עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מאכילה חינם

    מתכונים, חוויות ותצלומים מהמטבח שלי ושל אחרים

    חלון לים התיכון

    ביקורת על "גורי אלפי - נכנס דרך החלון "

    חלון לים התיכון

    4

    מוזיקה  

    4 תגובות   יום שבת, 13/12/08, 12:05

    יש בגורי אלפי משהו חינני.
    משהו באינטונציה של הדיבור, בר' המתגלגלת, בהעוויות הפנים שמשתנות, אפילו בהומור העצמי שלו כלפי עצמו. לא יודעת, הדמות של תקוה המגעילה מימי אסי וגורי תמיד עוררה אצלי יותר אמפתיה מאשר צחוק.


     את חוסר הביטחון הזה אפשר להרגיש קצת בתחילת מופע הסטנד אפ המוזיקלי שלו, שמתחיל בבמה מוארת וריקה כשרק קולו של אלפי מנסה לברר מי הקהל שלו. "אז מי לקח הערב בייביסיטר?" שואל הקול "ומי כאן בעצם בייביסיטר בעצמו"? הוא ממשיך בעוד כמה גירסאות חדשות לשאלת מיליון הדולר של עולם הסטנד-אפ "יש פה מישהו מבת-ים?!" ועולה לבמה, משוחרר יותר עם הרכב הנגנים (אלון פרימן - פסנתר והפקה מוזיקלית, דקל אלרן - פרקשן, מיכאל פרוסט - בס) ועם שתי זמרות מתוקות - נוי ושרון.

     

    גורי, בחליפה שחורה מחויטת שהחליפה את שמלת עוזרת הבית של תקוה, פותח עם שיר הנושא של הערב "נכנס דרך החלון", שמזכיר קצת את "שירות עצמי" של כוורת. ככה זה - נולדתי, גדלתי, סבלתי, ועכשיו אני מספר לכם את זה עם קצת שופ-שופ ברקע. וזה, פחות או יותר, הקונספט של הערב.

     ואיך עובד השילוב של מוזיקה עם סטנד אפ? טוב, אין יותר מדי חדש תחת השמש, הרי הגשש החיוור היו שם ראשונים, זהו זה היו אלופים בזה, ארץ נהדרת ניסו ללא הצלחה להלביש מלים הזויות על לחנים מוכרים ו"מרפי מרפי בן זונה" של שחר חסון יכול לקלוע בול במצבים מסוימים. בת'כלס, זה לא משהו שמפיל מצחוק, אבל בהחלט מעלה חיוך.

     

    אומנם יש הרבה השקעה במוזיקליות בערב הזה: לחנים קלילים, קולות מעובדים והלבשה מדויקת של מלים על מנגינה, אבל מה שאלפי עושה הכי טוב זה דווקא כל מה שלא כתוב לו. האילתורים שלו, עם עצמו או עם הקהל, והעבודה שלו עם שפת גוף ועם פנטומימה הם הצד החזק, או יותר נכון, המצחיק שלו. ומי שיראה את אלפי רוקד את "רבות הדרכים" של דניאל סלומון (שהגיע כאמן אורח לערב הזה), יבין במה מדובר. 

    ואולי זה השילוב הנכון שאלפי צריך להדגיש במופע המוזיקלי שלו. קשה להיות טוב בשני המקומות בו זמנית - גם לבצע נפלא וגם להצחיק. כי במקום שבו הדגש על הביצוע, למשל ב"שיר על אהבה באיגלו" (נכתב בהשראת "פעם בחיים" שלו עם ליאור שליין בקוטב הצפוני) הבידור נשאר אי שם מאחור והאנרגייה יורדת.

    ובכל זאת, מילה טובה על הפן המוזיקלי של הערב. יש משהו נורא חמוד בשילוב של בס, פסנתר, כלי הקשה וזמרות רקע,זה נותן הרגשה מושקעת ומקצועית, הבעיה היא, כאמור, שהרגשה כזאת לא תמיד באה בקנה אחד עם מה שמצפים ממופע סטנד-אפ.

    אימרו מעתה: מופע בידור מוזיקלי - כן. סטנד אפ - לא, לא ממש.

     

     אלפי ושתי הזמרות החינניות מסיימים את הערב במחרוזת שירים מזרחיים, שהיא גולת הכותרת של הערב בדיוק בגלל העובדה שאי אפשר להסביר אותה במלים. זה משהו שצריך פשוט לראות, ובעיקר לשמוע. אני חושבת שהמחרוזת הזאת היא השילוב הנכון בין מוזיקליות מקצועית לבין הומור אמיתי, קצת ציני, ובעיקר כזה שמרשה לך רגע אחד לצאת מהחליפה המחויטת של אלפי ולצחוק באמת, כאילו הוא לבוש בשמלת הסמרטוטים של תקוה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/12/08 16:36:

      צטט: ליאת זנד 2008-12-14 09:28:07

      אז הפסדתי, מה?

      למרות תגובת עמיתיי לביקורת.

      אסכם זאת במילה אחת:

      הפסדת!

       

        14/12/08 09:28:
      אז הפסדתי, מה?
        13/12/08 16:57:

      סיכמת יפה.

      נדמה לי שגם כולם מסכימים ששיא הערב היתה מחורזת השירים ה"מזרחיים".

      הנה גם אותו פאנץ' בביקורת של רותם צמרת:

      http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=777381

        13/12/08 13:13:

      ככל שיקרו יותר תקלות במופע, ככה הוא יהיה יותר מוצלח - כי אז גורי אלפי יצטרך לאלתר. וכמו שאמרת, בזה הוא הכי טוב. זה נראה שכל דבר מתוכנן פשוט כולא את הכישרון שלו מלהתפרץ החוצה באופן ספונטני.