עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    נער החידות ממומבאי

    פוסטים אחרונים

    the reader

    ביקורת על "נער קריאה"

    the reader

    3

    סרטים  

    11 תגובות   יום ראשון, 25/1/09, 12:16

    סיפורה של תקופה, גרמניה שאחרי רעידת אדמה, גרמניה חדשה וישנה המחפשת להתמודד עם עבר מטוייח, להרשיע עוד אשמים, להתנער שוב, זכרון מציאות אכזרית וחלום לעתיד צודק יותר, 'נקי' יותר, מתנגשים בסיפור אהבתם האסורה, האבודה מראש והמייסרת של מייקל בן ה-15 וחנה, המבוגרת ממנו ולא במעט, כרטיסנית רכבת מסתורית המתבררת בהמשך כשומרת לשעבר במחנה ההשמדה אושוויץ.

    למשך קיץ תמים שלא יישכח עוצר הזמן מלכת, אין עבר או עתיד, יש רק מייקל בתפקיד המספר וחנה שמקשיבה ושותקת משיבה לו באהבה ובולעת בתשוקה את מילותיו, סיפורה שלה אורב בצללים.

    בתומו, נעלמים עקבותיה, מייקל נותר מאוהב ופגוע ומתוקף גילו הצעיר ניתן אף לומר, מיותם.

    עברה של חנה רודף אותה, כמו כל עבר .. דרכם של השניים מצטלבת שנית, מייקל כעת סטודנט צעיר למשפטים מחפש צדק יחד עם שאר בני דורו המבקשים לשבור את שתיקתה של חנה שעד כה רק הקשיבה ושל רבים אחרים שכמותה שבחרו לקבור את העבר עם המתים.

    במהלך משפטה, כצופה מתלמד משלים מייקל את הטלאים בסיפורה, הוא לא הראשון להקריא באזניה, אחרים לפניו איבדו את קולם ואינם עוד.

    מייקל נקרע בין אהבתו לחנה, הראשונה והנצחית לבין חנה ה'רוצחת' על דוכן הנאשמים,

    חנה הפונה לשופט ושואלת בייאוש וכנות מצמררת "מה היית עושה במצבי, הלוא חובה לשמור על הסדר, היינו שומרים??? "מה היית עושה במצבי" שואלים את עצמם מייקל וחבריו ללימודים, שואלים הצופים ושואלת גם אני, המומה לרגע

    חשתי שהולכתי שולל, או שמא?!? דרך עיניו של מייקל מתאהבים בחנה גם הצופים,המייחלים לסוף טוב ומתקשים לעכל את העובדות, היא בעצמה אינה מבינה את ההבדל בינה לסובבים,לשופט או שאר הנאשמות, מבחינתה, כולם היו ביחד, איתה באותו הטירוף

    חנה ומייקל נידונים שניהם למאסר עולם, היא בבית האסורים, והוא באוויר הפתוח, נוצר בליבו את אהבתו למפלצת, מסוגר מפני העולם, מפני משפחתו, מתגרש ומתנכר לבתו.

    שוב, חיים בשניות, תאומי סיאם הקשורים בטבור נעלם, מייקל בתפקיד המספר, וחנה מקשיבה, הפעם לסיפורים שהקליט ושלח.

    קייט וינסלט במשחק מדהים, חושני ומעורר הזדהות מרתיעה ודמעות ממושא הפוך מזה שהכרתם עד כה, המון חומר למחשבה על האופן שבו אנו תופסים את המציאות, מחרידה ככל שתהיה, סיפור אהבה סימבולי על הקשר הבלתי נמנע בין טוב לרע, אהבה לשינאה, מקלף מעט מקצוות הטאבו, אני בספק אם הגיעה השעה לכך, מומלץ בקור ובחום

    .

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/2/09 15:44:

      הי שוב

      כן קראתי את רקוויאם גרמני

      או כל ספר אחר שעולה בדעתי בנושא

      יתרה מכך

      אף התגוררתי בעצמי בגרמניה מס' שנים

      ואני חייבת לחדש לך מס' עובדות

      לפחות על סמך נסיוני הדל

      לצערי וגם לשמחתי, שימור מורשת העוסקת בהנצחת השואה וכל הכרוך בכך

      גדולה אלפי מונים בגרמניה מזו הנהוגה כאן בארץ ישראל

      להפתעתי גיליתי כמות לא מבוטלת של גרמנים שמחפשים גם היום לכפר ולהתקרב לנושא השואה וחשים קשר עמוק בשלה לישראל

