וידויי - אני לא חובב מוזיקה קלאסית. אני אוהב רוק, ומטאל, ואלטרנטיב וגם קצת פופ איכותי ואלקטרוני משובח ומה לא.
אבל לא מוזיקה קלאסית. תמיד חסר לי העוקץ - משהו שיתפוס את תשומת ליבי ויגרום לי לרצות לחזור ליצירה, וזה פשוט לא קורה לי עם מוזיקה קלאסית. זאת למרות שכשהייתי ילד בברה"מ הורי טרחו לסחוב אותי לאופרות ובלטים ושאר ירקות בלי ממש לשאול את דעתי.
אז לא הייתה לי נקודת השוואה שיש לי עכשיו - כי מעולם לא לקחו אותי למופע רוק.

אבל אני כן משתדל להיות בעל ראש פתוח וכשנאמר שיש כרטיסים למופע שהוא גם קל"ב וגם אחת התזמורות הטובות בעולם החלטתי לתת לזה עוד סיכוי. הרי הרבה פעמים דברים בלייב נשמעים הרבה יותר טוב.

אבל כבר בכניסתי ללובי התיאטרון הרגשתי יוצא דופן - רוב המבקרים היו אנשים מבוגרים בגיל הוריי ומעלה, לבושים בטובי מלבושיהם, ורק אני התייצבתי בג'נס וטישרט של להקת רוקפור.

כשהתחיל המופע והתזמורת סיימה לעשות את מה שהיא מצטיינת בו במיוחד (לכוון את הכלים) התחילו לזרום הצלילים הקלאסיים שעם כל הרצון הטוב גם הפעם הם לא הצליחו לגעת או לרגש. היות ואני לא בדיוק מכיר את הרפרטואר בצורה טובה זיהיתי רק כמה קטעים מוכרים שבטח נחרטו בראשי בזכות פרסומות או שיבוץ בסצינות קולנועיות, אבל בין לבין היה עוד הרבה נגינה אינסטרומנטאלית שבעיקר הצליחה לעייף ולהרדים. וזה לא שהמוזיקאים לא היו טובים (הם כן) אבל מה לעשות שמוזיקה קלאסית זה לא לכל אחד. הוריי וודאי היו נהנים מהמופע יותר, כמו שהם נהנים יותר מעוד דברים שאני לא אוהב כמו גפילטהפיש ולעבוד באותו מקום עבודה לנצח.

נראה שחובבי הסגנון סביבי נהנו מאוד אך באמת שקשה לי לחלוק את התלהבותם.