככל שלך מתחשק

    ויוצא מן הבכי

    כאוות נפשך  -

    לוואי שהיתה לי יכלתך

    לשלוט בבכי.

    הילד של ספונטניות

    הבכי  -

    אני,

    אני הבכי מתגורר בתוכי

    מתרגש עלי בלילות

    ובאור היום רובץ על חזי

    פוקד את חלומותי

    ולא עולה בידי להשילו מעלי

    כשאני מתעורר.

    ילד התום של הספונטניות  -

    לוואי שהיתה לי יכולתך

    לשלוט בבכי.

    טהא מוחמד עלי

     

     

     

    באחד מביקורי בגלריה באום אל פחם,

    פגשתי את טהא ...

    התפתחה שיחה,

    שאלתי אותו...

    אם הוא כותב שירה גם לילדים,

    טהא חייך חיוך קסום,

    היישיר אל פני מבט של איש שחשב על הדברים 

    ואמר כאילו מתנצל ...

    שלא ...

    לא

    שירתו מיועדת למבוגרים.

    בהזדמנות...

    בקומה השנייה של הגלריה

    זו המיועדת לחוגים 

    הקראתי את שירו לקבוצה

    של צעירים

    וספרתי להם על שיחתי עם טהא

    היו להם חיוכים,

    וגם דברים ברורים:

    תאמר לטהא ...

    שהוא כותב גם לילדים ...

    יואב

     

     

     


    --
    Yoaview
    17/7/09 18:58
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-17 18:58:05
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

     

     

     

     

     

     

    טהא מוחמד עלי [ משמאל בתמונה ] חותם על ספר שיריו

    במסגרת הארוע של הקראת שירו: נקמה, בערב משוררים

    יהודים וערבים, בגלריה לאמנות באום אל פחם.

     

     

     

     

     

     

     

     


    --
    Yoaview
    30/7/09 10:20
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-30 10:20:43
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

     

     

     

    לא היה ולא נברא

     

     

     

    אנחנו לא בכינו

    בשעת הפרדה.

    שכן

    זמן לא היה לנו

    ולא דמעות

    ובכלל, לא היתה פרדה.

     

    אנחנו לא תפסנו

    ברגע הפרדה

    שהיתה זו פרדה

    אז מנין יבוא הבכי ?

     

    אנחנו לא נשארנו ערים

    ולא נמנמנו

    בליל הגרוש.

    אותו לילה

    לא היה לנו לילה

    לא היתה אש

    ושום ירח לא עלה.

    אותו לילה איבדנו את כוכב הצפון

    העששית רמתה אותנו

    ולא זכינו

    במנת חלקנו אפילומנדודי שינה

    אז איך יכולנו להשאר ערים ?

     

     

     

     טאהא מוחמד עלי

     

     

     


    --
    Yoaview
    30/7/09 10:28
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-07-30 10:28:36
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

    עד שהבנתי

     

     

     

    וכך

    לקח לי

    ששים שנה תמימות

    עד שהבנתי

    כי המים הם הטוב שבמשקאות

    וכי הלחם הוא הטעים במאכלים

    וכי אין ערך אמיתי לאמנות כלשהי

    אלא

    אם תחדיר מעט אושר

    ללב האדם

     

     

    טהא מוחמד עלי

     

     

     

     

     


    --
    Yoaview


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "טהא מוחמד עלי"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה