עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פרטי קהילה

    ספרים

    "לא היו לנו רהיטים ולא וילונות, לא סדינים, לא מגבות ולא כלים. לא היה לנו רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה..." (החיים והספרות - מרסל רייך רניצקי)  

    ספרים

    חברים בקהילה (6881)

    עו"ד וע...
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אהוד אמיר.
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    gazuri1
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    רז פורטון
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    michela29
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    ford-forcus
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אודטה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    RonArzi
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    גי'זל28
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    א.A
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פורום

    בקרוב

    הודעות על אירועי תרבות ובעיקר ספרות

    שז - במוצא"ש 6.6.09 בשעה 20.00 בגדה השמאלית

    1/6/09 12:43
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-06-01 12:43:30
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

     

     

                                                                               אתם מוזמנים ומוזמנות ל: "מאולפת"מסיבת קיץ ספרותית המבוססת על ספר סיפוריה של שז "מאולפת" שתתקיים במוצא"ש, 6.6.09, בשעה 20.00בגדה השמאלית, רחוב אחד העם 70, ת"א חלקו הראשון של הערב יוקדש לסיפורים ולשירים של שז.יופיעו:רנה שיינפלד (מחול בהקרנת וידאו – "מותק")יונת קלר (בסיפור "הכוס הנשכן"  מתוך המופע "האוטוביוגרפיה המינית שלי")שז ("מאולפת")יונתן בר גיורא ("שדמעותיי יהפכו פנינים")ואלה ("אברהם" מתוך הדיסק "אחות של שלגיה")   בחלקו השני של הערב תתקיים במה פתוחה.להשתתפות בבמה הפתוחה נא צרו קשר בהקדם עם אסתי:052-5250667  תנחה את הערב: ליאת כרמלי. כניסה: עשרה ש"ח לכיסוי ההוצאות. במקום יוגש כיבוד קל, וספריה של שז יימכרו בהנחה.  לפרטים נוספים: שז, 03-7313444, 0507-393095 מצורף הסיפור: "הכוס שלי נשכן" 
    הכּוּס שלי נשכן ובשבדיה יש גברים אחרים
    "הכּוּס שלך נַשְכָן," הוא אמר את זה בקול. "הכּוּס שלך נַשְכָן," הוא שב ואמר, "ובכּוּס נשכן עלינו לטפל כמו בכלב נשכן, אין  ברירה, זה לא משהו אישי, זה לא בגלל שאני לא אוהב אותך, אין לי שום דבר נגדך,  אין לי שום בעיה איתך, להיפך, אני חושב שאת אשה אינטליגנטית ונבונה ונחמדה  ונעימה ומסבירת פנים, אני חושב שיש בך עוצמה נשית מאוד יוצאת דופן ברכות  שלה, זה מה שאני חושב עלייך, למען האמת, אם הכּוּס שלך לא היה נשכן הייתי  אפילו מזמין אותך לארוחת לילה על הגג, אפילו תכננתי כבר איך לעשות את זה, יש  לי מפה משובצת, ועל הגג יש כבר שולחן, הייתי מדליק נרות עם פמוטים גבוהים  והייתי מדליק קטורת ומוזג יין לכוסות גבוהות ושמנמנות והייתי מראה לך מה זה  החיים הטובים, באמת, תאמיני לי, כל כך פינטזתי על זה, אבל את יודעת איך דברים  מתגלגלים, בדיוק אחרי שנודע לי שהכוס שלך נשכן הכרתי מישהי, איזו סטודנטית  שבאה להרצאה שלי וביקשה ממני הסברים, ואנחנו נשארנו הרבה אחרי ההרצאה,  ואחר כך הלכנו לקפיטריה והמשכנו לדבר, ואחר כך נפרדנו אבל לא לפני שהיא נתנה  לי את הכתובת ואת הטלפון שלה, ובאותו לילה כבר התייצבתי אצלה והכּוּס שלה היה  מאוד מזמין ובוודאי שלא נשכן, אז את מבינה, יש הרבה תכונות באשה, הרבה  תכונות שחשובות לי - אינטליגנציה וחוכמה והומור ויכולת הקשבה ורכות וגמישות  מחשבתית ולך יש הכול, באמת, אפילו טוב לב, אבל מה, הכוס שלך נשכן ואני, הזין  שלי צריך בית חם, הזין שלי צריך כוס מקבל ורך ומאולף וצייתן." "מה אתה אומר," אני אומרת. אני מדוכדכת. אני אומרת "למה הלשנת עלי, מילא לא  רצית אותי בעצמך, אני יכולה להבין, דרך אגב אני לא אומרת בכלל שהייתי הולכת  אתך, ואיך אתה יודע שהכוס שלי נשכן עם כולם, אולי הוא נשכן רק איתך וזה בגלל  שאתה פרופסור נפוח למדעי הרוח שחושב שהכול מותר לו ולוקח ולוקח וחושב על  עצמו שהוא כל כך חכם, אולי הכּוּס שלי הריח את זה ולכן ביקש לנשוך אותך?" "אולי, אולי," הוא אומר, מחזיק בקבוק יין בין ברכיו ומתאמץ לפתוח אותו, "אבל את  יודעת איך זה, גם מי שרצח פעם אחת הוא רוצח בעיני החוק, הוא לא צריך לשוב  ולרצוח, ככה החוק גם עם כּוּסים, כל כּוּס שנושך פעם אחת הוא נשכן, כמו שכל מי  שרצח פעם אחת הוא רוצח. כמה זמן הכּוּס שלך יהיה בהסגר זה אני לא יודע, זה  תלוי בהחלטת בית המשפט, לא בי, אני בסך הכול דיווחתי, כל השאר לא תלוי בי,"  והוא מוזג לעצמו כוס יין, לוגם ממנה ואז מלקק בלשונו את קצות שפתיו, מבטו  נתקל במבטי רווּי השנאה והתוהה והוא אומר "הו סליחה, לא הצעתי לך, אפשר למזוג  לך יין?" "אני מבינה הכול," אני אומרת לו, "אבל למה הסגרת אותי, את זה אני עוד לא  מבינה." "למה הסגרתי אותך?" הוא מגחך, "באמת יקירתי, קצת סולידריות עם אחי הגברים." אני מתיישבת על הכיסא שלצידו, מוציאה מטפחת בד מכיסי, מניחה את מרפקיי על   ברכיי, משעינה ראשי על כפות ידיי ומייבבת בשקט. הוא אומר "שש יקירתי, לא צריך, לא צריך לבכות, באמת, את יודעת שזה לא יהיה  להרבה זמן, את יודעת שאם הכּוּס שלך יפגין התנהגות טובה הוא יכול להשתחרר  אפילו תוך חצי שנה." "למה אתה קורא לו הוא?" אני נובחת עליו, "זה הכּוּס שלי, זה היא." "היא הוא, ממש לא משנה לי," הוא אומר ולוגם מהיין, "בעצם כשבאים לחשוב על זה  כמובן שאת