עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    Snow Clercks - Hazey Dazy משיקים אלבום נוגה ומשכר בתמונע

    1 תגובות   יום שבת, 3/8/13, 19:39

    הביקורת התפרסמה לראשונה במוזיקה.co.il

     

    יותם מנגן את התווים הראשונים, ליאור אוחז במיקרופון בחוזקה, נינה היפה עוצמת עיניים. לרגע אני עוד תוהה מדוע זה לא מופע ישיבה. הרי בכל השבוע שחלף עד ההופעה, עת מצאתי את עצמי שומעת בלופים ארבעה שירים שובים בקסמם, המלנכוליה הייתה חלק בלתי נפרד מהמוסיקה, וזה בעיקר מה שכבש אותי. כי ה-Snow Clerks עושים מוסיקה עצובה. היא מתגלגלת על המיתרים, היא מתפשטת מהקלידים והאפקטים הממוחשבים והיא מתפקעת מהקרביים. חברי ההרכב, ליאור טף , נינה ריזאנוב ויותם בקר הם אניגמה מעניינת.

    שלושה ילדים יפים, שבקלות ניתן היה להתבלבל ולחשוב שהם בכלל לא מכאן, מזכירים מעט תמונות בספר מחזור אמריקאי משנות ה – 70, אך כשהם שרים, כל כך הרבה עצב יוצא החוצה, עטוף במלודיות פופ אלקטרוניות-אקוסטיות נעימות ומתוקות, מעין תסריט אימה מתוחכם בו המאזין מתמכר לאט ובעדינות, מניד ראש באיטיות, מחייך בהנאה ובסוף ההאזנ

    יוצא מהורהר.

     

    ''

     

    ההופעה בתמונע היא לרגל השקת אלבום הבכורה של החבורה הנוגה. האלבום, "Bugs on a Windshield" מציג שירים באנגלית שמספרים ושואלים שאלות על בדידות וזאת בליווי של פופ רך שבקלות היה יכול להתחבר לפזמונים אופטימיים יותר. מוסיקה שלעתים קצת מזכירה לי, באופן הטוב ביותר, את השירים האווירתיים של Air ו Zero 7.

    עוד בטרם הושק לו האלבום, כבר שחרר ההרכב מספר סינגלים מרטיטים כאשר לשניים מהם יצר קליפים מקסימים ומלאי משמעות.

    הנה דוגמא לאחד מוצלח:

    Fix My Roof – מסיבת תה עצובה

    ''

     

    נדמה כי אם היו בוחרים חברי ההרכב לשיר בעברית, הניגודיות המרשימה שבין המגינה למלל הייתה אף בולטת יותר לאוזן הישראלית. עם זאת, בהופעה עצמה, ייתכן כי גם אם היו אלו מילים בעברית צחה, עדיין לא היינו שמים לב לעצב ולחוסר האונים שהטקסטים משדרים, שכן הקצב המהיר והטון השמח על הבמה, הפך את האירוע לחגיגה יותר חגיגית ממה שחשבתי שתהיה.

    לכן, בעובדה שהתאהבתי בהם עוד בטרם ראיתי אותם מופיעים, יש גם את הצד הפחות חיובי. בעיקר כי התכוננתי להופעה בקצב איטי משמעותית, שהגיוון הווקאלי הוא הדומיננטי והטקסטים חודרים עמוק, מעמתים אותנו באי נוחות עם עובדות שנבקש לשים מאחור. במקום זה, קיבלתי הופעה שהיא ההפך הגמור. בתוספת ארבעה נגנים על הבמה, נוסף לשלישייה הראשית (תום היין על הגיטרה החשמלית, אורן הורביץ על הבס, נועם ספרבר על הקלידים והמחשב, יהונתן גיטלמן על התופים) אנחנו מקבלים מיני מסיבה ששונה מהותית מהאווירה המיוחדת של המוסיקה באלבום.

    אני מאוד אוהבת שמפתיעים אותי, הופעה אינה צריכה להיות שעתוק מוחלט של ההקלטות באולפן, יש לה את האנרגיות והייחודיות שלה ועם זאת, הפעם קצת התאכזבתי. הקיצוניות החדה בין האווירה המכשפת שבאלבום לאווירת החגיגה בהופעה, הייתה לי הפתעה קצת פחות נעימה. סביר כי אם הייתי מגיעה ללא התמכרות קצת מוגזמת לשירים ולקליפים הנוגים, הייתי נהנית הרבה יותר. כי גם ההופעה עצמה, בשורה התחתונה, הייתה מוצלחת. אבל שונה, שונה מדי.

     

    ''

     

    הרכב האינדי פופ הזה קיים כבר שנתיים. הם הכירו בבית הספר למוסיקה Muzik שם חברו יחדיו והקימו את הפרויקט המושלג, כאשר כל אחד תורם מסגנונו ומאיכויותיו לכדי אסופת שירים שהקו שמאחד ביניהם הוא הקצב השקט, האיטי והמצמרר. נגינת הגיטרות, הצלילים האלקטרונים שמפיק המחשב, השירה החדה והטובה, הם הדרך של כל אחד מהם לבוא לידי ביטוי בפני עצמו. Dazy Days, סינגל הבכורה שלהם, אף נבחר להיכנס לאסופת השירים של פרויקט Muzik.

    ''

     

    החברים הללו משקיעים בפרטים הקטנים, עבודה מהוקצעת שכזו מראש מציבה אותם במקום טוב מאוד להתפתח גם מחוץ לגבולות ארצנו הקטנטונת וגם הקליפ  Starline Enemy אותו ערכו חברי ההרכב בעצמם, אשר מורכב מקטעי וידאו שתועדו במצלמת שמונה מילימטר בחיפה של שנות ה – 60, על ידי קרוב משפחה של אחד מהם, מצליח לעשות מעשה ברכט, לנתק אותנו מהרגעים הספציפיים בו צולם ולאפשר לסיטואציה להתקיים בכל נקודה אחרת על ציר הזמן והמקום.

     

    Starline Enemy

    ''

     

    ליאור ונינה אחראים על השירה. יותם בצד על הגיטרה. חלוקת התפקידים לעתים מתעתעת, שכן ברור שכל אחד תרם באופן שווה להרכב, אך על הבמה, זו היא נינה בעיקר שמהפנטת ולא מאפשרת להתיק ממנה את המבט. עם זאת, לקראת הסוף, בשיר הנושא של האלבום, יותם שר לראשונה ("זה השיר היחיד שהסכימו לתת לי לשיר" הוא אומר בנימה מחויכת). פתאום, בגיטרה לבדה, בלי מחשב ואפקטים, המוסיקה מקבלת סגנון שונה, זורקת אותי להנאתי, במעין מנהרת זמן מהירה, כמה עשורים אחורה.

    בסוף ההופעה אני קונה את הדיסק, סקרנית לשמוע את שאר השירים החדשים ששמעתי בהופעה, אך בקצב האיטי לו התרגלתי. ופה – כבר אין אכזבות, האלבום מכשף ומלנכולי בדיוק כמו שהערכתי שיהיה. עם דפי שירים המציגים תמונות של דייגים שמביטים למצלמה בעיניים רציניות – תמונות כל כך שונות מאלו שהפכו להיות מנת חלקנו בעידן האינסטגרם והתיעוד העצמי –  הוא אפילו יותר מיוחד.

    There's a hole in the ceiling and I'm feeling the breeze"

    Nothing more than a feeling the sky is shattered

    "So please, just fix my roof

    (Fix My Roof)

     

    דף הפייסבוק

    האתר הרשמי

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/8/13 11:03:
      מסקרן, תודה!