מי שקרא את הביקורת שכתבתי לפני כשבועיים על ההופעה של רונה קינן לא יופתע מהביקורת שהוא הולך לקרוא עכשיו. אבל גם מי שלא קרא - טוב שאתם כאן. כי כדאי שתדעו מי זו תמר אייזנמן. מהר, מהר, לפני שייגמר.

הייתי צריכה לבדוק אם היא מסוגלת לבד. אז הלכתי בהזדמנות הראשונה שהייתה לי לתמונע, להופעה שלה - בזמן שכולם חגגו 100 לתל אביב. בדרך הזיקוקים כאילו רק הכינו אותי לקליימקס של הערב הזה. ואיזה קליימקס זה היה!

תמר היא אחת מן הזמרות הללו שעושות חסד למוסיקה באשר היא. אבל משום מה לא הרבה יודעים מזה.

נכון, גם היא, כמו הרבה מהזמרים הצעירים בעת האחרונה, שרה באנגלית. אבל הלעז הזה תפור עליה. נשמע שהיא יודעת את השפה - גם במילים וגם בגיטרה.

מצוידת באצבעות ארוכות, מבטים שלעיתים אינם ברורים, חיוך מתלמד ונבוך, וארבעה נגנים מצטיינים - היא עושה את העבודה.

אם לפעמים ברוק עם נגיעות מלודיות, ואם במלודיות עם נגיעות רוקיסטיות.

לא נורא שלפעמים היא מדברת במקומות הלא נכונים. לא נורא שיש פה ושם עוד שיר שצריך לעבד ולחזק ולמצוא את השיא שלו. תמר בהחלט נמצאת בדרך טובה ומתוקה לכבוש את הפאנק הישראלי ואת האוזן שלי.

לכו ותכירו אותה. תאמינו לי שלא תצטערו.