עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אני וחיות אחרות

    הכל ולא כלום

    בראנג'לינה 2009 – חלק 1 מתוך 2 – "ההחלפה" (ומלקוביץ' גם)

    8 תגובות   יום ראשון, 21/12/08, 09:39

    שני הסרטים האחרונים שראיתי מאחדים את הזוג הלוהט של הוליווד העכשווית – בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, ההורים הכי יפים והכי צדקניים של עולם הקולנוע. שניהם משחקים אצל הבמאים, מהשווים שפועלים בהוליווד היום ובאופן מקרי משחק לצידם בסרטיהם החדשים, ג'ון מלקוביץ'.


     

    ב"החלפה" של קלינט איסטווד משחקת אנג'לינה ג'ולי אם חד הורית לילד בן 9 בארה"ב של 1928. אחר הצהריים אחד, כשהיא שבה מהעבודה, היא מגלה שבנה נעלם. לאחר חודשים מודיעה לה המשטרה שמצאה את בנה. במפגש היא מגלה שאין זה בנה אבל משטרת לוס אנג'לס המושחתת, בשנת בחירות לראשות העיר, משכנעת אותה שזה בנה רק בכדי לסגור את התיק בהצלחה. היא, בדרכה המאופקת מתעקשת והתעקשותה מביאה עליה צרות. את השאר תצטרכו לראות בעצמכם בסרט ארוך של 140 דקות.

    רבות נכתב על הדרמה הארוכה הזו וכתרים נקשרו לראשם של קלינט איסטווד וג'ולי עצמה. מבלי להתייחס לפילמוגרפיה של הסרט, לציטוטים, למסורות, לאיכויות של הסרט, אני רוצה רוצה להתייחס לג'ולי עצמה. משחקה נחמד בסרט (לא יותר מזה בעיניי). אוסקר? לא לטעמי. יותר מג'ולי שסוחבת את הסרט, סוחבים אותו שפתיה שאודם אדום שמשוח עליהן, ברוח התקופה, גורם להן להראות בלתי פרופורציונליות לחלוטין. לא ששחקנית יפה אינה יכולה לסחוב על כתפיה תפקיד דרמטי הולם אלא שג'ולי והסרט מעוצבים בנאמנות מעוררת התפעלות כיאה לתקופה בה מתרחש הסיפור הקשה הזה. העיצוב הזה מלביש את ג'ולי במיטב מחלצות התקופה. היא מחליפה תלבושות כיאה לדמות ב"סקס והעיר הגדולה" של שנות ה-20 ומעשה זה פגם רבות באמינותה של הדמות בעיניי.

    האם החד הורית, שעובדת בתקופה בה לא היה נהוג הדבר אצל נשים, כמעשה שבשיגרה, משדרת הידור לא הגיוני. יופייה האמזוני של ג'ולי לא מתיישב עם הטרגדיה הנוראית שנמשכת שנים בחייה של קריסטין קלינס. הידרדרותה של הדמות לאורך הסרט היא לא יותר מהתניה פסיכולוגית שעוברת על הצופה. ג'ולי נותרת יפה ומטופחת גם ברגעי השפל הקשים ביותר. איכשהו, הדבר נדמה בלתי אפשרי ופגם בדמות מבחינתי באופן שלא יכולתי להזדהות איתה. בחיים האמיתיים, מי שנראית כמו ג'ולי לא זוכה ליחס בו זכתה הדמות בחיים האמיתיים (ולא אפרט יותר כדי לא לפגום בחווית הסרט למי שלא ראה עדיין).



    בקיצור, אנג'לינה, אי אפשר גם וגם – גם להיות מהממת וגם לנסות לשכנע אותנו שאת מסכנה באמת. זה אולי עבד על קלינט – טוב, הוא גבר – אבל אותנו לא שיכנעת. יאללה, תתלכלכי קצת, מה יש? אנחנו יודעים שאת מהממת וזה מספיק.


     

    ג'ון מלקוביץ' – דמותו של מלקוביץ' בסרט היא סתמית לחלוטין. הדמות היא דמות מפתח בסיפור אבל הוא בהחלט רק דמות משנית ומבחינתי, יכול להיות להיות מגולם על ידי כל שחקן דרמטי אחר בלי שום בעיה.

     

    לביקורת על בראנג'לינה 2009 – חלק 1 מתוך 2 – "לקרוא ולשרוף"  (ומלקוביץ' גם) 

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/08 16:13:


      הי ליאת,

      אני לא מסכימה איתך בעניין הסרט "ההחלפה" ומשחקה של אנג'לינה ג'ולי.