צודקת, אנחנו הגברים ניכסנו לנו את האיברים שלכן, את צודקת,  כשבאים לחשוב על זה אנחנו מתייחסים לכוס כאילו היה זכר, וגם לשדיים, אומרים  שדיים יפים ולא שדיים יפות, אבל באמת יקירתי, די, די לבכות, בואי שתי בכל זאת  כוס יין." אני מרימה אליו את עיניי, אני מתחננת, אני מבקשת , אני מתחננת, "בבקשה תחלץ  אותי מזה, אני מבטיחה שהכּוּס שלי לא ינשך אף אחד, אני מבטיחה שהשדיים שלי  לא יזרימו חלב מורעל אל העולם, אני לא רוצה לחיות בלי הכּוּס שלי אפילו לא לחצי  שנה. תחשוב," אני עותרת אל רגשי ההזדהות שלו, "איך אתה היית מרגיש אם לא  היה לך זין במשך חצי שנה" "אבל יקירתי," הוא מחייך, "מצב כזה יתכן אולי, אבל רק בעולם שישלטו בו נשים,  ושנינו הרי יודעים שזה לא אפשרי." שוב אני מתייפחת, הפעם בקול. "די, די," הוא אומר, "תפסיקי לבכות, נראה, אולי בכל זאת אוכל לעשות משהו  למענך." הוא מתיישב על השולחן לידי, מביט בי מלמעלה, שולח ידו  ומלטף את שערי.  "מסכנה, מסכנה שלי, מה עשיתי לך, לא חשבתי מספיק, סך הכול את באמת בחורה  לא רעה, חבל עלייך." "נו אז בבקשה בבקשה," אני מתחננת, נושאת מעלה את עיני התכלת שלי המוצפות  דמעות, חושבת איך כל האיברים הזוגיים בגופי  נקביים חוץ מהשדיים שלי, חושבת  איך יד היא נקבה איך רגל היא נקבה אבל הכוס שלי זכר, אני אומרת לו  "פרופסור אנא עזור לי לשחרר את הכוס שלי מהסגר, עזור לי," והוא אומר "אולי תוכיחי לי  שהכּוּס שלך חזר בתשובה והוא לא נשכן יותר," "ואם אוכיח לך?" אני שואלת, ידי על  מפתח מכנסיו, "אם תוכיחי לי," הוא אומר, "אז אני מבטיח להפעיל את מלוא כושר  השכנוע שלי מחר ואת כל הקשרים שלי כדי לשחרר את הכוס שלך, בהן צדקי." אני פותחת את כפתור מכנסיו, אני מטפסת על השולחן, אני מטפסת עליו, אני  מוכיחה לו שהכּוּס שלי בכלל לא נשכן, והוא ממלמל לי מלים של אהבה ומבטיח לי  שכל העניין עם הסטודנטית היה רק עניין קטן וחולף והוא מבטיח לי שמחר הוא יעשה  בשבילי הכול ושהכּוּס שלי הוא הכּוּס הכי טוב בעולם, והוא מוציא את הזין שלו ממני  והוא יורד לי והוא מבטיח לי שהכּוּס שלי הכי טעים והכי ריחני בעולם, והוא מבטיח לי  שעכשיו הוא כבר חייב להילחם על הכּוּס שלי כי הוא לא מוכן לוותר עליו, ואנחנו  מתנשקים נשיקות צרפתיות שחותמות את הברית בינינו, ואני אומרת לו "אתה אהוב  שלי נכון? אתה אהוב שלי ואתה תשמור על הכּוּס שלי, ואתה רואה כמה הכּוּס שלי  חמוד וצייתן ונענה ומזמין, נכון? אתה רואה שהוא טוב, נכון?" והוא אומר "כן, כן,"  כמהופנט הוא מדבר, "הכּוּס שלך הכי טוב בעולם." למחרת בפתח בית המשפט איש בטחון בודק בחפצינו ובבגדינו ומעיף בי מבט נוסף.  מראי המזרחי עושה את שלו. רק אתמול התפוצצה  לא רחוק מכאן מחבלת ערבייה. "יש טעם לדבר עם השופט?" אני לוחשת לחברה מהמרכז לסיוע לכּוּסים נשכניים  שמתלווה אלי בהתנדבות, ואני אומרת לה "מה יהיה מה יהיה," אבל השופט כבר  על הדוכן והוא כבר מדבר והסניגור כבר מדבר והעיתונאים כבר משרבטים לעצמם  משועממים, עוד מקרה של כּוּס נשכן הוא לא איזו ידיעה מרעישה, מילא אם הכוס היה  הורג גבר, אבל זה עוד לא קרה מעולם, אז הם משרבטים להם בשיעמום והעורך דין  שלי מרצה את טענותיו המקלות והפרופסור עולה לדוכן ומעיד עדות אופי  מאוד טובה  עלי ומודה  שאולי היה פזיז כשתבע אותי למשפט כי נכון אמנם שהכּוּס שלי נשכן אבל  נזק גדול לא נגרם, והשופט, חמור סבר ומזעיף פנים, פונה אלי: "גברתי הצעירה,  הפעם אני בא לקראתך ופוסק לך רק הסגר כּוּס על תנאי, זה אומר שאת צריכה   לבקר בהסגר של הכּוּסים ולעזור למנהל לטפל בכּוּסים הנשכניים מדי יום לארבע  שעות במשך השנתיים הקרובות, אם תעברי על החוק במשך השנתיים האלה והכּוּס  שלך ינשך מישהו הוא ייכנס להסגר של שנתיים, מובן?" "מובן אדוני," אני עונה בשפלות רוח, והוא מכה בפטיש על הדוכן שלו ואנחנו יוצאים מהאולם והמלווה שלי מהמרכז לסיוע לכּוּסים נשכנים אומרת דברי טעם לוהטים  באוזני העיתונאים המשועממים שרגילים לשמוע את דברי הטעם האלה, ואחרי  הצהריים הפרופסור מתקשר אלי ומזמין את עצמו אל חדרי, ואני אומרת לו בקול רך  "אני מאור אשמח, אבל לא היום, אני חייבת לנוח," "טַ טַ טַ," הוא מצקצק בלשונו,  "ואני חשבתי שלמדת משהו, כל כך באתי לקראתך וכל כך השתדלתי," אז אני  מתרצה ומניחה לו לבוא אל ביתי, מעוז האקדמיה מבצר האינטליגנציה חודר  אל ביתי, ואני מדברת עם הכּוּס שלי ומסבירה לו איך עליו להתנהג, והכּוּס שלי אכן רך  ולח, אפילו רטוב, והזין של הפרופסור נכנס אל הכּוּס שלי מאחורה ומקדימה, על  שולחן המטבח ועל המיטה, ומדבר אליו נורא יפה, ואחר כך אנחנו שותים תה צמחים  ואז הפרופסור הולך לביתו לישון שבע וטוב לב, ואני רעבה, אני מצלצלת להזמין  פיצה, והפיצה מגיעה אלי מהר, והנער השליח מזהה אותי. הוא אומר "הי, לא היית  היום בחדשות, זאת את עם הכּוּס הנשכן שקיבלת על  תנאי," אני שותקת והוא אומר  "כדאי לך להזדיין איתי, אם לא אני אגיש נגדך תלונה," אז אני נותנת לנער השליח  לדפוק אותי על השולחן, הוא גומר פעם אחת אבל לא מספיק לו, ואז הביפר שלו  מצפצף, הוא מסתכל בהודעה ואומר לי "סליחה, אפשר אולי לעשות ממך טלפון?"  והוא מצלצל לעבודה שלו ובודה איזו מעשייה על תאונה שהייתה לו ומזיין אותי  כל הלילה שוב ושוב ושוב עד שהכּוּס שלי כבר מרוט ועייף כל כך שאפילו אם היה  רוצה לא היה מסוגל לנשוך אף אחד, ואז אני מתעוררת, השעה שבע בבוקר, ליד  הראש שלי קופסת קרטון עם שרידי פיצה קרה ונער שליח. אני נוגעת בכתפו של  הנער השליח ואומרת לו בעדינות "הגיע הזמן ללכת, אתה חייב ללכת." והוא ממלמל  משהו משנתו בפה פעור ממנו מציצות חתיכות פיצה שתקועות בין שיניו. אני מוותרת.  