עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    משחק? ילדים? מה הקשר?

    קוראים לי אורי (ORI) כן אני בחורה, אחרת ,כנראה לא הייתי עורכת את מדורי הילדים והבמה באתר עכבר העיר און-ליין (כנסו, כנסו, מומלץ בחום. מילה של עכברה-בחורה).

    ילדים עדיין אין לי, ואחרי יותר משנה בתפקיד אני מרגישה לפעמים כמו אמא ללא ילדים, במשרה מלאה ולפעמים גם יותר (מה יקרה כשיהיו לי ילדים? טוב, יש לי לפחות 9 חודשים להתכונן).

    כל יום אני מנסה להתברג לראש של הגולשים והגולשות שלי שהעמידו כבר יורשי עצר, להסתכל להם ישר לתוך הלבן בעיניים (או האדום. ככה זה הורים, עייפים, לא?), ולנסות לנחש ממה יתלהבו, מה יאהבו, מה יגרום להם להקליק פנימה ולגלוש לעולם תוכן עשיר ורלוונטי, דווקא, ואולי בגלל כשהילד בדיוק צורח "אמא, מצ'עמם לי!!!".

    ילד בוגר יותר בו אני מטפלת הוא מדור במה באתר. הוא כולל מידע, ביקורות וכתבות על כל מה שקשור בעולם התיאטרון – הצגות ומופעי בידור, מיזמי פרינג' ויצירות מחול. יש כאלה שמתים על תיאטרון, מה זה מתים – חיים ממנו. לוקחים להם שעתיים של אסקפיזם מבורך, צוללים לתוך אגדה רחוקה של שייקספיר ("המלך ליר" או "המלט" שמשחקים כרגע על הבמות), מלווים און-ליין חולה נוטה למות ומזילים דמעה בחושך ("החולה ההודי"), או בוכים מצחוק בקומדיות משובחות ("העז הוא מי זו סילביה", שם מוני מושונוב בוחר להתאהב בעז, או "הכתובה" של קישון, בה בראבא משחק בעל הזוי לחלוטין).

    ויש אחרים. כאלה שרק למשמע המילה הזו – "תיאטרון" – מוטל עליהם מן צל כבד של רצינות. כבד עליהם לשבת שעתיים, בלי הפסקה ופופקורן, למחוא כפיים במקומות "הנכונים", להתנהג לפי כללי טקס "מכובדים", לנסות להתחבר למחזה ארכאי מהמאה ה-18, לתרגל את האוזן לשפה "גבוהה", מליצית לפעמים, דרמטית תמיד.

    יום-יום אני מנסה להבין מי הגרעין הקשה של הגולשים שלי ומשתדלת להרכיב להם סלסלת פירות שערבים לחיכם התרבותית. להפיח עניין באלה שלא מתעניינים, לעניין את אלה שכבר בעניין ולרגש מחדש את אלו שכבר איבדו עניין.

    זה לא משחק ילדים...
    ...המשך יבוא

    קפה בצלאל: חורגים מגבולות הבנאליה

    2 תגובות   יום שני, 22/12/08, 15:28
    אין דבר יותר בנאלי מארוחת בוקר – קצת גבינה, כמה פרוסות לחם, 2 ביצים ואיזה כתם ריבה לקינוח.הרבה פחות בנאלי זה למצוא מקום שיתעלה מעל המרכיבים הצופיים הללו, ויספק, בכל זאת, חוויית בוקר מיוחדת מחסה, עגבנייה וטונה.בצפון עוד אפשר למצוא מקומות כאלה שמתגאים בגבינות תוצרת העדר הפרטי, בזיתים שנדפקו ביד אנוש ובנוף ייחודי. עכשיו גם בירושלים יש מין מקום כזה מיוחד - קפה בצלאל, הממוקם ברחוב שם שכן פעם בית הספר האגדי לאמנות. נכון, הגבינות המתלוות לארוחה הן מתוצרת מחלבה תעשייתית בלבד, הזיתים נפתחו מקופסת שימורים, והלחם, גם הוא מהסוג המוכר ולא מחדש

    .
    אז מה בכל זאת מבדיל את "בצלאל" מכל שאר המקומות הבנאליים? אה... קודם כל הוא האח הקטן של מסעדת "מונה" הנפלאה, הממוקמת בסמוך, ותו האיכות ניכרת עליו מהרגע הראשון בדמות עיצוב מוקפד אך לא מעונב, מיני מאפים ריחניים, ומלצריות שעושות לך חשק להזמין אותן לקפה בסוף המשמרת.חוץ מזה, המקום הדי קטן מייצר אווירה חמה, אינטימית, מחויכת ונעימה להתחיל איתה את היום, וגם האוכל משביע ומשביע ורצון, עם פיסות סלמון מעושן, חביתות עסיסיות, סלט טונה טרי, מיני מוזלי לקינוח, קפה משובח למדי ושלל עיתונים ומגזיני אמנות מכאן ומשם.




    אנחנו העברנו שם בוקר מקסים וטעים, אתם מוזמנים גם




    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/2/09 22:19:


      בבנדיקט בבן-יהודה (ת"א)

      כבר היית?

      בית-קפה שכולו על טהרת הביצים...

      נסי ותהני....יאמי.

      טלונה

        1/1/09 08:05:

      אהבתי את צורת הכתיבה שלך - נשמע מקום חמוד

      תגיות

      פרופיל

      ori lahav
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין