עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    תרבותניק

    ביקורות על מגוון נושאים ומחשבות על אומנות, צילום, יצירה, חברה, תרבות, השפה העברית, שיווק וכל מה שיעלה לי לראש

    לזכרון זוויות נוספות על טקס יום השואה האלטרנטיבי בתמונע

    ביקורת על "טקס יום הזכרון האלטרנטיבי לשואה – שנה שמינית"

    לזכרון זוויות נוספות על טקס יום השואה האלטרנטיבי בתמונע

    1

    אמנות ובמה  

    6 תגובות   יום שלישי, 21/4/09, 11:03

    כבר 10 שנים זה מסורת, קיים הטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. הטקס שונה כלכך מכללים הכלכך מוכרים לנו לציון היום הזה, ובגלל זה מיוחד יותר.

     

    ברוב הטקסים בארץ, יש קודים מאוד ברורים ונוקשים של איך צריך להראות טקס כזה: זה תמיד עם יזכור, תמיד עם הדלקת משואה, תמיד עם קטעים עצובים, תמיד מדברים על אלו משם, תמיד מדברים על שישה מיליון ורק לבודדים מהם יש שימות, תמיד מדברים על הניספים באופן מרוחק מאוד. מרוחק מספיק בשביל שלא נזדהה איתם. ככל שכן, הם נראים לנו, הדור הצעיר יותר, כצבועים בצבעי שחור/לבן מהסרטים האלה שהכריחו אותנו לשבת ולראות בבתי הספר.

     

    שלא נדבר על כך שבטקסים אחרים אסור לחייך או לצחוק, גם אם זה בטעות, כי אחרת זה נחשב כפגיעה בכבודם של המתים. עד לפני כמה שנים גם היה "אסור" לדבר עם ניצולי השואה. המצב שונה בעקבות סרטיהם של גיא מרוז ואורלי וילנאי. דרך אגב, ביום הקרנת הסרט הראשון, השתתפה גם אורלי וילנאי בטקס.

     

    מבנה הטקס, חוזר על עצמו (לפחות בשנים שהייתי בו). 10 אנשים מתחומים שונים עולים על הבמה ומדברים על הנקודות שהם מתחברים אל השואה, מעלים שאלות שונות עלינו, על השואה, על הזיכרון, מדברים על האנטישמיות, מדברים על תופעות בחברה הישראלית והקשר בניהם לשואה.

     

    האנשים עולים אחד אחרי השני, וגורמים לחשוב, מנקודת מבט אחרת, על החברה שלנו ועל השואה. (בהחלט לא אופייני לטקסים הרגילים), גורמים לפעמים לתחושה בלתי נוחה, לכל אחד באיזשהו שלב בטקס, (וזה רק מלמד על משמעותו וחשיבותו של הטקס), וכן, שם מותר גם להצחיק ולצחוק.

     

    דרך אגב, זה בדיוק מה שדיבר עליו אתמול, קובי אריאלי. על הסרטון של היטלר מחפש חנייה, ועל הדרך של הומור כשפה של זיכרון, לא מרוחק או מנותק. למען הגילוי הנאות, מנעתי מעצמי לראות את הסרטון הזה. הגעתי לטקס הזה כשהייתי נגד, אבל קובי אריאלי גרם לי לחשוב בנושא הזה.

     

    עלתה גם המנחה ואחד מהמארגנים של הטקס, שהרה בלאו, דיברה על יום הולדתו ה-120 של היטלר. על דמותו של היטלר, ועל העניין הרב שהוא יוצר. היא העלתה סיבות אפשריות למה הוא כלכך מעניין אותנו. סיפרה על תלמידים של המרכז ללימודי השואה שהיא מלמדת בו, שהם כלכך מתמלאים בסקרנות כאשר מוזכר שמו של היטלר.

     

    אומנם הטקס היה אלטרנטיבי, אך הקהל היה מאוד מגוון והיו גם תל אביבים וחילוניים וגם דתיים.... (שהרה בלאו, היוצרת והמארגנת של הטקס, היא אישה דתיה, שמלמדת וחוקרת את תחום השואה כבר שנים רבות). כמו בשנים האחרונות, גם השנה כבר שעה לפני הטקס היו רבים מאוד שהמתינו. חשבתי לעצמי מה מוביל רבים כלכך להגיע לטקס הזה ולעמוד שעה בתור, הרי אף אחד לא מכריח אותם. העובדה הזאת כנראה מלמדת על צורך לא קטן, בטקסים מהסוג הזה. כתוצאה מכך היה ראוי לדעתי, שאחד מערוצי הטלוויזיה יבחר לשדר גם את הטקס הזה בשידור ישיר.

     

    ועוד מילה לסיום למארגנים: אפשר לדעתי בשמחה להתחיל את הטקס שעה לפני (21:00), ולהתחשב באנשים שתלויים בתחבורה הציבורית.

     

    יהי זכרם של הנספים ברוך.....

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/4/09 07:28:

      תודה למגיבים

       

      היי אורי.... אה, יש גבולות לז'אנר הביקורת? בדמוקרטיה?..... או במלים אחרות עוד פרה קדושה.....

       

      רק שתדע, לא חידשתי כלום, ככל שכן, גם ב-"Ynet יהדות" הייתה השנה ביקורת על הטקס הזה... כל השנים הטקס המיוחד הזה גורר לא מעט ביקורות ודעות על הדברים שהם מעיזים להכניס אליו..... זה רק עושה אותו חשוב, ובעל משמעות..... 

       

      הטקס הזה נולד כביקורת, לטקסים הרגילים, המרוחקים והחוזרים על עצמם....

        27/4/09 04:48:
      המממ.... ביקורת על טקס יום השואה... נראה לי שהרחבת את גבולות הז'אנר.
        21/4/09 21:19:

      הנושא הוא כל כך חשוב, במיוחד לנוכח נסיונות בעולם

      לטייח את העובדות ולנסות לטשטש את מה שקרה,

      שנראה לי שהפורמט שבה בוחרים להציג את העובדות

      היא מישנית.

      כל זמן ששומרים על המודעות ועל הרצון לדעת ולהמשיך ללמוד

      זה מה שחשוב.

       

      יאיר

        21/4/09 18:15:

       אכן, תופעה שתופסת תאוצה. לקשר לאינדיבידואליזם הגובר בחברה? אולי זו לא תופעה כל כך שלילית, כשמסתכלים עליה מזווית של פתיחות לדפוסי התמודדות והתנהגות שונים. אגב, הויכוח הזה באמת תיאורטי - זוכר שדן כספי הציע לאסור טלויזיה רב ערוצית בארץ כדי לא לפרק את מדורת השבט של מבט? אבל זה כבר סיפור אחר.
        21/4/09 12:44:

      נשמע מעניין

      יש משהו מבריח באמת בטקסי השואה הרגילים

      וחבל