עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אין זמן כזה- "אחר כך"-קליוסטרו

    .............
    ניסיון חיי לימד אותי שהמשפט -
    \"אין זמן כזה אחר כך\" נכון ביסודו
    אבל מוטעה במציאות.
    כמי שנגוע ב 'דלקת כרונית בהווה',
    קרי:
    תולה מהר את הכביסה כדי לסיים,
    ולא תולה אותה אחד אחד ונהנה מכל אטב...
    (או כפי שהמתחכמים יגידו לא קונה מייבש כביסה)
    גיליתי שכאן במחשב יש זמן כזה אחר כך,
    שזה עכשיו.

    עדכון מהמרפסת:
    עכשיו תליתי כביסה, אחד אחד
    כיף כזה כבר ממזמן לא היה לי.

    0

    עולם הסוף, עצוב הסוף בעיני

    ביקורת על 'עולם הסוף' ספר נפלא

    עולם הסוף, עצוב הסוף בעיני

    18

    ספרים  

    10 תגובות   יום שלישי, 11/11/08, 23:18

    למרות שאיני חושב כך, לבקשת הקהל ולמען הזהירות: 'זהירות ספוילר'


    'עולם הסוף' שייך לספרים שהבסיס של הסיפור שלהם הוא סיפור אהבה, רצוי אהבה לא ממומשת, כי מה כבר אפשר לכתוב על אהבה ממומשת?

    למרות היותו 'עב כרס' העיקר שבספר הנהדר הזה הוא סיפור אהבה על גבר שמאבד את אהובתו (היא מתה בפתאומיות) הוא לא מחזיק מעמד, מתאבד  ומחפש אחריה ב'עולם הבא' הלא הוא 'עולם הסוף'.

    רובו של הספר מתרחש ב'עולם הסוף', עם החוקים והאיכויות שלו, כל כך נדמה שנעים שם, שעלולים לחשוב בטעות שלעבור לשם (למות) יכול להיות רעיון מעולה. (מי שמאמין לסופר או לספרים כמובן).

     זה הספר הישראלי הכי עשיר רעיונית שפגשתי מימי, אוסף בלתי נגמר של רעיונות נפלאים ומקוריים עם חשיבה מובנת ויסודית המשתלבים זה בזה 'באחריות' ועם הגיון פנימי וחוקים הגיוניים.

    על מנת להמציא את הרעיונות האלה, עליך לראות את התמונה כולה, אחרת אין סיכוי שתצליח. אני יכול להניח שהסופר חי בתוך הספר תקופה ארוכה, איזה כיף לו.

    כקוסם גורם ההפתעה הבלתי פוסק בספר ריגש אותי, הלא זהו אחד מאבני היסוד של המקצוע שלי, להפתיע. הספר לא מפסיק להפתיע אפילו לא לשנייה אחת, אין מנוחה.

    זאת כנראה הסיבה שנדרש לי זמן ארוך מהרגיל לסיים את הספר. לקחתי לעצמי פשוט מנוחה, מהקצב ושפע המקוריות.

    כל רעיון נלקח כאן עד הקצה, שום דבר לא 'קלאסי' או מובן מאליו, אין רגע דל או פשוט.

    הסוף של הספר הזה אכזרי במיוחד , אולי בגלל זה נבחר לו השם : 'עולם הסוף'. עד שכבר מגיע הגיבור לפגוש את אהובתו, אחרי שחצה עולמות ואיבד את חייו בלעדיה, הוא לא מצליח למצוא אותה באמת.

    לא רוצה לקלקל את גורם ההפתעה שבקריאה,  אבל כן רוצה לשתף בחוויה הכל כך מיוחדת של קריאה בספר ושל העצב שהציף אותי בסופו.

    מאוד מעציב היה לקרוא את הסוף של סיפור האהבה ההוא, שנראה לפרקים כ'אחד ומיוחד', הכי שיש בעולם,  אפילו היה נדמה לי שגם אני חויתי כזה לפחות בעוצמה ובהתרגשות ובעיקר בתחושת הייחודיות והשמחה שבלב.

    אבל בספר 'עולם הסוף' מסתבר שיש לה סוף לאהבה, היא לא מצליחה לחצות גלגולים, היא פשוט נגמרת.

    לא מכיר אנשים שאוהבים סופים, פרידות, בטוח שיש כאלה, גם כאלה אנשים וגם כאלו פרידות וסופים.

    לא משנה כמה תחווה את זה ו'תרכוש ניסיון' לעולם לא תתחסן מפני התחושה הזאת שזה הסוף, המוחלט, שיש כזה דבר שנקרא 'קצה' שמעבר לו אין כלום.

    תמיד זה מעציב אותי, אפילו  רק לחשוב על זה, על 'בחלוף הזמן' ואני אתו.

    נגמרו לי לא מעט דברים בחיי, חלקם ב'זמן הנכון', בעצם כולם ב'זמן הנכון'. וכולם הכאיבו או פצעו בי עוד קצת, שרטו וצבטו בד"כ בלב, במקום הכי רגיש בנשמה.

    כשנגמר לי פתאום הספר והגיע לסופו, נעצבתי במיוחד, גם בגלל הפרידה מפנטזיה מופלאה ש'גרתי' בה איזו תקופה, וגם בלי התוכן העצוב במיוחד, האמירה הכל כך ברורה לגבי הבלתי אפשריות של האהבה.

    ברגעים שטמנתי פני בתוך הספר, וכל כולי מפליג אם סיפור אהבתם של בן ומריאן,  שמתי לב שבעצם לא היה שם בכל 428 העמודים אפילו רגע אחד של נחת או ביחד, של הזוגיות שלהם בזמן הווה, כל הסיפור קרה כל הזמן במרדף, בזכרון,בתנועה, בתזוזה, כל הזמן בלי נחת. ובכל זאת זה סיפור אהבה מופלא בעיני, שמתחיל איך אפשר אחרת במילה 'סוף'.

    זה עצוב בעיני התיאור הכל כך מרגש במכתב שהגיבור (בן) משאיר לה (מריאן), אחרי שהוא מקבל את הסוף, את הפרידה, את הגזרה המוחלטת:

    הבטנו שעה ארוכה זה בזה, ניסיתי לשכנע אותך ששבתי אלייך מעולם החיים, ניערתי אותך בכל כוחי, צעקתי באזנייך, אפילו סטרתי לך בניסיון למחוק את ההבעה האטומה מפנייך, ההבעה הקפואה שליוותה אותי בששת החודשים הבאים כל אימת שהיית מדליקה את האור לאחר מעשה האהבה היומיומי.

    חשבתי שאם ארצה את גחמת אהובתי המעורפלת תשוב לחיקי עם הזמן האישה שבה התאהבתי, ובכל ערב, כשיצאתי בשערי הבניין, נמלאתי סיפוק וגועל כאחד, יודע שכל עוד אמשיך לבקר אותך תלך ותגדל אמונתך בשקר הנורא, השקר המתסכל שהפך אותי לרוח רפאים. שישה חודשים שירת גופה של הרוח את תשוקתך באפילת החדר הרותחת, ומעבותות הפלדה שבהם נקשרו נפשותנו לא נותר שריד, אף לא קצה חוט להיתלות בו, מאומה. שישה חודשים שבמהלכם לא הצלחנו להחליף משפט משמעותי אחד. אבל איני מסוגל להמשיך להסתפק במשגלי העלטה, מריאן. לא עוד.

    יותר מכל אני תאב למוחך, שאותו גידרת בסלילי תיל דוקרניים וחסמת. אפילו מפני עצמך. אין לי כל חלק בעולמך. כיצד אצטרף אלייך כשאני יודע כמה את מרהיבה בהיותך, וכמה מכאיבה בחדלונך. לא בך התאהבתי, אלא בזו שהיית. כשהיית. לא את עצמי אני שונא, אלא את הגבר שאת מבקשת ממני להיות, הרמאי שמגיח מן האפילה, מגשים את מאווייך הכמוסים ועוזב עם רדת הערב.



    מקסים, מיוחד, מומלץ.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/08 14:30:

      אין סיכוי שמה שכתבתי יפגע ולו בקצת בחוויית הקריאה

      המורכבת כל כך של הספר הנהדר הזה

      אבל למען הזהירות אוסיף הערה

      (:-

        22/11/08 10:48:
      לפחות תכתוב זהירות ספוילר!
        15/11/08 15:57:


      מקסים היגשת את המטעם הזה...

       

       

        14/11/08 17:11:


      נשמע מעולה.

      קטע מרגש ציטטת.

       

        14/11/08 11:30:

      תודה.

       

        14/11/08 00:53:

      לא קראתי את כל הפוסט...

      לאחר קריאת הקטע הראשון,

      אף שהפסקתי לקרוא ספרים

      (פעם הייתי תולעת ספרים ממש)

      עשית לי חשק לקנות את הספר.

      עכשיו אלך להמשיך לסיים את

      קריאת הפוסט....נשיקה*

       

      תודהנשיקהנשיקה

       


      עושה חשק לקרוא.אני מאמינה שבעולם הבא זה רק הנשמות  ללא התערבות האגו של הבנאדם. ואם לא היה חיבור שם

      אז סימן שלא היו מיועדות זו לזו, אחרת שם היו נפגשות.

       

       

      .

       

        13/11/08 22:56:

      קראתי מזמן ונהניתי בעיקר מהדמיון המפותח שלו ועושר ההמצאה בכל הקשור ל'עולם הסוף' והדרך בה הוא מתנהל. זכורה לי במיוחד אופצית ההתאבדות (השינה בסרקופג הזכוכית, אם אני זוכרת נכון) שקיימת עבור מי שלא רוצה להשאר לנצח.
      הספר האחרון שלו, לעומת זאת, היה מאכזב מאוד בעיני.

        13/11/08 17:53:
      הקסמת אותי. הולכת לקנות לעצמי עותק
        13/11/08 01:55:

      WOW

       

      קוסמות לתאר כל כך יפה תיאור כל כך יפה ... אהבה. וסופים.