ערב מלחמת העולם השנייה מנתה קהילת יהודי פולין יותר משלושה מליון נפש, עם תום המלחמה שרדו רק כעשרה אחוז מהם.רוב המושמדים נרצחו בידי הנאצים,אך חלק מהפולנים שיתפו פעולה בהתלהבות,יש שהלשינו,יש שצדו,ויש שרצחו.

בסרט אידה מוצג, סיפורה של נזירה פולנית צעירה, שערב טקס נטילת הנדרים שלה,והתחייבותה לעבודת האל לתמיד,היא מתבקשת ע"י המנזר לצאת ולפגוש את קרובת המשפחה היחידה שלה ששרדה אחרי המלחמה, הדודה שלה שעד אז סירבה לפגוש אותה.

המסע של השתיים על פני 80 הדקות הקצרות של הסרט, כוללות התוודעות לעברה היהודי של הנזירה, סיפור רצח בני משפחתה האכזרי בידי שכניהם הנוצרים ש"ירשו" את רכושם ביתם ואדמתם, ומסע בין בית המשפחה,מקום הרצח,עד לחזרת הנזירה למנזר.

בין לבין השתיים לנות במלון דרכים,מכירות נגן צעיר,והנזירה מתוודעת לעולם שלא הכירה,ושבקרוב לא תדע אותו עוד.

הסרט הטוב,ומדכדך והעצוב, מצולם בשחור לבן,עם פריים מרובע, ועם זוויות צילום מעניינות.הדמויות הראשיות לא מביעות את הרגש בצורה רועשת,אלא בצורת צילום,או התנהגות מאופקת .יש פה דמיון לסרטים של אינגמר ברגמן.

הדודה פרטיזנית יפה כבויית מבט,עם עבר מכובד בתחום המשפט, נוהגת לעשן ללא הפסק,לשתות אלכוהול,ולהכנס למיטה עם כל מי שמזדמן לבר,להתגרות ולהכנס בכל מי שעומד בדרכה.הנזירה היפה המכוסה תמה והמאופקת,מסוגרת בעצמה,סולדת מהדודה הסוררת שלה,ונראת כמי שרק צופה בעולם מהצד

הסרט של הבמאי הפולני פאוול פאווליקובסקי, זכה לביקורות אוהדות מרוב מבקריו,ומומלץ מאוד לצפייה, למרות הקודרות שהוא משרה על הצופה,ואולי בגלל.