עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    מי כאן האורח?

    ביקורת על "האורח"

    מי כאן האורח?

    7

    סרטים  

    11 תגובות   יום שבת, 7/2/09, 08:52

    רגע לפני שנתחיל יש לי אליכם שאלה מאוד חשובה:

    מה הייתם עושים אם הייתם חוזרים לביתכם, נגיד לאחר חופשה ארוכה, ומוצאים שם זוג מוסלמי או אולי זוג עובדים זרים (אולי אסייתים, אולי רומנים, לא ממש משנה..) שגר שם במקומכם? נו, עם יד על הלב...מה הייתם עושים? בנקודה זו ממש מתחיל בעצם הסרט "האורח" ומעלה תהייה חשובה כל הזמן: מי כאן בעצם האורח?וולטר הוא פרופסור לכלכלה מקונטיקט, שהתאלמן לפני מספר שנים (ריצ'ארד ג'נקינס, מועמד היחיד של הסרט לאוסקר, על שחקן בתפקיד ראשי, עוד נדבר על זה מיד). על פניו הוא אדם מאוד אפרורי החי חיים שגרתיים, אחד שתקוע באותה משבצת כבר שנים, בלי ממש רצון לזוז ממנה. אז זהו, זה יעבור לו.

    כאשר נשלח לוועידה בניו יורק, למרות אי רצונו, חייו לא יחזרו להיות אותם חיים. בדירתו הניו יורקית, העומדת ריקה כבר שנים הוא מגלה כמו בזהבה ושלושת הדובים, שמישהו ישן במיטה שלי ומתקלח במקלחת שלי. לא סתם מישהו, גבר ואשה, הוא מסוריה והיא מסנגל. אני מניח שאם היה מגיע לשם אדם אחר, לא עדין נפש ולא רגיש (או פחדן?) כמו וולטר, העסק היה נגמר בדם במקרה הגרוע, או במשטרה במקרה הטוב.

    מכאן מתחילה בעצם ההתקרבות בין שני הצדדים: וולטר מאפשר להם להשאר בדירה עד שיסתדרו מצד אחד, וטארק (חאז סלימאן בתפקיד המבוצע בתנופה רבה והרבה חום, איפה מועמדות לפרס המשנה איפה?) הגבר הסורי מלמד אותו לתופף על תוף אפריקאי מצד שני. העניין מגיע לשיאו כאשר עקב אי הבנה בסאבווי נעצר טארק על ידי משטרת ההגירה. וולטר, שחש אשמה על עניין המעצר וסכנת הגירוש, בעצם משנה את חייו בשביל טארק.

    כשאמו של טארק נכנסת לתמונה (היאם עבאס, מותר להגיד משלנו?) הלב של וולטר בכלל פתוח לשינויים.צריך להיות מאוד אמיץ בשביל לגעת בנושא כזה רגיש ולא ליפול למלכודות רבות הברורות מאליהן שהעניין מביא עמו. ואם שאלתם את עצמכם אם הסרט עומד בזה, אז התשובה היא באופן חלקי. התחושה היא שלפעמים הלכו כאן יותר מדי בין הטיפות, כדי לא להרגיז אף אחד. בנוסף, יש איזו היסחפות קלה בתיאור אובר צבעוני-אקזוטי של הזוג.

    אבל ידידיי, צריך להוריד את הכובע בפני סרט שלא מתבייש לגעת בנושא עדין ורגיש כזה, סרט אנושי מאין כמוהו שמעלה אל פני השטח כמה יבלות כואבות מחיינו: שנאת זרים, הפחד מהם, היחס לאחר, זהות והגדרה עצמית, אבל גם על בדידות ותקיעות בחיים וכמובן מעמת עם השאלה: מי כאן האורח בחייו של מי? רואים שמי שעשה את הסרט מאמין בזה בכל ליבו ובא רק מגישה אוהבת אדם, כל אדם באשר הוא (קצת כמו סרטו הקודם של במאי תומאס מקארתי, אנשי התחנה, שהיה גם הוא קטן, חם ואנושי להפליא).

    אני חושב שהשימוש בריצארד ג'נקינס לתפקיד הראשי הוא מה שעושה את הסרט (הוא מסוג השחקנים מהז'אנר: יא!!! הוא מוכר לי מאיפשהו, כלומר אלוף בתפקידי משנה וחבל!) ואכן זוהי המועמדות היחידה ומוצדקת ביותר: במשחק קטן, עדין, נוגע ללב ומלא ברגישות מופלאה אין מצב שלא תתאהבו בו. אבל אל תדאגו, באוסקר הוא לא יזכה. למה? ככה. הוא לא עושה קאמבק היסטרי כמו מיקי רורק והוא לא מלא איפור כמו בראד פיט והוא לא משחק הומו כמו שון פן, הוא סתם משחק אדם רגיל, הכי רגיל שיש. לפחות הרווחנו אותו בתפקיד ראשי, סוף סוף.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/6/09 23:40:


      קראתי בהנאה הביקורת

      עושה חשק לראות :-)

        11/6/09 14:13:


      סרט ממש חביב

      היו בו כמה דברים שנראו לי תקועים, אבל...

      אם אי פעם אדרש לסוף הנפלא ביותר של סרט אי פעם

      יש לי כבר תשובה מוכנה.

       חיוך

       

        15/2/09 15:29:

      נראה לי סרט שווה ראיתי את הטריילר

      אני אלך לצפות:)

        15/2/09 11:08:


      ראיתי את הסרט, ומסכימה לכל מילה.

      אכן, בתום הצפייה נותר רושם שאפשר היה, ולו טיפה, להיכנס לשלולית (אם נמשיך את הדימוי של ללכת בין הטיפות), משום שלעיתים הסרט נראה כמו שילוב של מציאות ואגדה, too good to be true, אבל עדיין - סרט רגיש, עשוי היטב ו- משחק נהדר של כל השחקנים.

      סרט שהשאיר אותי עם הרהורים לגבי החיים, היקום וכל השאר.

      מבחינתי, זו הגדרה של סרט טוב.

        11/2/09 20:58:

      תודה לכם חיוך
        11/2/09 13:33:

      תודה על האינפו,

      אלך לראות *


      אכן שאלה מרתקת, וחומר למחשבה המחייבת לקיחת החלטות לא פשוטות...

      לטעמי, סוגיות הנוגעות בכל אחד ואחד מאתנו בין אם נרצה, ובין אם נטמון ראשנו בחול.

      ובנושא אחר, עשינו זוגתי ואני את הדרך ההפוכה מזו שלך, מחנות הממתקים של העיר הגדולה, אל הכפר (קיבוץ משגב עם שבגליל העליון) ובנינו לנו בית צנוע, עם סוויטת אירוח צנועה קצת פחות בשם - המון חרמון.

      אני ממש יכול להבין ולהתחבר לתיאור הילד בחנות הממתקים.

      אני שף במקצועי, וגם כאן מצאתי ממתקים, אחרים ובטעם אחר, אבל מענינים.

      להגיד לך שפשוט? לא פשוט, ולא קל, והרבה אני מתחבט בשאלה מה יותר מורכב? המעבר שביצעת אתה, או זה שלנו?

      בהצלחה רבה ידידי, והרבה הרבה אוכל טוב ...

       

        8/2/09 15:09:
      סרט מצויין.
        8/2/09 12:28:
      תודה לשתיכן!
        8/2/09 10:08:
      צודק לגמרי. תראה מה כתבתי גם אני
        8/2/09 08:47:


      עשית לי חשק, אני רצה לצפות.

      לפעמים אנחנו כל כך מסוחררים מסרטים עושי קופות, עם כוכבים ומלא איפור שאנחנו מזניחים

      סרטים טובים שבאמת אומרים משהו.

      שאפו