עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אני וחיות אחרות

    הכל ולא כלום

    וודי אלן: האימפריה האמריקאית נפלה מזמן

    40 תגובות   יום שבת, 18/10/08, 22:25


    נתחיל מהסוף.
    יצאתי מסרטו של וודי אלן "ויקי כריסטינה ברצלונה" (איזה שם נפלא. כמעט כאילו נתן אלן תגיות לסרט) אל הרחוב של תל אביב, שבת, צהרי היום, ואני רציתי עננות וצבעים רכים. עצבות קלה, שלא הבנתי את פשרה לעומק, עטפה אותי. מין מחשבות נוגות על החיים. אללי, מי צריך מחשבות על החיים כרגע? שלא תתבלבלו לרגע - ניהנתי מהסרט מאד ובכל זאת...

    שתי נשים צעירות ויפות מגיעות לחופשת קיץ בברצלונה. האחת מאורסת, השנייה - רווקה הוללת. הראשונה שמרנית למדי, משוכנעת בערכים עליהם גדלה, יודעת מה נכון ומה לא והשנייה מבולבלת, חופשייה וכבולה לשום דבר ולכלום. בברצלונה הן מכירות צייר ייצרי ושרמנטי, שמערבב את חיי שתיהן, יחד עם גרושתו היפהפיה והלא ממש מאוזנת בקשרים שמסתבכים ונפרמים ומערערים את עולמותיהן.

    אלן עושה את זה נהדר: הוא מביים שחקנים, ובעיקר שחקניות, באופן שבונה דמויות שלמות, משכנעות בבלבולן, בחוזקן ובחולשתן. בעיקר הוא מצליח בבניית דמויות אמינות ומצבים שנדמים כנורמטיביים, גם אם אינם כאלה. אפילו מצב של שלישייה החיה יחד ומשלימה את עצמה למערכת יחסים מושלמת, מעלה ספקות לגבי שלילת מערכת יחסים שכזו מלכתחילה.

    הוא מצליח ליצור סרט סקסי וחושני בלי להראות שום אבר מיותר והשחקנים שלו יפים כל כך.

    ברצלונה בסרט וכל עולמו הוויזואלי אסתטי עד מבוכה. ברצלונה של הקיץ היא עיר כתומה-אדומה-צהובה, היא הקלאסיקה במיטבה והיא אמנותית באופן בלתי הגיוני. החושניות הוויזואלית  נתמכת בסצנות אינסופיות של אוכל ויין, הרבה יין. הכל מרגיש יפה, שבע, מבוסם ועשיר וכאן גם המבוכה שהשתלטה עליי.

    וודי אלן של השנים האחרונות זנח את ניו יורק האפורה, הסואנת, הצינית, היהודית. הוא עבר אל מעבר לים. אחרי פריז ("כולם אומרים אני אוהב אותך") ולונדון ("נקודת מפגש"), הגיע אלן גם לברצלונה. מבטו על הארופאיות מביכה כמעט. נדמה שאלן הרגיש בפשיטת הרגל של האימפריה הרבה לפני שקרסה בה הבורסה. הוא פשוט זנח אותה והכריז שאירופה היא המקום האולטימטיבי. באירופה זו של אלן אין לכלוך, מהגרים, גזענות, בורסה קורסת ואנשים מכוערים. "שם", כל דבר אפשרי, הכל יכול לקרות - אהבה אפשרית בכל צורה, האנשים יפים, כסף אינו בעיה והיצירתיות מבעבעת. החזרה של האמריקאים לארצם (ספוילר קליל. סליחה) היא עגומה ועצובה.

    אלן מכריז מזה כמה שנים שאמריקה אינה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שהאימפריה קרסה זה מכבר. אמרו כבר מבקרים שזה הסרט שמחזיר את אלן ליצירתו הישנה והטובה ואני, שאוהבת את אלן תמיד, מרגישה דווקא שהוא לא חוזר לשום מקום. הוא במקום אחר כבר כמה זמן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/11/08 08:30:

       

      תודה על הביקורת.

      כחובבת מושבעת של אלן אני רואה שינויים גדולים מתקופה לתקופה, והתקופה האירופית מאד מוצאת חן בעיני, במיוחד "נקודת מפגש".אנחנו ממש מתבגרים אתו ביחד.

       

      מיכל

        3/11/08 19:38:


      בדיוק ראיתי אתמול את הסרטהמדובר .הדמות של וויקי היתה לגמרי וודי אלנית

      . דיאלוגים מצחיקים ואמיתיים בו זמנית

      כדאי לראות

        3/11/08 00:02:

      הסקירה שלך מעניינת ומסקרן לראות את הסרט.

      וטוב שוודי אלן יצא מדלת אמותיו האמריקאיים ופרש

      כנפיים לניחוחות של ערים אירופאיות.

        26/10/08 15:27:

      וודי אלן לא רק נטש את ארצות הברית

      הוא אפילו לא מתקשה לוותר על 

      הנוסטלגיה ביחס שלו אליה.

       

       

        24/10/08 16:52:


      אני מאוד אוהבת את אלן אפילו בבלוג הראשי שלי

      כתבתי שאני אוהבת את מנהטן שמעתי שהסרט

      מעולה. עדיין לא ראיתי אלך לראות. יש לך

      כתיבה יפה ליאת **

        23/10/08 15:42:

      צטט: ליאת z 2008-10-22 14:35:25

      מה רע בלהיות אמריקאי שאוהב ומעריץ את אירופה? שום דבר לא רע, הא?

      אבל לצייר את אירופה בכתום, אדום וזהב? זו כבר הגזמה מוחלטת. בעיקר - מביכה.

      הגזענות האירופית, הקפיטליזם השלט גם בא ו...שאמשיך? 

      אירופה היא ממש לא גן העדן הנכסף אבל הו, כמה נחמד למכור פנטזיה רומנטית בשקל... 

       ליאת , נראה לך שאני חושבת שיש גן עדן נכסף ?

      אולי רק בתורה וגם שם סולקנו ממנו תיק תק. 

       

       

        23/10/08 02:58:

      צטט: ליאת z 2008-10-22 14:35:25

      מה רע בלהיות אמריקאי שאוהב ומעריץ את אירופה? שום דבר לא רע, הא?

      אבל לצייר את אירופה בכתום, אדום וזהב? זו כבר הגזמה מוחלטת. בעיקר - מביכה.

      הגזענות האירופית, הקפיטליזם השלט גם בא ו...שאמשיך? 

      אירופה היא ממש לא גן העדן הנכסף אבל הו, כמה נחמד למכור פנטזיה רומנטית בשקל... 

       

      *נכון ,אבל למה לקלקל את החופשה ?:)

      מרבית הדברים בחיים יגירו דם אם תשימי אותם על שולחן המנתחים.

       

      *הערב צפיתי בסרטם החדש של האחים כהן :לקרוא ולשרוף

      חברתי אמרה לי בסופו שמזל שאמרתי לה שזה סרט עם הומור שחור אחרת היתה שוברת את הראש כל הסרט למצוא את ההיגיון.

       

      *המקום היחיד שהאנשים נקיים בו הוא האידאל.

       

        22/10/08 18:07:


      אהבת לקרוא אותך

      ויצאתי לסרט

       

      אכנס לכאן שוב לכשאחזור מהסרט :-).

       

        22/10/08 14:35:

      מה רע בלהיות אמריקאי שאוהב ומעריץ את אירופה? שום דבר לא רע, הא?

      אבל לצייר את אירופה בכתום, אדום וזהב? זו כבר הגזמה מוחלטת. בעיקר - מביכה.

      הגזענות האירופית, הקפיטליזם השלט גם בא ו...שאמשיך? 

      אירופה היא ממש לא גן העדן הנכסף אבל הו, כמה נחמד למכור פנטזיה רומנטית בשקל... 

        22/10/08 09:12:

      צטט: shai.h 2008-10-22 00:33:11

      בטח אלן החליט שהוא רוצה להיות הנרי ג'יימס. יענו האמריקני שחוזר לשורשים האירופאיים שלו ומתאהב בנשים מיסתוריות (או היסטריות) עם עצמות לחיים הגבוהות.  אבל רגע, השורשים הם במזרח אירופה... זה אומר שהסרט הבא בורשה?  סיפרו לי שהעיר בתנופה והפולניות לא כמו כאן... כתוב ענייני ומוקפד.

       

       זה בדיוק מה שאמרתי אתמול - שנראה כאילו אלן מוכן היה להיוולד אפילו בפולין ובלבד שתהיה זו אירופה.

      אולי הסרט הבא יהיה מן סרט שואה שיצולם בפולין ויכה את המבקרים בהלם.

       

        22/10/08 00:36:

      צטט: אישון 2008-10-19 08:33:54

      באותו יום צפיתי בבית- בפעם המי יודע כמה -ב"הרומן שלי עם אנני " . הסרט הטוב ביותר שלו לעניות דעתי.

       

       נכון, יחד עם "מנהטן". באחזה מהם הקטע שהם עומדים בתור ומתווכחים על מרשל מקלוהן והוא מגיח?

        22/10/08 00:33:
      בטח אלן החליט שהוא רוצה להיות הנרי ג'יימס. יענו האמריקני שחוזר לשורשים האירופאיים שלו ומתאהב בנשים מיסתוריות (או היסטריות) עם עצמות לחיים הגבוהות.  אבל רגע, השורשים הם במזרח אירופה... זה אומר שהסרט הבא בורשה?  סיפרו לי שהעיר בתנופה והפולניות לא כמו כאן... כתוב ענייני ומוקפד.
        21/10/08 18:16:

      אז ככה :

      אני יצאתי מחוייכת וכלל לא נוגה. נהניתי מאוד מהסרט .

      להבדיל מ"שבעה" שבו בחצי שעה הראשונה השתעממתי נוראות , מיד רותקתי ולא הסרתי את עיני.

      אין לי ספק שאם וודי אלן היה יכול לבחור היכן להיוולד הוא היה מעדיף להיוולד באירופה. הדרך שלו לומר זאת מקסימה בעיני.

       

        21/10/08 18:15:

      אז ככה :

      אני יצאתי מחוייכת וכלל לא נוגה. נהניתי מאוד מהסרט .

      להבדיל מ"שבעה" שבו בחצי שעה הראשונה השתעממתי נוראות , מיד רותקתי ולא הסרתי את עיני.

      אין לי ספק שאם וודי אלן היה יכול לבחור היכן להיוולד הוא היה מעדיף להיוולד באירופה. הדרך שלו לומר זאת מקסימה בעיני.

       

        21/10/08 13:56:

      ממש לפני יציאה לסרט, נראה מה אני אחשוב אחרי.

       

        21/10/08 13:48:

      מאוד נהניתי מהסרט - וודי אלן הוא גאון בעיניי, המוסיקה, הצילומים, הליהוק, הדמויות המורכבות והכי חינני - החיתוך דיבור הוודי אלני שאיכשהו דובק בגיבוריו - לזה קוראים אוטר.

       

      לגבי הג"ג - גם אם וודי אלן זנח את אמריקה כזירת ההתרחשות, הוא לא זנח את האמריקאים, שאחרי הכל הם הגיבורים של הסרט... האירופאים הם אובייקטים אליהם מגיבים האמריקאים (המארחים) והאמריקאיות - ויקי וכריסטינה שנמשכות ונרתעות כל אחת בעיתה מ-אל הליברליות, הארטיסטיות והיצריות הטוטאלית שבדמויות האירופאיות ...

      הסרט גם נגמר בתחושת החמצה ופשרנות שבסאב טקסט וודי אלן מתריס שנפוצה אצל אמריקאים.

       

      ואני, מלבד העונג המהול בחמיצות סוף הסיפור, פשוט שמחתי שהתגרשתי. 


       

        20/10/08 17:08:


      יפה כתבת!

      איכשהו אני מזדהה עם האסקפיזם של אלן לגבי אירופה.. שם באמת הכל הרבה יותר טוב :) אמנם לא ראיתי את הסרט עדיין  אך האם אפשר לקרוא לזה אולי נאיביות של אלן לגבי דברים ספציפים או אולי בכלל? בעיני זה מקסים.

        20/10/08 00:36:

      צטט: hagintlv 2008-10-20 00:32:57

      צטט: ליאת z 2008-10-19 12:58:51

      תשאיר לי את חוויר בדראם. זה גם טוב

       בואי נתחלק בו... אם זה עבד לפנלופי וסקרלט, מה יגידו אזובי הקירקריצה

        

      סרט שעושה נעים. מבינה למה יצאת אח"כ "מהורהרת" אעפס לשון בחוץ

       

       פנלופה, כמובן. פליטת מקלדת היתה לי פה...

       

      ולמרות ההרהורים והנוגות, אני יצאתי ממנו מחויכת מאוזן לאוזן. היה יפה לי שם. השחקנים, המראות, הנוף, הכל...