      הידע שלהם בנושא גבוהה מהממוצע פה בארץ

      וכל העיסוק בנושא מעסיק הרבה יותר אנשים בכל שכבות האוכלוסיה

      לצערי התמונה כאן בארץ קצת שונה

      כך שאני לא בטוחה שקביעתך מדוייקת

      ובהקשר לנושא הנידון אני לא בטוחה שרצון למחוק את אותו כתם הוא העומד מאחורי הסרט שעליו התחלנו לדון בראשית כל

      כמובן שיש בגרמניה כמו אגב בכל אירופה תנועות נאציות הולכות ומתפתחות אבל זה תמיד היה

      ולצערי אני חוששת שגם תמיד יהיה

      זה לא שממשלת גרמניה מעודדת את העניין

      בכל מקרה בתשובתי הקודמת לא ביקשתי להשוות בין בין וילם לחנה ברור לכולנו שלא מדובר באותו המקרה

      ניסיתי להדגים כיצד קשה מאד להתייחס לאישיות מופרעת מהסוג הנאצי כמו גם לפרש את מעשיה במונחים הגיוניים/ אנושיים

      ולכן לא ציפיתי להתנצלות ממנה, אני חושבת שהתנהגותה הולמת את הקלסתרון שהבימאי ניסה להציג

      תראו ,בין היתר אלה האנשים שהניעו את מכונת ההשמדה הנאצית, הם 'אנשים' בין אם נבערים יותר או פחות אך את השואה עשו אנשים בשר ודם, כן - כמוני וכמוך, זה הופך את תפיסת הקונספט לעוד יותר קשה להכלה

      באשר למעמד העליון בעלי המילה בעניין, הסרט לא עוסק בהם וזה נושא אחר לגמרי, אין ספק שהתעמולה הגרמנית עשתה את מלאכתה בהצלחה ואנחנו רואים ביטוי טוב לזה בסרט בהקשרלמעמד  הנמוך יותר

      אני חושבת שעצם הדיון בנושא הופך את הסרט למעניין יותר

      גם אם ובפעם המליון זה דיון שהשעה לו מוקדמת

      ובהקשר לספרות שבעקיפין או שלא עוסקת בנושא

      אני ממליצה מאד על - כחש

      ספר מעולה שגם הוא נותן נקודת מבט מעניינת אם כי פחות פופולרית במדינת ישראל

      על השואה ונקודת המבט היהודית

       

        22/2/09 15:20:

      אני שמח על ידיעתך בנושא היחסים בין יהודים- גרמנים. אולי גם קראת את "רקוויאם גרמני", אם לא-בהחלט מומלץ.

       אני חושב שירדתי לסוף דעתך, אך יש לי מס' הערות:

      1) אינני מאמין "במשוואה גרמני=מפלצת", לא בימים של אז ולא בימינו אנו. אולם, הטרנד הכמעט חדש( התחיל כבר לפני 30 שנה והיה שולי אך התגבר מאוד מאז) בגרמניה של גרמנים השואפים להתנתק מזיכרון ימי הדברים של גרמניה הנאצית( משמע הדבר כמעט למחוק אותו) כי כבר נמאס להם להרגיש אשמה, הוא זה שגורם לי להרגיש זעזוע וזעם.

      הגרמנים של היום( בטח אחרי כמעט 3 דורות מאז) לא צריכים להרגיש אשמה, כי אלה לא היו מעשיהם אלא מעשי אבותיהם( רובם) אם באופן פעיל ואם באופן סביל בשתיקתם.

      הם רוצים להרגיש גאווה על היותם גרמנים( ואין פסול בכל רגש לאומי), אך השואה מקשה עליהם. מסכנים.

      2) עובדת היותה של חנה שמיץ בורה או נבערת איננה פוטרת אותו מהיכולת לחוש חרטה על מעשיה. כמדומני, גם באדם בור או נבער קיים רגש שכזה. למען האמת, הרגש הזה ניצפה מבוטא אף אצל פרימאטים( קופי אדם).

      אחד הנימוקים המסוכנים ביותר המסבירים את השואה( בעיקר אצל אלה הרוצים לטהר את עברה של גרמניה) הוא שהתעמולה האגרסיבית של גבלס שטפה את מוחותיהם של הגרמנים שנדמו לחולדות שהלכו אחרי החלילן מהמלין( אגדת עם גרמנית). נימוק אחר טוען כי אותו מגזר בעם הגרמני( של האנשים קשי היום או הבורים והנבערים) הוא זה שיישם את עיקר ההשמדה( הכוונה היא ל- s.s).

      כדברייך, אכן גבלס או המפלגה הנאצית הצליחו יפה אצל אותו מגזר, אך אסור לשכוח את חלקם של העשירים והמשכילים במנגנוני המפלגה הנאצית. למען האמת, התופעה פשתה בחלקם של כל המגזרים הסוציו- אקונומיים בגרמניה.

      3) ווילם הוזנפלד נולד למשפחה קתולית ממסדר פיוס( זרם קיצוני בנצרות הקתולית, אם שמעת על מקרה הבישוף האנגלי מכחיש השואה שהוחזר לתפקידו והושעה שוב לאור הביקורת על כך, גם הוא שייך לזרם זה).

      האידאולוגיה של הוזנפלד הורכבה מהחינוך הקתולי לו זכה ומהפטריוטיזם הגרמני( אך לא פאשיסטי-נאצי, למרות שהיה קצין בוורמאכט). מאוחר יותר היא הושפעה מאישתו הפציפיסטית.

      הוא שירת כקצין ספורט והוצב בוורשה( למרות שהיה אחראי על הקמת מחנה של שבויי מלחמה ב-1940).

      כאשר הבין מהן המטרות האמיתיות של הכיבוש הנאצי, החל לנסות ולהציל יהודים באיזור או פולנים-קומוניסטים.

      הוא מעולם לא נגע בשערות ראשו של אחד מהם, הן מתוקף תפקידו בצבא והן מתוקף האידאולוגיה שלו.

      זהו ההבדל המעשי לעניינו בין דמותו המציאותית של הוזנפלד לדמותה המתוסרטת של חנה שמיץ( שלא רק שרצחה 300 יהודים ושלחה למוות אלפים, אלא גם לא התחרטה על מעשיה 40 שנה אח''כ). 

       

       

        22/2/09 12:34:

      ממש לא נפגעתי מתגובתך הראשונית

      להיפך

      הסרט הטריד אותי ועסיק אותי כמעט באותה המידה ואני שמחה להחליף דיעות לגביו, בשביל זו הוא נועד לא?

      בגדול ואני חוזרת, אני סבורה ואף קיצונית ממך בדיעה

      סרטים על השואה צריכים להיות בעיקר דוקומנטריים ואם לא, אז קרובים לכך במידת האפשר

      ובכל זאת הנקודה שהועלתה כאן היא נקודה חשובה

      ייתכן שהקולנוע הוא לא המקום לדון בה

      ועדיין, עם שלם למשך תקופה ארוכה הוא עם של מפלצות???

      התשובה האינסטקנטיבית תהיה כן

      אבל הסרט מנסה לנבור שם

      זה שחנה שמיצ לא התנצלה או כיפרה על מעשיה  רק מראה את רמת הטירוף שאחזה בלאום הגרמני כולו

      ואגב

      לא טירוף רגעי או פתאומי

      אלא נקודת שיא של מאות בשנים שהלכה ונבנתה וחלחלה

      הכוכב הצהוב לא הומצא בשואה או בכלל, שנאת יהודים בגרמניה על כל פניה הייתה מושרשת בגרמניה

      שלא לדבר על מקומות אחרים

      מזה מס' מאות

      היא הייתה אנלפאבתית וזה מודגם ומומחש בסרט, אחת מאותו אספסופ שנגרר בלי דין או מחשבה מיותרת על מעשיו

      לכן גם לא צפוי היה שתתנצל או תביע מחשבה ברמה אינטלקטואלית או אנושית לצורך העניין גבוה יותר מזו שהפגינה מקודם

      אין לה בתור דמות את הכלים, וזה לא היה מתיישב אם פתאום הייתה עושה כן

      אגב, אני חוזרת על דבריי בנוגע לבעל זבוב ובכך לא מפחיתה ממקומו המקודש והנצחי של השואה בהיסטוריה היהודית, בעל זבוב קיים גם בשואות אחרות

      אותו אחד בקמבודיה, בתורכיה במזרח טימור באפריקה ואני לא צריכה לפרט

      יצר אנושי זוועתי שגורם לאנשים לעשות מעשים לא אנושיים כנגד אנשים אחרים

      אין בכל שום תירוץ או הצדקה

      אבל זה לא משנה את העובדות

      יש גם את המחקרים האלו בנוגע למידת האכזריות שעשויים בני אדם להפגין שנערכו לאחר המלחמה, לא שצריך את תוצאותיו בשביל להבין שזו אין סופית מטבעה 

      בנוגע לאותו חסיד אומות עולם חדש

      אני סבורה שיש דמיון בין המקרים ולו דרך הנחת השפיטות

      לרצוח ולהציל יהודים באותה נשימה

      או רק לרצוח חולני בעיני באותה המידה

      שניהם אנשים חולניים שהאנושיות היא מהם והלאה

      במינון זה או אחר

      ולא ראיתי את הנפילה כך שאיני יודעת לקבוע באם מדובר במגמה 

      ואם כן אז ייתכן ואתה צודק

      ומדובר בבימאי שמבקש סוג של מחילה

      במקרה הזה באמת לא הייתי מקרינה את סרטיו בישראל

      אני רוצה לקוות שהמסר של הסרט אינו מקרב אנשים למגמה שכזאת אלא מיועד לדיון בכמה רמות מעל

      אבל ייתכן ואני טועה

      בגלל זה גם אמרתי, עד כמה שהסרט מעניין הוא טרי מדי לעידן הנוכחי

       

       

        22/2/09 10:27:

      הי עדי.

      ראשית, רוצה להבהיר כי תגובתי היתה אגרסיבית ובוטה מ-2 סיבות:

      א. זעזוע מעורב בזעם מיד פיעפעו בתוכי במהלך הצפייה בסרט וגם לאחריו( עד עכשיו, כ-72 שעות לאחר הצפייה).

      ב. מיד לאחר הסרט פשוט חיפשתי לראות את תגובות הקהל עליו, וכאשר הבחנתי שמס' דיעות לא מתיישבות עם הרעיון שעומד מאחורי הסרט הזה( ועם דעתי האישית), החלטתי להגיב כך.

      לכל אחד ואחת יש את הזכות לחשוב ולהגיב כראות עיניו, ואני מקווה כי דברי לא פגעו באופן אישי באדם כזה או אחר.

      אך עדי, בנימה אישית, קשה לי לרדת לסוף דעתך. את מבינה כי הסרט נוגע בבעיה מוסרית קשה אך לא פוסלת את התפתחות השיח והדיון בה, וזה לדעתי לא מתקבל על הדעת.

      שלא תביני לא נכון, ליברליזם, חופש הביטוי וחופש המחקר הינם יסודות ברזל בקיום חברה משכילה ותרבותית( חיי האישיים אינם יוצאים דופן מבחינת עקרונות אלה). אך קיימים עקרונות מוסריים-אנושיים שאינם יכולים לשבת במושב אחד עם פקפוק בהם. אותם עקרונות ברזל נקראים כך משום שכדברייך הם בבחינת "טאבו", ולמרות שממונח זה נודף ריח של אי-ליברליזציה וחופש ביטוי/מחקר, כאן הדבר הוא שונה.

      לא יכול להיות שתתקיים שאלה ציבורית בדבר האנשה של בני אנוש שעשו בחייהם מעשים שנוגדים את עצם הווייתם ככאלה( לראות בעיניה של חנה שמיץ "בלבול" זה קצת בעייתי כשהיא קבעה באופן נחרץ שהיא לא מצטערת ומכפרת על שעשתה). אז נכון שחלפו כ-65 שנים מאותם אירועים מפלצתיים, ונכון שלהרבה אנשים נמאס "לטחון" את העובדות ההיסטוריות ובוער בהם הרצון לחדש או לשנות( לצורך העניין, הדיון הציבורי בגרמניה בשאלת רגשי האשמה של העם שם שנמאס לחלק ממנו להזכר או שיזכירו לו בכל פעם מחדש ב/את אבותיו ש"סרחו"), אך מה שהיה אינו נתון לדיון מחודש או חידוש/שינוי. בפראפזה לדברי חנה שמיץ באמרה "המתים נשארים מתים",אין להא ניש את האנשים(?) שגרמו להם למות.

      באופן אישי, בהחלט הייתי רוצה להבין מה עבר במוחו של אדם-מפלצת שרצח ושינאה תהומית שלטו בו. אך מכאן ועד לתת לו במה ציבורית( בסרט הנידון כמובן) המרחק עצום.

      ולים הוזפלד אכן היה קצין נאצי. אך קיים הבדל תהומי בינו לבין "חנה שמיץ". אותו קצין הבין את טעות היותו קצין בצבא הנאצי וניסה לכפר על כך( ולו במעט) כשעזר לוולדיסלב שפילמן לשרוד. בסרט "The Reader", חנה שמיץ מסרבת להודות במשגי עברה והדבר היחיד שעליו הודתה היה המשגה של הישארותה אנאלפבתית.

      אין צורך לראות כי אין קשר בין המקרים( ולו עקיף), וזו טעות לוגית חמורה להזכיר כי שניהם מעלים את אותה נקודה.

      הזכרת את "הבעל זבוב" שיש בכל אדם. עדי, אני בטוח שה"בעל זבוב" שלך לא היה מעלה בדעתו לרצוח 300 בני אדם רק כי זה נראה לו הגיוני מבחינת סדר ומשמעת( כדברי חנה שמיץ במשפטה) וגם לא בכלל. כאן לא מדובר רק  ב"בעל זבוב" של אדם אחד שפעל על דעתו אלא על "בעל זבוב" של מערכת שלימה שכלולים בה סדרי גודל של עמים( חלק גדול מהם).

      באשר לדיסוננס שמבקש הסרט ליצור לאחר הצפייה, כל אדם בעל מחשבה פשוטה או הגיון פשוט מבין כי אירועי הסרט מוליכים לקראת הבנתה של המפלצת וסליחה ומחילה לה. הרי כאשר מסכימה הניצולה לקבל את ה"מזכרת" ששלחה לה המרצחת ולתרום את כספה לארגון יהודי או לא יהודי( "זה יכול להיות רעיון טוב...") גם אוויל יבין כי היה פה "סוף טוב", הנה חנה שמיץ הצליחה לכפר על מעשיה( למרות שבחייה לא הסכימה להודות זאת!) בתרומת כספה.

      לסיכום, הסרט הזה נותן במה לרעיון "חדשני" ומסוכן מאוד שיסודו ב"שבירת הטאבו" על מחקר הצד השני שלה, זה שגרם לה, ובהאנשתו. 

      אגב, האם ידעת כי במאי הסרט הזה הוא אותו במאי שביים את "הנפילה" על ימיו האחרונים של היטלר בבונקר בברלין, סרט שאף הוא האניש את הדמויות הנאציות. האם אין כאן קו מנחה מסוים?

       

       

        21/2/09 10:42:

      לפני כשבוע התעורר ויכוח

      לא בעולם הקולנוע אלא לחלוטין במציאות

      לגבי תואר חסיד אומות עולם לנאצי וילם... משהו לא זוכרת

      שהיה חבר בוורמאכט ובמפלגה הנאצית ובמקביל סייע ליהודי שפילמן

      שמופיע בסרט הפסנתרן

      אין קשר ישיר בין הדברים

      אבל הוא מעלה את אותה נקודה

      ובקשר לוינסלט אני חושבת שמגיע לה לזכות

      היא שיחקה מדהים

      כמו תמיד

       לא רק את הנאצי בגרמניה אלא את הבעל זבוב שיש באדם באופן כללי

      יש דברים שפשוט לא מתיישבים אבל קיימים

      הדיסוננס הזה אחרי הצפייה הייתה כוונת המשורר מלכתחילה

        21/2/09 10:24:

      באמת סרט בעייתי

      אבל גם אני או אתה חושבים שהנושא בבחינת טאבו

       הוא לא

      ובשונה מסרטים אחרים

      כמו פיג'מת הפסים או החיים היפים או כל מיני, שהם טובים

      אבל להם אין בכלל מקום בשיח על השואה ולו משום שהם רחוקים שנות אור

      מהעובדות, שבמקרה הזה מדברות בעד עצמן ולא זקוקות לפרשנות,

      התובנות שמעלה נער  קריאה הן נוקבות

      ויש בהן הרבה מן האמת

        21/2/09 10:18:

      דבר ראשון לא מדובר כאן בכלל בלסלוח או למחול

      לכן אין גם דבר להתבייש עליו

      כמו שרשמתי בסוף, אני גם חושבת שיש בעיה עם תכלית של סרט שנוגע בנושא מנקודת מבט שכזו

      מאחר וברגע שמזדהים או לפחות לא עושים דמוניזציה למשהו מהסוג של חנה

      זה פותח פתח גם ל'חיבה' או מחילה מסוגה

      תכונות שאכן אינן צריכות להתקשר לנושא

      אבל הסרט קיים

      ומה לעשות...

      אין מה להבין אנשים כמו חנה

      אבל הם היו שם ועדיין הם בכל מקום

      בואו לא נעמיד פנים  שלא

      הסרט מנסה להתסכל להם בעיניים

      כמובן שהוא מוצא שם חוסר הבנה

      בלבול

      וטירוף

      אבל הרי אי אפשר לתאר את זה במילים אחרות...

        21/2/09 05:14:

      זה פשוט לא ייאמן! בפעם הראשונה כל הרעיון של "למחול" או "לסלוח" ליצורים השטניים שביצעו את הפשעים הללו מגיע לידי ביטוי כזה, דרך מפעל הסרטים של הוליווד, ומוצא את דרכו למאות מיליונים( אולי 6 מאות מיליון...) ברחבי העולם ובפרט בישראל.
      האם צפיתם בסרט הזה? עד הסוף? הדמות שאותה משחקת ווינסלט, "המשחק המצוין שלה" שאולי יביא לה אוסקר, לא מתחרטת גם בימיה האחרונים על מעשיה הדמוניים, כתשובתה לשאלה האם חשבה על מעשיה:"מצטערת על כך שלא למדתי לקרוא...המתים נשארים מתים(!!!)". גם אם אכן על פי התסריט היא היתה מתנצלת על מעשיה ומביעה חרטה להם, לא יעלה על דעתו של בן אנוש שפוי לסלוח ומחול לה! למעשים האלה שהיו מפלצתיים בשיטתם ובחומרתם- אין מחילה וכפרה! גם לא לאחר שהות בבית סוהר של 20 שנים[ שמתם לב שהעונש לנשים שהואשמו בסיוע ל-300 מקרי רצח ניתן כ-4 שנים ו-3 חודשים בבית הסוהר(!!!)]
      האם העליתם על דעתכם, אלה שכותבים שהסרט הזה "מעניין" או "חדשני" או "מרגש"- את הרעיון הזה? האם שאלתם במוחכם הצר ובמחשבתכם הרדודה, איך אפשר להעלות על הדעת סליחה ומחילה, רגש של הזדהות עם הדמות של חנה שמיץ בסרט( או עם כל דמות אחרת בסרט, כולל זו של מייקל, שמופיע עם זר פרחים ביום שחרורה של שמיץ לאחר שהבין כי לא התחרטה על מעשיה)? האם הגיונכם מתיישב עם הרעיון שניצולת שואה, כזו שעברה את הזוועות באופן אישי תיקח את "המזכרת" או "התרומה" שהשאירה לה המפלצת הזו?
      בלתי נסבל ולא מתקבל על הדעת בשום צורה ואופן!

      תתביישו לכם!

        4/2/09 09:05:

      רציתי רק לחדד את העניין

      לא חושבת שחנה אינה מבינה את מעשיה

      היא לחלוטין מבינה, אבל בכל קונטקסט אחר, המילים שלה מיותרות

      היא גם לא טורחת להתחמק מאשמה

      הגאוניות בתסריט בין היתר הוא שהיא בדרך עקיפה, 'נסלחת' על ידי הצופים שהובלו לחוש שהם מחבבים אותה, ונותרים עם דיסוננס כשהם מגלים עם האמת

      ועל ידי הבחור הצעיר שבסוף הסרט מוצא את עצמו 'מתנצל' על כך שמעולם לא הפסיק לאהוב אותה

        3/2/09 23:33:

      אני סבורה לצערי ולאורך ההיסטוריה האנושית כולה שהמפלצת שחבויה בחנה

      מאיימת להתחבא בעוד הרבה אנשים

      אין ספק שלשמוע נשים צורחות ולא לפתוח את הדלת זה מפלצתי

      אבל כשהקונספט כולו מפלצתי בעצמו ועדיין 'עובד' במעין סדר 'הגיוני' עבור רבים

      שוב - למרבה החרדה מהעניין

      זה מעורר מחשבה, האם מדובר במפלצת או בבורג?

      אני חושבת ש'להמון' יש יכולת במציאות מסוימת להפוך לבורג

      חוסר היכולת של חנה להסביר את עצמה אפילו לעצמה מאשש לדעתי את ההנחה שלי

        3/2/09 22:56:


      כתבת יפה אבל אני חולקת עליך - להוציא אותה כמי שאינה מבינה את מעשיה זה להוציא אותה בזול. זה להבין את היותה "בורג". לשמוע 300 נשים צורחות ולא לפתוח להן דלת זה מפלצתי ואת זה גם בורג לא עושה. לא קונה.

      חנה מפחידה דווקא בגלל המפלצת שחבויה בה. זו דעתי

      תגובות אחרונות

      תגיות

      פרופיל

      adila
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין