רציתי להזכיר ספר שאני מאוד אוהבת - "ככה אני חיה עכשיו" מאת מג רוסוף בהוצאת מטר. גילוי נאות: ערכתי אותו - ואף אחד כמעט לא מכיר אותו לצערי הרב. זה ספר נוער בהגדרתו והוא לא יוצא לי מהראש כבר שנתיים לפחות. העלילה שמתרחשת בימינו, מספרת על חבורת ילדים, בני-דודים, אחת מניו-יורק והאחרים מאזור כפרי באנגליה. הילדים, בגילאים 8 עד 16 בערך מוצאים את עצמם לבד, ללא השגחת מבוגרים, לאחר שהאירופה נכנסת למלחמה והאם הילדים "נתקעת" בז'נבה בניסיון להביא לפתרון הסכסוך. בהתחלה זה גן עדן: מה יותר מגניב מלהיות לבד, בלי שום מבוגר מעצבן בשטח, בבית כפרי ענקי, מלא אוכל וצ'ופרים, בלי לימודים, עם בעלי חיים וטבע וגינה וסיפור אהבה שמלבלב שם אפילו שזה די אסור. לאט-לאט המלחמה הולכת ומתקרבת אל העולם המושלם הזה שהילדים בוראים להם. האוכל הולך ואוזל, הקרבות מתחילים להישמע קרובים יותר ובסופו של דבר החבורה נאלצת להיפרד. בסופה של המלחמה הילדים מתאחדים איכשהו, ודייזי, האמריקנית, שאבא שלה מכריח אותה לחזור אל ביתה השנוא ואל חיים של ייאוש וסף אנורקסיה, מצליחה לחזור לאנגליה ומוצאת שם משפחה שבורה, ובן-דוד אהוב בצרה צרורה. הכתיבה של מג רוסוף פשוט משובחת, יש לה קול מיוחד ושונה, עם הומור דק שבדקים ורגישות מכמירת לב. גם הנושאים המסובכים, כמו אהבה בין בני דודים ואנורקסיה מטופלים בעדינות, בלי שמץ של מטיפנות ודידקטיות, ועם טונות של כבוד לקוראים, המכונים באנגלית Young Adultsתחום שלא מרבים לפרסם בו ספרים בארץ, מפאת מיעוט הקוראים. אני ממליצה על הספר הזה לנוער מגיל 13-14, תלוי בילד או בילדה ומעלה, ומאוד מאוד ממליצה למבוגרים, שלא נרתעים מספרים שמיועדים למתבגרים. לדעתי הספר הזה היה יכול לשבת בכבוד על המדף גם כספר מבוגרים, אבל אני מכורה לספרים חוצי גילים שכאלה. ספר לא קל, אבל חוויית קריאה יוצאת דופן שנשארת.