       

        20/10/08 00:32:

      צטט: ליאת z 2008-10-19 12:58:51

      תשאיר לי את חוויר בדראם. זה גם טוב

       בואי נתחלק בו... אם זה עבד לפנלופי וסקרלט, מה יגידו אזובי הקירקריצה

       

      וברצינות, ליאת, יפה כתבת. גם אני אהבתי מאוד את הסרט. בעיניי הוא אמיתי, מורכב ולא נוירוטי, כיאה לוודי אלן בשנים הראשונות שלו, האמצע ואפילו האחרונות. באה לו עדנה כאן. וברצלונה, אח ברצלונה. באו לי געגועים מהסרט.

       

      סרט שעושה נעים. מבינה למה יצאת אח"כ "מהורהרת" אעפס לשון בחוץ

       

        19/10/08 19:45:

      צטט: libi15 2008-10-19 19:25:41

      צטט: ליאת z 2008-10-19 19:12:03

       

      אני דווקא יצאתי קצת עצובה ועם תחושת זיוף או יותר נכון - התיפייפות.

       

      1. ראי נ.ב  שכתבתי אחרי

      2. וודי תמיד היה מתנשא ובגילו זה כבר לא סקסי (-: אבל בעיניי אם נשענים על הקצב ועל האסתטיקה של הסרט הוא מסתכם לכדי סרט קטן וכיפי וזה הרבה 

       

       

       

       

      בזה מסכימה איתך לחלוטין

        19/10/08 19:25:

      צטט: ליאת z 2008-10-19 19:12:03

       

      אני דווקא יצאתי קצת עצובה ועם תחושת זיוף או יותר נכון - התיפייפות.

       

      1. ראי נ.ב  שכתבתי אחרי

      2. וודי תמיד היה מתנשא ובגילו זה כבר לא סקסי (-: אבל בעיניי אם נשענים על הקצב ועל האסתטיקה של הסרט הוא מסתכם לכדי סרט קטן וכיפי וזה הרבה 

       

       

       

        19/10/08 19:12:

      צטט: libi15 2008-10-19 18:51:19

      ראיתי אתמול, וקוראת אותך היום - מסכימה עם כל מילה. אוהבת את וודי באירופה,

      והסרט הזה הוא חגיגה לאוהבי ספרד - איזה צילומים .האסתטיקה עושה חשק להתחיל לצלם בעצמי.

      הרשי לי להוסיף שגם הלוק וגם המשחק של סקרלט ג'והנסון שול פנלופה קרוז משגע

      יופי של קאסט. יצאתי מחוייכת.

      אני דווקא יצאתי קצת עצובה ועם תחושת זיוף או יותר נכון - התיפייפות.

       

        19/10/08 19:11:

      צטט: נעמה פרידמן 2008-10-19 18:19:00


      עושה חשק אדיר ללכת לסרט,

      כתבת כל כך יפה,

       

      תודה רבה יקירתי :-)

       

        19/10/08 19:10:

      צטט: ירון אחר 2008-10-19 16:27:30


      סקירה נוגה (מעט), ונורא יפה.

       

      תודה :-)

        19/10/08 19:10:

      צטט: קרין אלדאה 2008-10-19 15:45:47


      גאד! אני לא יכולה לשמוע את השם סקרלט ג'והנסן יותר.

       

      ופנלופה קרוז? חוויאר בדראם? שמת לב שלא הזכרתי את שמות השחקנים?

        19/10/08 19:09:

      צטט: מג'הדין אל-כראם 2008-10-19 15:24:28

      חשבתי שהנטישה של וודי את ניו יורק היא גם געגוע לזמנים אחרים, לנימוסים וגינונים אחרים. לסוג התנהגות אנושית שמאפשרת גוונים. מחזה מוסר כמו הסרט שלו על שני האחים (השם פרח מזכרוני כרגע) לא היה אפשרי בכרך הניו יורקי, שם אקדח שלוף הוא כמעט קלישאה.

      וזה מזכיר את לוביטש, שאת סרטיו הגדולים עשה באמריקה, אבל הם היו אירופאים ברוב המובנים, אם במיקום ואם באופי. 

       

      לסרט קראו "חלומה של קסנדרה" ולענייננו - זה קצת רומנטי לראות את הסרטים האירופים שלו ככמיהה למשהו מוסרי יותר. בעיניי זה רק בעיניים שלו כי אירופה היא בטח לא גן העדן. יחסית לארה"ב היא חלום אבל מכאן ועד גינונים ומוסר בלבד, הדרך ארוכה. שאזכיר את יורג היידר? את האנטישמיות בצרפת? וזו רק ההתחלה.

       

        19/10/08 19:06:

      צטט: ....! 2008-10-19 14:15:50


      ליאתי אנחנו במשבר... בעיני ממש סתם סרט....

      מכול הבחינות חביב  נעים וזהו . עוד שבוע   אני אצטרך להתאמץ לזכור....

      אני שמחה על כל וודי אלן וזה היה נחמד ביותר לי. כמובן שרק לי

      ואנחנו לא במשבר, אנחנו משלימות זו את זו לשון בחוץ

        19/10/08 18:58:

      צטט: libi15 2008-10-19 18:51:19

      ראיתי אתמול, וקוראת אותך היום - מסכימה עם כל מילה. אוהבת את וודי באירופה,

      והסרט הזה הוא חגיגה לאוהבי ספרד - איזה צילומים .האסתטיקה עושה חשק להתחיל לצלם בעצמי.

      הרשי לי להוסיף שגם הלוק וגם המשחק של סקרלט ג'והנסון שול פנלופה קרוז משגע

      יופי של קאסט. יצאתי מחוייכת.

       נ.ב אני מבינה מה העציב אותך אבל משום מה הפעם נשארתי קלילה (-:

       

        19/10/08 18:51:

      ראיתי אתמול, וקוראת אותך היום - מסכימה עם כל מילה. אוהבת את וודי באירופה,

      והסרט הזה הוא חגיגה לאוהבי ספרד - איזה צילומים .האסתטיקה עושה חשק להתחיל לצלם בעצמי.

      הרשי לי להוסיף שגם הלוק וגם המשחק של סקרלט ג'והנסון שול פנלופה קרוז משגע

      יופי של קאסט. יצאתי מחוייכת.

        19/10/08 18:19:


      עושה חשק אדיר ללכת לסרט,

      כתבת כל כך יפה,

       

        19/10/08 16:27:

      סקירה נוגה (מעט), ונורא יפה.
        19/10/08 15:45:

      גאד! אני לא יכולה לשמוע את השם סקרלט ג'והנסן יותר.
        19/10/08 15:24:

      חשבתי שהנטישה של וודי את ניו יורק היא גם געגוע לזמנים אחרים, לנימוסים וגינונים אחרים. לסוג התנהגות אנושית שמאפשרת גוונים. מחזה מוסר כמו הסרט שלו על שני האחים (השם פרח מזכרוני כרגע) לא היה אפשרי בכרך הניו יורקי, שם אקדח שלוף הוא כמעט קלישאה.

      וזה מזכיר את לוביטש, שאת סרטיו הגדולים עשה באמריקה, אבל הם היו אירופאים ברוב המובנים, אם במיקום ואם באופי. 

       

        19/10/08 14:15:


      ליאתי אנחנו במשבר... בעיני ממש סתם סרט....

      מכול הבחינות חביב  נעים וזהו . עוד שבוע   אני אצטרך להתאמץ לזכור....

        19/10/08 12:58:
      תשאיר לי את חוויר בדראם. זה גם טוב
        19/10/08 12:42:

      צטט: אישון 2008-10-19 08:33:54

      באותו יום צפיתי בבית- בפעם המי יודע כמה -ב"הרומן שלי עם אנני " . הסרט הטוב ביותר שלו לעניות דעתי.

       אני דווקא מעדיף את "Crimes and Misdemeanors" ואת "חנה ואחיותיה".

      מצדי שהסרט יהיה מחורבן, כל עוד פנלופה קרוז שם.... קריצה

       

        19/10/08 10:09:
      בהחלט סרט משובח ביותר
        19/10/08 08:33:
      באותו יום צפיתי בבית- בפעם המי יודע כמה -ב"הרומן שלי עם אנני " . הסרט הטוב ביותר שלו לעניות דעתי.
        19/10/08 07:46:

      כל כך לא מקצועי שאן לך מושג...חיוך
        19/10/08 04:12:


      יפה כתבת...

      כמובן, שמול תגובה מקצועית שכזו , אזלו לי המילים...