עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    אין ספק, מדובר בפספוס

    1 תגובות   יום ראשון, 15/2/09, 19:55

    הנה לכם דוגמא איך אפשר לקחת מחזה עטור פרסים עם נושא חשוב ובוער תמידית, כמו פדופיליה (ואצלנו גם אקטואלי מתמיד), לערבב אותו עם אנשי דת (וניצול עמדות כוח), להוסיף כמה שאלות קיומיות על אלוהים, ללהק שחקנים נחשבים במיוחד עם תג איכות (פיליפ סימור הופמן= איכות!) ובכל זאת לקבל סרט משעמם, כבד (ולא במובן החיובי), לקוני ושגרתי.

    אז אין ספק (נו נכון שזה מתבקש??) מדובר בפספוס. הכל מתחיל בבית ספר קתולי בברונקס כשנה לאחר רצח הנשיא קנדי (אזכור תמוה ולא רלוונטי בעיני בסרט), כלומר ב 1964 (אבל מרגיש ומצטלם הכי אנגליה בימי הביניים), כאשר מנהלת המוסד (מריל סטריפ) חושדת באחד הכמרים (פיליפ יקירנו), המגלה יחס אוהד מדי לנער שחור צעיר, שאף אחד לא חבר שלו (אז מישהו צריך...ומי אם לא הכומר).

    סימוכין לחשדותיה היא מקבלת גם מנזירה תמימה וצחורה (איימי אדמס- לא יקירה בכלל, את השטיקים שלה מיציתי עוד ב"מכושפת", לא להאמין שהיא מועמדת לאוסקר על כך...ועוד פייבוריטית) אשר מלמדת אף היא את הילד הבודד. במהלך כל הסרט עולות הספקות כל הזמן האם קרה המעשה הנוראי או לא קרה וכן באופן ברור על מהות הקשר ביניהם, המניעים ועד כמה תמימה ה"חברות" הזאת בין הכומר לתלמידו הדחוי.

    במתח הזה בין מנהלת המוסד-הנזירה המלמדת והכומר, כל אחת מהדמויות כביכול מייצגת עולם ערכים אחר- מי נתון יותר לחדשנות, מי מציג את הראיות מנקודת מבטו ומי מפרש את הכל בדרך האורתודוכסית, נגיד. ברור שמכך עולות ספקות לגבי האלוהות וקבלת הכל כמובן מאליו. הכל נכון, חשוב אבל אפעס קצת משעמם. מפתיעה בשונותה ובעולם הערכים שהיא מייצגת דמותה של אם הילד, המופיעה לרגע קצר אבל מטריד.

    אז נכון שיש כאן צילום יפה (אבל באמת היום רוב הסרטים מצטלמים ונראים מעולה) ושחקנים עם תו תקן איכותי בדרך כלל (בסדר, שכחתי למריל סטריפ את מאמא מיה), אך נראה שכל אחד מהם עושה תפקיד שכבר ראינו ורק פה ושם מבליחה באמת איזו איכות משחק נדירה, אבל מכאן ועד מועמדויות לאוסקר? נו באמת..נראה לי שבכל שנה אחרת הסרט הזה היה חולף מהר מאוד ולא זוכה לכזאת תהודה... מה שכן, התסריט מבוסס על מחזה עטור שבחים ופרסים, לכן אין ספק (מתבקש פעם שניה) שראוי היה לו להישאר בתיאטרון. נראה לי שנושא כזה, המטופל בכבדות רבה היה מוטב לו להשאר כהצגה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/2/09 23:46:
      גם המחזה על הבמה לא הרבה יותר טוב. כל הגל של המחזות השטחיים של השנים האחרונות מעצבן. הסצנה היחידה שהייתה מרשימה על הבמה הייתה זו של האמא. בסרט גם זו הוחמצה. האמת שלא ראיתי את הסרט עד הסוף. שלושת התפקידים כתובים כך, ונראו כאותן דמויות על הבמה. אותה בעייה במחזה אוגוסט במחוז אורנג' ובעו דכמה שכאלה. על הבמה לפחות אם הביצוע טוב באמת זה יכול לרגש ולגעת. ראה את היום ה24 בבית צבי. אבל זה התאטרון הרפרטוארי המסחרי. ולמעשה הלא רפרטוארי כי רוב הדברים הללו מיובאים.