אני נכנסת להתקלח ויוצאת מהבית. מאחורי משקפי שמש כהים אני תופסת מונית  ונוסעת להסגר לכּוּסים נשכניים. כל היום אני עובדת שם, מדברת עם הכּוּסים  ומאכילה אותם, מנסה ללמד אותם משהו על ענווה ועל שפלות רוח והם לא עונים לי,  הם נראים חבולים ואומללים, פיותיהם פעורים ברפיון ומאחדים מהם נשפך קצת נוזל,  כמו ריר, מהחור הפעור.  יש שם אשה נוספת שקיבלה הסגר על תנאי כמוני, היא מסתובבת אתי והיא נראית  שפלת רוח עוד יותר ממני, שמה פרנסואז. פרנסואז מסתובבת בגו שמוט, העיניים  שלה מרבות לבהות בריצפה והיא שואלת אותי "איך הגעת לפה?" ואני מספרת לה  ופתאום העיניים שלה בעיניים שלי והיא אומרת "יה אללה זה בדיוק אותו סיפור כמו  שלי, בדיוק. פרופסור לְמָה הפרופסור שלךְ?" ואני אומרת לה "לפילוסופיה," ופרנסואז  אומרת "שלי דוקטור לספרות, כולם חארות, כל אנשי האקדמיה האלה," "כן," אני  אומרת לה, "ולחשוב שפעם רציתי להיות סטודנטית, כל כך הערכתי את המוסד  הזה,"  "אין מה להעריך," פרנסואז אומרת, "כל מה ששייך לגברים מזוהם," ואז אני  רואה שהיא לא כל כך שפלת רוח כמו שחשבתי.  אנחנו יוצאות משם, לוקחות רכבת ונעלמות מחוץ לעיר, אנחנו יורדות למחתרת,  רופאה פלסטית מחוללת בנו כאלה שינויים שאף אחד לא יכול לזהות אותנו יותר.  לילה אחד אנחנו פורצות לתחנת ההסגר לכּוּסים נשכניים בתל אביב (התחנה הכי  גדולה בארץ) ומבריחות את כל הכּוּסים ומחזירות אותם לבעלותיהן, אנחנו שולחות  מכתבים לעיתונים שמעכשיו הכּוּס היא נקבה והשדיים נקבות, אנחנו מרססות על קירות הרחובות "ישוחררו הכּוּסים". ואז יום אחד אני הולכת בהופעתי הסמויה ברחוב ואני רואה את הפרופסור שלי,  שכמובן לא מזהה אותי, אני מחליטה לנקום.  אני מתיישבת באחת מהרצאותיו כסטודנטית ולאחר ההרצאה אני פונה אליו ובקול  הכי מתוק שלי אני  מבקשת את עזרתו בהבנת השיעור,  הוא לוקח אותי לקפיטריה  לשתות שוקו, אחר כך הוא לוקח אותי לדירתו, אני עולה עליו ומזיינת אותו ואז ברגע  שהוא מגיע לשיא הכּוּס שלי נושכת אותו וכמה טוב לה טעם הדם כבר לא אכפת לה  שיקראו לה 'שונאת גברים', הפרופסור שוכב על הריצפה מזיל דם, הכּוּס שלי  מתרוממת ממנו ולא נובחת אפילו נביחה אחת קטנה, הכּוּס שלי מלקקת את טעם  הדם ואני אומרת בקול לעגני "היה טוב פרופסור?"  אני עוזבת אותו שם ככה עם הזין שלו שותת דם, שומעת אותו מזעיק אמבולנס,  שומעת אותו מזעיק משטרה, אבל הרבה לפני שהם מגיעים אני כבר לא שם.  אני חוזרת לכפר אל נשות המחתרת ויחד אנחנו מתכננות פעולות נקמה נוספות,  פעולות גרילה. במבצע השיא שלנו אנחנו חוטפות את ראש הממשלה ומזיינות לו את  האבאבאבאבאבא של הצורה שלו לילה לילה, לילה לילה, והוא נורא מסכן ומבקש  כבר על חייו כי הזין שלו כל כך משופשף, אז אנחנו מחליטות לרחם עליו ופרנסואז  עולה עליו והכּוּס שלה נושכת את הזין שלו והוא מדמם למוות והולך לעולם שכולו  טוב. אנחנו גם רוצות לעשות ילדים אבל רק בעולם טוב יותר, שוויוני יותר. "לאיפה  ניסע?" אני שואלת את פרנסואז, והיא עונה לי "נחשוב, נחשוב, בסוף נמצא," אבל  אנחנו שתינו יודעות שהכול סוגר עלינו ואי אפשר למצוא גבר כלבבנו בשום מקום, הוא  פשוט לא קיים.  