      ראיתי את הסרט בטרום בכורה לאחר ששמעתי הרצאה עליו מנחמן אינגבר

      והסרט לא איכזב אותי לרגע. הוא חזק, מרתק, ואנג'לינה ג'ולי משחקת בו

      מצויין ודמותה אמינה ביותר בתור האם המחפשת אחר ילדה הנעדר.

      אני מסכימה איתך שעם פחות ליפסטיק אדום ומלתחה יותר מצומצמת

      היה יותר קל לצופים לקבל את האבל שלה על ילדה, אבל אל תשכחי, שמדובר באישה שנאלצת

      להמשיך לעבוד, כדי להתפרנס גם לאחר שהילד שלה נעדר והיא אינה יכולה לבוא

      לעבודה מוזנחת ובלויית בגדים... עם זאת היא לא מוכנה לתת לחיים להמשך

      בלי לעשות מאמץ אמיתי לאתר את הילד גם עם זה כרוך במאבק ברשויות,

      שמתנגדות להמשך החיפושים.

      טלי

        24/12/08 01:12:


      טוב,כבר קראת אצלי שלגבי אנג'לינה דעותינו חלוקות וזה לא בגלל שאני גבר כי גם חברה שלי מאוד התלהבה ממנה ,אף פעם לא התלהבתי מכול התפקידים שלה עם האקדחים והקפצונים אבל כאן לדעתי היא שיחקה אותה . 

       אני מסכים שהתפקיד של ג'ון מלקוביץ' קטן עליו,אם כי תמיד כיף לראות את הגולגולת היחודית שלו על המסך הגדול.

      השורה התחתונה היא החשובה, כמו שאמרת סרט מטלטל.

       

        21/12/08 17:33:

      צטט: ליאת z 2008-12-21 11:27:18

      למרות שקירה נייטלי הזכירה לי "בדוכסית" את ג'וליה אורמונד, מיני כוכבת/כוכבנית משנות ה-90, שהיתה שחקנית של הבעה אחת ותו לא. קירה נייטלי קצת כזו גם למרות שדמותה ב"דוכסית" די מעניינת ולא מוצתה עד תום לדעתי בסרט.

      "הדוכסית" קצת פוספס, גם לדעתי. אבל לפחות לא חשבתי כל הסרט על קירה נייטלי אלא על הדמות.

       

      ההשוואה לג'וליה אןרמונד מעניינת. זוכרת שהכריזו אותה כ"ג'וליה רוברטס" הבאה? :)

       

        21/12/08 16:32:

      ובכלל איך מצטרפים לכאן לעכבר-קפה? ולמה הוא נפתח? ולמה רק יחידי סגולה יכולים להצטרף אליו?
        21/12/08 15:58:

      קראתי כמובן חיוך

       

      אני לא נשאבתי לסרט כמו שקורה לי כשאני משוכנעת לחלוטין  

        21/12/08 15:18:


      אני לא יודעת....גם אני הייתי סקפטית בהתחלה והתיישבתי לי בזלזול על הכסא...

      אבל היא הפתיעה...

      הדמות שלה בסרט ההחלפה היתה של אישה חלשה שאיכשהוא בעל כורחה נאלצת להילחם במנגנון

      וככזו היא היתה בסדר גמור. לא לוחמת -אגרסיבית, אלא שפתיים שמעוררות חמלה ועוד כמה רגשות שאמורים לעלות בעקבות הסרט.

      אני אהבתי...וגם כתבתי...

        21/12/08 11:27:
      למרות שקירה נייטלי הזכירה לי "בדוכסית" את ג'וליה אורמונד, מיני כוכבת/כוכבנית משנות ה-90, שהיתה שחקנית של הבעה אחת ותו לא. קירה נייטלי קצת כזו גם למרות שדמותה ב"דוכסית" די מעניינת ולא מוצתה עד תום לדעתי בסרט.
        21/12/08 10:07:


      מסכימה עם כל מילה. וזו לא הפעם הראשונה ש"אנג'לינה ג'ולי", המותג, מעיב על הסרט. ג'ולי, מוערכת ככל שתהיה, כבר הגיעה מזמן למקום בו הפרסונה המציאותית שלה גוברת על כשרונה ויומרתה להיות שחקנית אופי.

       

      למעשה, בשום סרט שלה (למעט נערה בהפרעה, וגם אז, הושלכו על הדמות שגעונותיה הפרטיים) לא נשאבתי לדמות.

       

      להבדיל, אמש צפיתי ב"דוכסית" עם קירה נייטלי. ילדונת בת 20 (כן?) שמצולמת יומיום ברחובות לונדון, אבל איכשהו מצליחה, פעם אחר פעם, לגרום לך להאמין לה כשהיא משחקת דמות, זו או אחרת, בסרטים תקופתיים, שחורגים מעבר למאה העשרים. מתישהו, היא תהיה גדולה.