עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    גם הליכה בתלם מורידה קלוריות

    ביקורת תרבות והגיגים.

    הביקוש לנחמדים

    3 תגובות   יום ראשון, 22/3/09, 20:24

     האם אכן, כמו בשיריהם של מוניקה סקס ואחרים, הביקוש לנחמדים כל כך ירד ש...?

     

    עשרות גברברים, מסורקים היטב, מחויטים, חצי חיוך שיכור. מנסים לדבר, זורקים הערות, מבקשים תמונה (בהחלט מקורי, אך לא פחות מעצבן). עשרות בחורות, שיערן מפונפן, מאופרות, שמלותיהן קצרות, מדליקות סיגריה, מסתכלות סביב, מצחקקות, עולות לרקוד, מכבות את הסיגריה ישר מתחת למסך המרצד את המילים כאן לא מעשנים.


    המוזיקה חזקה. הפאב, שהפך למועדון עם השעות, חשוך. החלון הכנסייתי המרשים בפאב המעוצב מאיר באור דל.

    אני בגריפין, עם כל המי ומי, וקצת מרחמת עליהם, עלינו. מפלבלים בעיניהם, מחפשים. כל אחד רוצה ליצור קשר, לחתור למגע, להכיר, אבל הכל קורה כל כך מהר, כל כך בגסות, שעם זוגיות- אף אחד לא יצא מפה.

    רק בשביל לדבר צריך להתקרב כל כך זה לזו, שממש צריך להיות בהכרות מעמיקה לפני כן. סוג של פרדוקס.

    ואפרופו התחלות ופלירטוטים, אני לא מדברת רק על הגריפין, הפאב המושקע בלב תל אביב.



    ניסיתי לצרף לכאן העתק מסך של תקשורת מאוד מרשימה שהתנהלה היום עם בחור מהאתר, אבל אין לי מושג איך לשמור את זה חוץ מב"צייר" (עזרה, מישהו?) וקבצי צייר לא מאושרים כאן... לכן פשוט אשתף אתכם מה קורה ברגעים אלו ממש ביני לבין zevik2000, ששילם כמדומני הרבה כסף לצלם מקצועי בשלב כלשהו בחייו.


    הוא שולח "היי", ללא תוכן. אני עונה היי בחזרה. תשובתו העמוקה, המשעשעת, הנעימה, המושכת, הייתה: "מחפשת?"


    מעניין אם שאל האם אני מחפשת משמעות, מחפשת גור חתולים, מחפשת עזרה בתרגום מאמרים פוליטיים, מחפשת טכנאי למכונת הכביסה המזדרגגת.


    זה באמת נחמד, פותח את הלב, שבשלב כה מוקדם של ההכרות, הוא מתעניין כה לעומק בחיי והלכי רוחי.


    שאלתי אותו: "מחפשת מה?" כולי סקרנות מה יענה.



    אולי הפתרון בפאבים כמו ההודנא, בו הייתי כמה ימים לפני הגריפין. אמצע השבוע, שקט, נעים, יש כמה סוגים מהחבית ואפילו משהו לנגב. אני מפטפטת עם חברה וממש כשבאנו ללכת ניגש בחור אחד, לא נאה במיוחד, שישב עם חבר בספות בצד, ושאל אם נרצה להצטרף אליהם. הסברנו את המצב אך הוא לא ויתר: לכן באתי עכשיו, אמר, שתצטרפו אלינו לפני שתלכו.


    אני מודה, אם הוא היה יותר לטעמי, הייתי שוקלת את העיניין פעמיים. אז אולי זו בכלל אשמתי, הרי הוא היה די נחמד ולא נדחף ומלא פוזה וקצר רוח. אולי אני שטחית ומסרסת אחרי הכל. אולי אם הייתי יושבת איתו הייתי מגלה אדם נפלא ועמוק, שיודע להצחיק מתי לצריך ולפרגן בשאר הזמן.אולי היינו יכולים להיות זוג נפלא.

    ואולי, רק אולי, חבר שלו היה ממש חתיך. זה באמת יכול היה לעשות את ההבדל. אבל לא היה לי נעים להסתכל אחרי שכבר אמרתי "לא".


    בקיצור, התיאוריה שלי...

    כולם רוצים "לחתור למגע" (אם נשתמש בניסוח משעשע של שותף שלי, שסיפר מה חבר שלו אמר עליי אחרי שהוא גילה חזרתי לשוק הבשר המהולל של חיי הרווקות), ולאף אחד אין מושג איך להשיג אותו.

    והמסקנה: בנים, תהיו נחמדים. אבל קודם כל, אל תהיו אפסים. ואל תשלחו לי הודעות עלובות. תודה.


     

    גריפין, דרך מנחם בגין 23, תל אביב.

    שליש גולדסטאר- 23 שקלים. אין חצאים.

    dj- רימיקסים מזרחיים וטראנסיים לשירי דאנס חרושים.


    הודנא, אברבנל 13, מתחם פלורנטין, תל אביב.

    חצי גולדסטאר- כ21 שקלים. יש הפי הוואר בשעות המוקדמות.

    dj- סינתוזים מענגים לשירי בריט-פופ ורוק אפלוליים.


    נחשו איפה יותר נהנתי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/3/09 19:58:

      אהבתי, כיכבתי. רונית.
        26/3/09 00:22:
      אני בעד ההודנא. וחוץ מזה, נהניתי לקרוא.
        23/3/09 11:01:


      יש לי הרגשה שנהנית יותר בהודנא

      ולי יש מקומות שאני מעדיף להמנע מהם