עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    רק על עצמי לספר ידעתי

    האביר האפל: לא סתם עוד סרט על גיבור-על בתחפושת

    2 תגובות   יום חמישי, 11/12/08, 21:36


    ב-22 בינואר תחלוף לה שנה מאז הוליווד התבשרה על מותו המפתיע של הית' לדג'ר. השחקן האוסטרלי שהצליח להיחקק בזיכרון בזכות "תפקיד חייו" בסרט "האביר האפל", נמצא בדירתו ללא רוח חיים בסמוך לסיום צילומי הסרט. אחרי שנעלמו כל סימני השאלה, והתברר כי לדג'ר מת ממנת יתר של תרופות שנגרמה בשוגג, הוצבה בפנינו שאלה חדשה ומסקרנת לא פחות – האם במותו ייהפך השחקן לג'יימס דין?

    המוות של דין האגדי בשנת 1955 זעזע את העולם לא פחות. לקראת סיום הצילומים לסרט "ענק" של ג'ורג' סטיבנס, השחקן
    בן ה-24 נהרג בתאונת דרכים והאולפנים מצאו עצמם נעזרים בכפילים שינסו לשחזר את דמות הקאובוי שגילם. חודשיים לאחר המוות הטראגי יצא לאקרנים בארה"ב סרטו של ניקולס ריי, "מרד נעורים", שהפך את ג'יימס דין לסמל מין ולמיתוס.

    כמו רבים מצאתי את עצמי משתוקקת ליציאת "האביר האפל" בארץ, בעיקר בזכות הסיפור העצוב ששימש קרש קפיצה למפיצים. העובדה שלדג'ר כבר איננו בחיים העצימה את תחושת המסתורין והאפלוליות שמאפיינת את התפקיד שגילם – הג'וקר. לדג'ר עשה את הבלתי ייאמן ונכנס לנעליו הגדולות של ג'ק ניקולסון, שגילם את הדמות הנתעבת ב"באטמן" של טים ברטון בשנת 1989. אני יכולה להשתמש במיליוני סופרלטיבים שישבחו את הופעתו האחרונה של לדג'ר, אבל בשביל זה אני אצטרך להחיות את אליעזר בן יהודה. השחקן המנוח הוכיח לצופים שהוא הליהוק המושלם. אנחנו בתמורה קיבלו ג'וקר פחות גרוטסקי, אבל יותר מסתורי מזה של ניקסון, כזה שאין לו אפילו אג'נדה קרימינלית ומקור הצלקות על פרצופו נותרו בגדר מעשייה.

    אבל לא רק לדג'ר אחראי ליצירת המופת. במשך 152 דקות מצאתי את עצמי מרותקת לכיסא בשורה האחרונה בבית הקולנוע. אני יכולה להישבע שהשתדלתי למצמץ כמה שפחות. כבר בסצנת הפתיחה של שוד הבנק המזוין הבנתי שהתסריט של האחים נולאן הוא מופתי. כל ביט עלילתי הכיל מספר משמעויות מרקיעות שחקים ורוויות בפעלולים, פיצוצים, ורעש עצום שלעולם לא הרגיש כ"כ מענג.

    מותחן הפשע התמקד בשלוש דמויות ראשיות, לעיתים דומות אחת לשניה ולעיתים רחוקות אלפים שנות אור מלהיות. הראשון כמובן הוא ברוס וויין (כריסטיאן בייל) – איש עסקים מיליונר ביום ובאטמן בלילה, שמחפש אחר מחליף ראוי ושואף לממש את אהבתו עם זוגתו לשעבר רייצ'ל דוז (מגי ג'ילנהול). השני הוא הארווי דנט (אהרון אקהרט), החבר החדש של רייצ'ל והתובע המחוזי החדש של גות'האם, שמסתמן כיורש הראוי לאחר שניקה את רחובות העיר ללא מסכה וגלימה. השניים שנלחמים על ליבה של אותה בחורה נאלצים לחבור יחדיו כדי לחסל את הפשע בעיר, בעזרתו של המפקח ג'יימס גורדון (גארי הולדמן). מהרה הם מוצאים עצמם קורבנות של אשף הפשע, הג'וקר, שנחשב לפושע הרצחני ביותר שידעה גות'האם, ומכריח את האביר האפל להיות קרוב מאי פעם לחציית הגבול שבין גבורה לעבריינות. 

    בצאתי מהסרט, שרויה באופוריה ולא מעכלת את מה שהעיניים שלי זכו לראות, ידעתי שנדרשת צפייה נוספת כדי לחבר מחדש את כל הנקודות וליהנות שוב מאותה תמונה מושלמת. אחרי שהסרט ירד מהאקרנים ומוצג כעת רק בסינמטקים, עשו לעצמכם טובה ולפחות תרכשו את הדי.וי.די. הצפייה אומנם לא תהיה עוצמתית כמו בקולנוע, אבל מובטחת לכם הנאה ויזואלית שאין כמותה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/4/09 00:02:

      אכן סרט מופת, ולא סתם מבקרי קולנוע נחשבים בארצות הברית דרגו אותו בין "מותחני הפשע" הטובים ביותר ב20 השנה האחרונות.

      ראשית, המשחק.

      כשרונו הגדול של כריסטיאן בייל הולך פה לאיבוד בגלל הפוקוס על הדמויות האחרות וקצת חבל, בייל הוא מהשחקנים האינטנסיבים שידע המסך (נא לראות "אמריקן פסיכו" ו"המכונאי"), אבל לטעמי- הוא הבאטמן הטוב ביותר.

      מגי גלינהול מצילה את הדמות הנשית בסרט לאחר הפיאסקו המכונה קייטי הולמס בסרט הראשון.

      והית' לדג'ר, ובכן, נאמר עליו מספיק, ובצדק. הצליח לתפוס את הניואנסים של אחת הדמויות האפלות בקולנוע המודרני.

       

      הבימוי,ובכן, מלבד ההחלטה של נולן לצלם את רוב הסרט במצלמת I max (אחד הפיצ'רים הראשונים שצולמו בטכנולוגיה הזו), הוא גם בחר שלא לשלב אנימציה או CG בסרט, משמע, סצנות החוץ צולמו בחוץ, סצנות על גגות צולמו על גגות.

      נשמע טריוויאלי אבל בכלל לא. מעטים הבמאים היום שבוחרים שלא להשתמש במסך הירוק ובהלבשת רקעים שונים על הסרט בשלב העריכה.

      כבוד.

       

      אבל מלבד זה, ההחלטה המוצלחת ביותר של נולן, שהג'וקר יהיה דמות טוטאלית.

      אין לו עבר ואין לו עתיד, הוא לא סוכן של הכאוס, כמו שהוא אומר.

      הוא הוא הכאוס.

      ההשוואה היא בלתי נמנעת לדמותו של חוויאר ברדם בסרט "ארץ קשוחה" (עיברות מזעזע ל"no country for old men") הלו הוא אנטון שגור, דמות שנאמר עליה בספר שעל פיו עשו את הסרט "אדם שבא מהאדמה וחזר אל האדמה", וממש כמו הג'וקר הוא מייצג אלמנט אלים בחיים, ורק אותו.

      טוטאלי.

       

       

       

      אחד מסרטי הקומיקס המבריקים והרציניים בכל הזמנים, שמנסה סוף סוף לפנות לקהל בכבוד, ברצינות, ומבלי לנסות למכור לוקשים אמריקאים בשני סנט, בסגנון הסרט החדש של "סופרמן", שלדעתי חוץ מלהוציא את השטרונגול ולהשתין על הקהל בקולנוע, הבמאי שם עשה הכל.

       

       

       זהו.

        20/1/09 21:46:

      בעיני הסרט היה טוב אבל לא מצויין כפי שתיארו אותו או כפי שאת מתארת אותו.

      הית' בהחלט היה משעשע למדי. במיוחד הקטע עם הסכין בהתחלה...

       

      תגיות

      פרופיל

      dana_me
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין