עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    מדברים לעניין

    3 תגובות   יום שלישי, 10/12/13, 09:33

    שני מבוגרים בסוף שנות ה 40 לחייהם נפגשים במסיבה. שניהם גרושים. לשניהם בנות שאוטוטו עוזבות את הקן החמים לטובת הקולג'. היא – איווה, מסאז'יסטית שסובלת בשקט את המטופלים שלה. הוא, אלברט מנהל בארכיון טלוויזיוני שחי ברישול. המשפט הראשון שלהם באותה מסיבה הוא שאינם נמשכים זו לזה. קו זה הוא הבסיס לסיפור האהבה הנרקם ביניהם, שמתבסס לא על מראה חיצוני כי אם על שנינות וחוש הומור. הקונפליקט העלילתי נכנס לתמונה בדמות אחת המטופלות של איווה שהנה אשתו לשעבר של
    אלברט. בכך בעצם, נוצרת "תפנית עלילתית" שאמורה להעניק טוויסט משעשע ותירוץ להתחבטויות מצפוניות ולתהיות כיצד אנו היינו נוהגים במצבם
      . 


    על פניו – אין שום דבר מיוחד בסרט "דיברנו מספיק". הוא מציג סיטואציות די בנליות, קו עלילה לא מפותל או מפתיע במיוחד והרבה אמריקה שאמריקאים אוהבים לאהוב. יש לו בעצם את כל האלמנטים שמאוד בקלות יכולים לנתב אותו למלכודת הקיטש הסכריני. אבל הסרט מצליח באלגנטיות לחמוק מהבור העמוק הזה בזכות שחקנים מעולים, דיאלוגים שנונים ובעיקר – בזכות שני גיבוריו, המגולמים באופן המשכנע והמקסים ע"י ג'וליה לואי דרייפוס (לעד איליין) וג'יימס גנדולפיני (לעד טוני סופרנו) שעושים את הסרט  . 


    ראשית, אני חייבת להודות שבמעבר של שחקנים מהמסך הקטן אל הגדול, לוקח זמן רב יותר להתחבר אל הדמות ולהשתכנע. בעיקר כאשר מדובר בשחקנים המזוהים כל כך עם דמות אותה גילמו משך שנים על המסך הקטן ועוד יותר כאשר הדמות בקולנוע שונה מהדמות לה הורגלנו בסדרת הטלוויזיה, גם אם יש מעט אלמנטים חופפים  .


    כך, משונה לראות פתאום את איליין המשוחררת והמוזרה בתור אישה די לחוצה ורגישה. שלא לדבר על טוני הגנסטר הקשוח, שמגלם גבר מגושם ורגיש מאוד. ומצד שני, גם איליין היה נוירוטית וגם טוני היה רגיש עמוק בפנים. כך או כך, מאוד מהר עוברת התחושה המוזרה וקל להתנתק מהדמויות הטלוויזיוניות וזאת בעיקר בזכות משחק משכנע, מדויק ומקסים של השניים הללו.

    הדיאלוגים המשעשעים והשנונים בין הדמויות בעלילה, אך בעיקר בין לואי דרייפוס לגנדולפיני, הם פנינה צרופה ומענגים במיוחד. ניקול הולופסנר בחרה בחוכמה את השחקנים שיגישו הכי טוב את התסריט שכתבה וביימה אותם בצורה מדויקת ורגישה. כאמור, לואי-דרייפוס וגנדולפיני בראש ויחד אתם קאסט מרשים של שחקנים וביניהם טוני קולט בתפקיד החברה הטובה, וקתרין קינר בתפקיד האקסית.


    הלב נכמר על ג'יימס גנדולפיני שהלך לעולמו השנה. בסרט הזה הוא דובון איכפת לי מתוק שאי אפשר שלא להתאהב בו, עם עיניים טובות ולב גדול. כך היה השחקן הזה גם במציאות, רחוק שנות אור מדמויות הגנסטר שכה היה קל ללהק אותו להן, בגלל מראהו הקשוח כביכול. עצוב להיווכח עד כמה גדולה האבידה, לעולם בכלל ולעולם הקולנוע בפרט. "דיברנו מספיק" בהקשר הזה, הוא לא רק קומדיה רומנטית שנונה ומקסימה אלא זכרון יפה מהשחקן הנפלא הזה.



     



     



    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/12/13 10:48:
      נהניתי מאוד מהסרט הזה. מומלץ.
        11/12/13 23:53:
      יאיר - אם רק סרט אחד, אז לא. יש החודש היצע גדול והסרט הזה, הגם שהוא מעולה, יכול בהחלט להתאים גם למסך הקטן. לך לראות את משחקי הרעב בקולנוע. את "דיברנו לעניין" תראה בריפיט בדי.וי.די...
        10/12/13 19:35:
      אם יש לי סרט אחד לראות בחודש - ללכת?