עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    עכבר גלובלי

    מנוכרים: סיפור אהבה

    ביקורת על "שונאים סיפור אהבה - תיאטרון גשר"

    מנוכרים: סיפור אהבה

    5

    אמנות ובמה  

    7 תגובות   יום ראשון, 15/2/09, 11:33


    כבר יותר מיממה שאופפת אותי הרגשה מוזרה מאז ראיתי בגשר את הגרסה החדשה של ייבגני אריה ל"שונאים, סיפור אהבה" של זוכה פרס נובל לספרות, יצחק בשביס זינגר, אני לא יודע אם זו הרגשה מעט פרנואידית שאם כך אוכל להאשים את ישראל דמידוב שמגלם את הרמן, או אולי זו הרגשה מעט אובדנית שמרחפת באויר ואז ברור, האשם הוא באפרת בן צור,או אולי הריחוף זו זו ההרגשה שאופפת אותי ואז האשמה היא בנטשה מנור, או אולי זה ייבגני אריה שמנצח על כל כתב האישום הזה? מה שברור שיש פה אשמים ושאני חייב להאשים! ברור!

    עלילת המחזה (כמו גם הספר המצויין שהתאהבתי בו לפני שנים רבות) עוסקת בחייהם של ניצולי שואה בניו יורק שלאחר המלחמה, ניצלולים שמחפשים אחר קרוביהם האבודים, מחפשים אחר נחמה חדשה. דלק לחיים חסרי נחמה. הרמן ברודר, בוגד באשתו יאדוויגה המשרתת שהצילה אותו במלחמה כשהחביאה אותו באסם, עם מאשה, שמצפה לגט מבעלה וחיה עם אמה המעט מטורפת, יאדוויגה גם היתה המשרתת שלו ושל אשתו המתה, תמרה, שחזרה מהמתים,כמו הרבה ניצולים לחייו של הרמן, נשמע מסובך? טלנובלה זולה? לא בשפה הפיוטית של בשביס זינגר.

    גשר מעלים לבמה עיבוד שלישי לסיפוריו של בשביס זינגר, לאחר שושה והעבד מגיע גם סיפור זה. המרחף בין הפרנואידיות והאובדניות של הדמויות.

    ישראל דמידוב, מגלם דמות פרנואידית, אבודה, מנותקת ריגשית, שמפחד מהרודפים ושמצד שני לא חושש להתפס על ידי אשתו בבגידתו, דמות חולנית בעלת מנגנון הרס עצמי מפותח שמקשרת אותו לשאר הדמויות, אפרת בו צור מביאה את כל המניירות המעצבנות שלה לכדי דמות שלמה, תפקיד מהמצויינים שגילמה. דמות אובדנית, רגישה,מטורפת, המאהבת האולטימטיבית, של אהבה חסרת הגיון ורגש. את יאדוויגה המשרתת שלא רואה שבהצלת הגבר של חייה היא הרסה את חייה שלה מגלמת נטשה מנור, היא מביאה דמות מעט מפגרת אבל אולי ככה היא מפרשת התנהגות מטומטמת שכזו, כשאהבה עיוורת, אבל הדמות אמינה לגמרי. האשה שחזרה מהמתים, תמרה, מגולמת על ידי רות חיילובסקי המצויינת, דמות העל החכמה שחזרה מהמתים עם תובנה חדשה שלא מספיקה מסתבר כדי להוציא אותה מהעבר הבוצי המתהווה.

    עיצוב הבמה הוא מהמענינים והמיוחדים שנראו על הבמה בשנים האחרונות, בוצע על ידי סיימון פסטוך הניו יורקי שידע להביא מביתו את העולם התת קרקעי של הסאבווי, עולם שבו לנסעים אין שורשים, מתחנה לתחנה, ללא מחוייבות, במהירות, ללא אור יום מנחם.

    על כולם מנצח ייבגני אריה שמביא את הייאוש שהוא דרכו של הניצול לכדי פיוטיות כואבת.

    אבל הוא לא סיים את ההצגה בקטרזיס המיוחל, וכך יצא שהצופה, המיוסר מעט מההתנהלות האובדנית של גיבוריו לשעתיים האחרונות, לא מוצא מנוח, ואין שום סיום מניח את הדעת או מעט פשרני, כי לא כך חייו של הניצול אבל גם לא כך חייו של הצופה שיוצא לרחובות יפו מעט מיוסר ומנוכר. מחפש אשמים.

    הפשע הוא ניכור, והאשמים? לך תמצא.... אבל איזה סיפור אהבה.

    מומלץ!

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/2/09 14:06:

      צטט: nolayk 2009-02-17 12:10:09


      .... לא היו על הבמה אנשים חיים, אלא השחקנים שדיקלמו את הטקסט של הרומן, ללא שום יחס לגורלם או לאירועים הנוראים שעברו.....המאורעות לא השפיעו עליהם, והם לא השתנו בכלל במשך ההצגה, והפתרונות שהם הציעו לעצמם לא השפיעו לא עליהם .... לא היה מובן - מי אלה האנשים,...לא היה צריך לבקר בתיאטרון, היה צריך פשוט לקרוא את הרומן, ...ההצגה היתה משעעממת, חסרת רגש ופואנטה.

      לפעמים המעבר מהספר לעולם הויזואלי עושה עוול עם הספר, אך לא במקרה הזה, מסופר הרי על ניצולי שואה, שככאלה, בשנותיהם הראשונות שלאחר המלחמה הם חיים כצלים מהלכים שמנסים לשקם את חייהם ולא לשקוע בעבר, לפחות כך על פי הנראה לעין, וכך הדמיות תפקדו, השחקנים הם לא שחקנים מתחילים ומדובר פה על שחקנים מקצועיים ומוערכים בכל קנה מידה, שאין פה מקום לבחון אותם כמו באודישן לשחקנים מתחילים, דעתך היא דעתך אבל נראה כי את הביקורת בססת יותר על ידע מעולם הקולנוע ולא מעולם המחזאות, סצינה בתסריט שונה מסצינה במחזה, ואם היית בא ממקום נקי ורואה את המחזה ונותן לעצמך להשאב לעולם שבו הדמויות חיות וממנו הן באו היית יותר מבין את התהליכים ואת הפעולות, ונהנה, אולי באמת כדאי לך לקרוא את הספר.

        17/2/09 12:10:

      ראיתי את ההצגה. חוץ מרגעים בודדים, לא היו על הבמה אנשים חיים, אלא השחקנים שדיקלמו את הטקסט של הרומן, ללא שום יחס לגורלם או לאירועים הנוראים שעברו. תמרה איבדה את שני ילדיה, אבל אני לא אמנתי ולו לרגע לה, זה לא היה מאורע עיקרי שעלייה השחקנית אמורה לבסס את דמותה (אם כבר מדברים במושגים מקצועיים). וכך הלאה, וכך הלאה. הם כולם השתמשו בקלישאות כדי להעביר את התחושות ולא ברגש אמיתי. המאורעות לא השפיעו עליהם, והם לא השתנו בכלל במשך ההצגה, והפתרונות שהם הציעו לעצמם לא השפיעו לא עליהם ולא על חבריהם לסצנה כזאת או אחרת. לא היה מובן - מי אלה האנשים, מה קורה להם, למה הם מגיעים דווקא להחלטות כאלה ולא לאחרות. לא היה צריך לבקר בתיאטרון, היה צריך פשוט לקרוא את הרומן, שכן ההצגה לא הוסיפה בשבילי כלום, מעבר לטקסט הכתוב של הרומן עצמו, ולשם מה מעלים את ההצגה? היו כמה רגעים טובים לוויטולביץ', והיה פתרון מעולה (מבחינת בימוי) לסצנה עם שתי ארוחות שבת. מעבר לרגעים האלה ופה ושם אולי תגובה טבעית של שחקן כזה או אחר (שתיים-שלוש לאורך כל ההצגה, לא יותר), ההצגה היתה משעעממת, חסרת רגש ופואנטה. לא ממליץ ללכת
        16/2/09 10:06:


      אכן, הצגה מומלצת בחום.

       ובכלל, יצא לי לראות מספר הצגות בתאטרון גשר, ואני באופן אישי חושבת שתאטרון גשר הינו תאטרון מקסים, עם ריכוז שחקנים מפתיע.התאטרון מביא איזה שהיא רוח אחרת, שונה.

      הרפרטואר שלהם השנה מאד מעניין, ויש די הרבה חדשנות ויופי בעיצוב הבמה.

      אני דוקא אהבתי את האובדון ומלנכוניות של הדמויות.....חיוך

        16/2/09 08:09:


      נשמע טוב. למרות שקש להתעלות על הסרט המעולה על פי הספר.

      משריין כרטיסים.

        15/2/09 20:48:


      כתבת מקסים ביותר.

       

      כרגיל, יבגני אריה עושה את זה בדרכו הקלאסית. גם אני אהבתי ואת כל השאר תקרא כאן משמאל למעלה.

        15/2/09 19:05:

      בדיוק הולך לראות את זה מחר.

      אגיב אז.

      תגיות

      פרופיל

      avi-von
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין