עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    טלוויזיה, תקשורת ועל מה שביניהם

    טורי ביקורת על עולם התקשורת

    0

    פעם היה פה מצחיק- חלק ראשון

    0 תגובות   יום ראשון, 10/8/14, 11:29

    מטלוויזיה עשירה בסאטירה, המסך הקטן שלנו הפך להיות יותר ויותר שמרני עם השנים. מה היה פה פעם ומה המצב כיום? סיקור מיוחד, חלק ראשון

     

    מאת: פלג אלוני


    אם תסתכלו בלוח השידורים הנוכחי של הערוצים המסחריים, תגלו שאין אף לא תכנית אחת שנמנית תחת הז'אנר: סאטירה. למעשה, בסך הכל יש לנו בארץ רק שתי תכניות מסוג זה: "ארץ נהדרת" ו-"מצב האומה", כשעל התכנית הראשונה, יש המון וויכוחים באשר לכמה סאטירית היא בפועל. בכל מקרה, כרגע שתי התכניות האלה בחופשת קיץ, כך שמשהו "נשכני ועוקץ" לא תראו בימים אלה על המסך. בסיקור זה ננסה להבין את התופעה, תוך התייחסות לתכניות סאטיריות שהיו בעבר.

     

    איפה הן היום?
    היעלמות הסאטירה מהמסך היא תהליך ארוך, שהחל לפני מספר שנים. הריאליטי תפס את נתח השידורים הרחב ביותר, כששאר הז'אנרים מסתפקים בפירורים מסביב. אבל זו לא הסיבה היחידה, עם השנים הפכה הטלוויזיה לשמרנית יותר ואנשים מפחדים להגיד דברים שיוצאים מהקונצנזוס. כשיש בדיחה "לא במקום", התלונות לרשות השנייה מגיעות ללא הפסקה. למעשה, תכנים סאטירים שבעבר שודרו, לא היו עוברים היום בטלוויזיה. המצב האבסורד שאליו הגענו, הוא שממגוון תכניות סאטיריות שעיטרו את הלייט-נייט בעבר, נשארנו עם שתי תכניות שמורכזו למיינסטרים ולפריים טיים, תוך שהן מאוד נזהרות בלשונן.

     

    אחת מתכניות הסאטירה הראשונות שעלו בערוץ 2 בשנות התשעים, הייתה "החמישייה הקאמרית". באחד המערכונים המוכרים של התכנית, נראה הרוצח יגאל עמיר (בגילומו של רמי הויברגר) בכלא, מדבר באופטימיות על שחרורו בעוד 20 שנה. מערכון נושך מאוד, שקיבל הרבה ביקורות והיום כנראה שלא היה עובר מסך בשקט. במערכון אחר מוכר של החמישייה, שהיווה פרודיה על תכנית "המעגל" של דן שילון, היה שימוש ציני וסאטירי בשואה ובמלחמה בצפון הארץ, שספג קטיושות באותה התקופה.

     

    באותו מערכון חיקה מנשה נוי את דן שילון כשהוא מראיין אורחים באולפן על המלחמה בצפון ועל אירועים נוספים, תוך שהוא שואל את המרואיינים האם מה שקורה בצפון מזכיר להם את אושוויץ, במטרה למתוח ביקורת על השאלות הבנאליות בסוג זה של תכניות האירוח, בהן מנסה המנחה ליצר כותרת ופרובוקציה מכל מילה. אם מערכון זה היה משודר היום סביר כי כל משתתפיו היו הופכים נרדפים ברשתות החבריות. רק השנה בתכנית "מצב האומה", כשהעזו לגעת בשואה, התעוררה מהורה גדולה והתלונות החלו לזרום.

     

    תכנית קאלט נוספת משנות התשעים, שנחקקה בזיכרון כסאטיריה משובחת הייתה "החרצופים". התכנית הציגה את הפוליטיקאים באור מגוחך, בלי  לדפוק חשבון. למעשה "החרצופים" הורכבה ממערכונים רבים, אשר בהם השתתפו בובות בדמות פיליטיקאים ומדינאים. אך היה גם מי שנפגע, ולא לקח בהומור את דמותו בתכנית. כך למשל, שר האוצר דאז, דן מרידור, שהוצג במערכונים כ"חתול של נתניהו", כזה שלא עומד על עקרונותיו. מרידור דאג שההפקה תדע כי הוא אינו שבע רצון מהחיקוי, ויש אומרים כי התכנית פגעה בתדמיתו ובקרירה הפוליטית שלו.

     

    במערכון מוכר אחר בתכנית, הוצגה שולמית אלוני כגבר שהולך לשירותי גברים ומטיל את מימיו בעמידה, במסגרת הרדיפה של אלוני, זכרה לברכה, אחר שוויון בין המינים. נראה שה-"חרצופים" הלכו עד הקצה בכל הנוגע לסאטירה ונגעו בנקודות שהיום הייתה חוששת הפקת תכנית לגעת בהם.

     

    בחלק הבא בטור "פעם היה פה מצחיק" נתחקה אחר תכניות נוספות שהיוו אבן דרך בטלוויזיה מבחינה סאטירית, במטרה להמחיש כמה המצב כיום שונה.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה