עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אני וחיות אחרות

    הכל ולא כלום

    גרי בייסמן - אמן תחת התקפה

    ביקורת על "The Sacrificing of the Cake - גרי בייסמן "

    גרי בייסמן - אמן תחת התקפה

    12

    אמנות ובמה  

    5 תגובות   יום שבת, 10/1/09, 21:51

    ביום חמישי האחרון נפתחה התערוכה של המאייר האמריקאי גרי בייסמן, מאייר נודע שהסכים לבוא למרות שהוזהר, למרות המצב ומי יודע, אולי דווקא בגללו. אורבניקס ובצלאל הזמינו את בייסמן להתארח, לתת הרצאה ובשבת הבאה, ה-17.1 הוא גם יעטר את קירות ה"אוזן בר" בתל אביב.


    הבטחתי לאנשי אורבניקס שאגיע וכך גם עשיתי. חברים, איתם קבעתי נצפו בדרך ההפוכה משלי מבועתים מהתור בכניסה. הם וויתרו על התענוג והותירו אותי לבדי בדרך החתחתים. אני, שעסוקה בשבועיים האחרונים בעיקר בדאגה לאחי וייאוש מ"המצב", חשבתי לתומי שכמוני נוהגים מעט מאד אנשים לצאת בימים אלה. נו, כמוני, רוב יושבי הבתים החליטו להגיע לפתיחת התערוכה ואולי לא?

    בכניסה השתרך תור ארוך ובקצהו עמד בחור קולי כראוי, עטור ציורי גוף ופירסינג all over. טי שירט בינואר וקישוטים. נו, הקולי נדמה כמעט בנאלי אבל מילא. הבחור הכניס כל אחד אותו הכיר.  אותנו, אחדי העם הוא הרגיע ב"עוד 10 דקות". שויין.

    אחרי 10 דקות התחוור העניין - בפנים התקיים מינגלינג ער של אנשים מעודכנים להחריד. אנשי חברה, פרסומאים, אמני גרפיטי אלמוניים בדרך כלל (שזוכים ליותר צופים מרוב האמנים המציגים במוזיאון), סטודנטים ומי יודע עוד מי. המולת הפיטפוט והמוני האנשים הסתירו כל אפשרות לראות באמת את התערוכה. בייסמן עצמו - גבר נאה ונחמד למראה - קיבל קהל משל היה רופא שרושם מרשמים לתרופות נגד חרדה בשדרות. הוא חתם על כרזות, בובות וספרים ודיבר עם כל אחד. הבנתי שכדי לראות את העבודות עצמן כראוי, אצטרך לבוא ביום אחר וכן, מהמעט שהצלחתי לראות, יש מה לראות והעבודות נראות מורכבות ומעניינות במיוחד.

    לנוכח המוני האנשים, שמלחמה, כך נדמה, היא רק אירוע שקרה כאן לפני 60 שנה מבחינתם, תהיתי אם לכך מתכוונים כשאומרים "הבועה התל אביבית". ובכן, כן, כנראה שלזה מתכוונים. בהמשך לאותה מחשבה זלגה לה ההכרה שכך בדיוק נראים החיים האמיתיים כאן. זה לא ניתוק ולא הכחשה, זה נקרא יצר חיים וזה טוב לנו. טוב לנו שיש חיי תרבות פועמים ופעילים, טוב לנו שיש כאן רצף חיים נורמלי. התרומה של הנורמליות הלכאורה-מנותקת היא גדולה מהנדמה ובנינו, כמה מנותקים אפשר להיות כאן באמת?  יצאתי עם שתי מסקנות נחרצות המתאימות לימים אלה - הבועה אינה בועה באמת  והחיים גדולים מהמוות וזו לדעתי, הבשורה האופטימית ביותר שיש בנמצא.
      

    את תערוכתו של בייסמן אלך לראות שוב ואחזור לכתוב את התרשמותי בהמשך.

    מעבודותיו של בייסמן אתם מוזמנים להתרשם באתר שלו כאן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/1/09 02:30:


      חבל שלא הצלחתי להגיע לפתיחה ביום חמישי...

      אבל תודה על הלינק לאתר. העבודות שלו מדהימות!!

       

       

      גארי בייסמן יקיים סדנא בת ארבעה ימים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.

      ולכל מי שמעוניין, ביום שלישי 13.1.2009 (מחר) בשעה 12:30 תתקיים הרצאה פתוחה לקהל.

       

        12/1/09 10:00:

      וזו הכתבה שפורסמה הבוקר ב"גלריה" - http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1050,209,31878,.aspx

       

        11/1/09 17:50:

      מסכימה איתך לגמרי... החיים אכן יותר גדולים מהמוות וזה בסדר גמור ואפילו רצוי לתת למוח מדי פעם הפסקה מהדאגה\יאוש\חרדה\תיסכול זוהי הישרדותו של האדם - הישרדותו של העם היהודי !
      אני נמצאת בקנדה כרגע והדבר שאני ובת-דודתי הבחנו בו הוא: שבישראל אנשים חיים פשוטו כמשמעו - אנחנו יודעים להנות ממה שיש למרות כל נסיבות החיים... מנלכוליה לא מובילה לשום מקום.
        11/1/09 14:54:


      ואוו - תודה רבה על הלניקים - אמן מדהים (אם כי האתר שלו טעון שיפור בלשון המעטה).

      מצפה לרשמיך מהתערוכה