עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    עדי סדקה

    גלגולו של סרט

    ביקורת על "הגלגול"

    גלגולו של סרט

    1

    סרטים  

    1 תגובות   יום שבת, 10/1/09, 01:50

    כבר שנים שזה לא קרה לי. שנים. אני מנסה בכוח להיזכר מתי פעם אחרונה זה קרה ולא מצליחה. 

    יום שישי בצהרים, מזג האויר נוח יחסית ואני מוצאת את עצמי בסינמטק המוכר והטוב, צופה בסרטו התיעודי של נתי ברץ - "הגלגול".

    קצת יותר משעה וחצי לאחר מכן, אני לא מסוגלת אפילו לקום מהכיסא מרוב התרגשות. התרגשות זו המילה הנכונה? אני לא בטוחה. הרגשתי כל כך הרבה דברים אחר כך שאני לא מסוגלת לשים את האצבע על המילה המדויקת. יכול להיות שזה לא חשוב עכשיו. מילים זו לא תמיד הדרך הנכונה לתאר חוויה.

    וזו בהחלט חוויה. אני, בחוויה הפרטית שלי, שכחתי שיושבים איתי באולם הקולנוע עוד אנשים. אפילו החברה שבאה איתי נשכחה ממני בשלב מסוים. הייתי כל כולי מהופנטת.

    הסרט מלווה בזמן אמת את סיפורו הנדיר של טנזין זופה, עוזרו האישי ותלמידו המסור של אחד מגדולי המאסטרים הטיבטים - גשה למה קונצ'וג. בשנת 2001 מאבד טנזין זופה את גשה למה, שנפטר בגיל 84. טנזין נאלץ לקבל על עצמו משימה למצוא את גלגולו של המאסטר שלו במסע חוצה ארצות בן 4 שנים אחרי "הילד הנכון". המסע אינו קל. לא מבחינה פיזית - הרים, שלג, נהרות והליכה קשה ומרובה (כפי שברץ עצמו תיאר- "בשלב מסוים נאלצנו לחצות תהום ענקית כשהדרך שמתחתינו אינה אפילו ברוחב הנעל שלנו"), ואינו קל מבחינה רגשית. טנזין זופה שעדיין אינו סיים להתאבל על מורהו הרוחני, עובר ממש מסע התבגרות ומגלה שהוא יודע להסתדר גם רק עם עצמו, לאחר שנים שבהם לא עשה שום צעד ללא המאסטר שלו. הוא עובר, על פי הנחיות מדויקות, כפרים רבים ומחפש את "המורה המושלם" כפי שהוא חוזר ומבקש בתפילותיו. במסע נחשף סיפור חייו של טנזין זופה, כיצד גשה למה כבש את ליבו וכיצד גדל עימו. הוא מספר, ודמעות של הערצה וגעגועים בעיניו, על המאסטר שלו.

    אף עין יבשה לא נשארת באולם כאשר סוף סוף הוא מצליח למצוא את הילד. 

    לאחר שהוא מתקרב אל הילד והופך ממש ל"דודו", כעת עליו לשכנע את הדאלי למה עצמו שזהו הילד הנכון, ולשכנע את הוריו לוותר על הילד לטובת המנזר.

    אין בכוונתי לספר לכם אם הצליח או לאו, כי למרות שהסרט תיעודי, יש בו מתח ריגשי עצום שאין אני רוצה להרוס לאף אחד.

     

    נתי ברץ וכל הצוות שלו עשו את הסרט בכזו רגישות ומסירות, אולי באותה המסירות שבה מחפש טנזין זופה את גלגולו של גשה למה.

    ברץ יחד עם אילאיל אלכסנדר ואריק ברנשטיין נותנים לנו חוויה של צבעים, פסקול נהדר, תמונות מרהיבות שגורמות לך לרצות להושיט יד ולגעת ו-102 דקות רצופות של רגש והתרגשות.

    הסרט שזכה בפרס "הסרט התיעודי הטוב ביותר" בפסטיבל הסרטים בחיפה, ובימים אלו התקבל לפסטיבל ברלין, מוקרן כעת ברחבי הסינמטקים בארץ.

    רוצו להתרגש.

        

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/6/10 14:21:

      סרט נפלא

      צפיתי בו פעמיים

      ואצפה בו שוב

      יש בו משהו ממקד

      מוביל פנימה

      כמו במדיטציה.

      אולי מזכיר לי

      חיים

      אחרים? רגוע