אז אנחנו ממשיכות לאפשר לכּוּסים שלנו לנשוך עוד ועוד גברים ומפסיקות לחלום  על נסיעות למקומות רחוקים ורק רוצות להמשיך לחיות בשקט ולבצע פעולות נקמה.    אז ככה, זה מה שקורה בארץ ישראל: הפלשתינים רוצחים את היהודים בפיגועים,  הנשים היהודיות מהמחתרת רוצחות את הגברים בעזרת הכּוּסים הנשכניות, היהודים  רוצחים את הפלשתינים, הדתיים מפגיזים את החילוניים והחילוניים יורים בדתיים,  עוד מעט באמת יישרף כאן הכול ולא יישאר כלום ואז אולי, אולי סופסוף אפשר יהיה  להתחיל מהתחלה. בינתיים ביום קיץ שרבי אני, בזהותי הבדויה, מתהלכת לי ברחוב תל אביבי לח ולוהט  וקונה לי שתייה קרה. אני מתיישבת על ספסל בגינה ציבורית ונחה קצת עד שיגיע  הזמן לפגישה עם הפסיכולוגית הפמיניסטית שלי שכל כך מבינה ללבי. בערוב היום  אני עושה סיבוב על הים וזוכרת את כל הגברים שאנסו אותי ואת כל הבטחות השווא  שהובטחו לי ואז כשמתקרב אלי איזה פרך ואומר לי "סליחה אחותי, אפשר לקבל  סיגריה?" אני מאפשרת לכּוּס שלי לפרוץ ממקומה, וזאת הפעם הראשונה שהכּוּס שלי  בעצמה מטפלת בעניינים ורוצחת על המקום, הכּוּס שלי פשוט מגיחה החוצה ונושכת  נשיכה קטלנית, נשיכת מוות, וככה אני הולכת לי על שפת הים וכל גבר בודד שאני  רואה, גם אם לא מדבר אלי, אני מכוונת אליו את הכּוּס שלי הנשכנית והיא נושכת  אותו בעורקים של הזין וגומרת עליו תוך שנייה, אני הולכת, הולכת, הולכת המון על  הים, עד יפו אני מגיעה ומאחוריי שובל של גברים גוססים.  ביפו אני מתיישבת על ספסל ומחכה לאור הזריחה. אני יודעת שאי שם במקום אחר  חייב להיות מישהו שדומה לי, מישהו שהיה יכול לאהוב אותי אם היה מכיר אותי,  מישהו שהיה יכול להיות נחמד ואדיב אל הכּוּס שלי ואז הכּוּס שלי לא היתה הופכת  נשכנית, אבל זה כל כך רחוק, כל כך רחוק עכשיו מכאן, אז אני חולמת על שבדיה.  אומרים שבשבדיה הכול הרבה יותר טוב, הגברים במיעוט והנשים בשלטון. יום אחד  כאשר אני אגמור פה את כל העניינים שלי ולא יהיו לי יותר כוחות להילחם את  מלחמות הצדק שלי אני אסע לשבדיה. אומרים שבשבדיה יש גברים אמיצים שלא  פוחדים מנשים, שלא פוחדים מתעוזה של נשים ושלא פוחדים מכּוּסים.  

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "שז - במוצא"ש 6.6.09 בשעה 20.00 בגדה השמאלית "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   



    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "שז - במוצא"ש 6.6.09 בשעה 20.00 בגדה השמאלית "

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה