מי לא אוהב סיפורי גבורה, כאלה שבסופם טמון ניצחון כנגד כל הסיכויים, כאלה שממחישים את יכולתן של האמונה העצמית, הנחישות וההתמדה, לחולל ניסים, ולהביא לסוף טוב. או למעשה, לסוףלאטוב - שמו של האלבום החדש של הקספרים.

הנ"ל מתייחס למקרה המופלא של הסולן אורן ברזילי, שלפני כחצי שנה לקה במחלה נדירה וסבל משיתוק בכל גופו. הוא כבר נפרד מהבמה, אך לאחר תהליך מפרך של החלמה ושיקום, הוא חוזר כמו גדול עם אלבום חדש, סינגל שמתנגן בכל התחנות, וסיבוב הופעות של הלהקה.

לכאורה - סיפור הגבורה של ברזילי הוא בדיוק הארנב שהיו צריכים הקספרים לשלוף מן הכובע. כי בינינו - מה עשוי לתרום להצלחת הקאמבק יותר מסיפור סינדרלה, עם כל התכונות שאנחנו מצפים למצוא בגיבור, שבאופן טבעי תורם לחיבוק מצד כלי התקשורת, יחסי ציבור חינם-אין-כסף והגברת החשיפה.

מבלי להקטין מחשיבותו של המקרה הפרטי של אורן ברזילי, שממלא אותי בהערכה והערצה, ניתן לטעון שלולא הטרגדיה והגבורה של ברזילי, סיכויי הקספרים להצלחה היו נמוכים למדי.

ראשית, מדבר ניסיון העבר. זהו האלבום הרביעי של הקספרים, לאחר שהשניים הקודמים נחלו כישלון ולא הצליחו לשחזר את ההצלחה המטאורית של אלבום הבכורה. שנית, בכל זאת חלפו להן 13 שנה שיתכן והפכו את הצליל הייחודי של שי להב ואורן ברזילי לקצת מיושן, לא מעודכן. שלישית, נראה כאילו שנות התשעים מתקמבקות תחת כל עץ רענן, כך שהקספרים צריכים לעמוד יפה בתור ולקחת מספר (מי יודע שבימים אלה בדיוק גם להקת "איפה הילד" מתקמבקת היישר מהניינטיז עם סיבוב הופעות וסינגל חדש?).

רגע, מיד יקומו המסנגרים, ויטענו שהנה, רגע לפני קריסתו של ברזילי, כבר התנגן לקספרים סינגל אחד. והנה, מה שהתחיל כמופע איחוד חד פעמי, הצליח מעל המצופה, וגרם לחיבור המחודש. למעשה, כך ימשיכו, הלהקה זכתה להצלחה בלתי מבוטלת לפני מחלתו של ברזילי, כך שזו חיבלה בהצלחת הלהקה, ולא תרמה לה כנטען.

אבל תכלס, לא צריך ללכת כ"כ רחוק כדי להפריך את הטענות הללו, ולפרגן לקספרים בכל הכח. מספיק לשמוע את האלבום החדש או ללכת לראות אותם מופיעים.

האלבום "סוףלאטוב" הוא אלבום טוב, בזכות ולא בחסד. נכון, לא מדובר ביצירת מופת חדשנית ובועטת כמו האלבום הראשון. ולא בכדי. הקספרים לא הגיעו כדי להמציא את הגלגל מחדש. הם הגיעו כדי להיות הקספרים - ואת זה הם עושים טוב מכולם. בי אישית פעפעו כיסופים לצליל הייחודי של הקספרים, כזה שהכי עובר ליד, ועדיין מצליח לחרוט בתוך הנשמה. לאחר פירוק הלהקה, נותרו חלל וגעגוע, והצלחת אלבומה השלישי של הלהקה בדיליי של כמה שנים רק מוכיחה, שהשוק עוד לא היה בשל בשעתו. יתכן שהשנים שעברו עשו עימם חסד, כך שהשוק כעת מוכן לקבל מחדש את הלהקה.

עם זאת, האזנה לשירי הלהקה בלבד, בלי צפייה בהופעה, בהחלט עושה לה עוול. המופע של ד"ר קספר לא צריך לשלוף שום ארנב מן הכובע, שכן הוא מדבר בעד עצמו. שעתיים של אנרגיה, צחוק, התרגשות ושחרור. אם שי להב הוא הכח מאחורי ההפקה והניהול, הרי שאורן ברזילי הוא הפרפורמר, חיית במה מבטן ולידה. ברזילי נותן את כל מה שיש לו, ואז מוסיף עוד 300%, משלהב את הקהל בכח הכריזמה הנדירה שלו.

אני מודה, כשצפיתי במופע לא היה לי מושג וחצי מושג על המחלה של ברזילי. לתפישתי עמד מול עיני אדם בריא, וגם אז השתוממתי מהיכן הוא שואב את כל האנרגיות שלו, קופץ לכל עבר ומכשף את הקהל.

בשורה התחתונה -  עם או בלי מחלתו של אורן, הקספרים מספקים את הסחורה. מגיע לנו שהם יצליחו, כדי שהפעם יישארו זמן רב יותר בסביבה.

בחירה אישית:

רצועה 3 באלבום - "זמנים משתנים" - אחד השירים היותר מיוחדים של השנים האחרונות.

הקספרים מוסיפים לו במופע חיקוי היסטרי של אריק ברמן, והנה יחד קיבלנו סוכריה אמיתית.