עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    טלוויזיה, תקשורת ועל מה שביניהם

    טורי ביקורת על עולם התקשורת

    0

    המעגל חזר, התכנית קצת פחות

    2 תגובות   יום ראשון, 7/7/13, 17:14

    חיכינו וחיכינו והינה זה הגיע, המעגל עם דן שילון חזר, אבל נראה שחזרה בזמן לא בהכרח מבטיחה הצלחה. כבדות, חוסר הזרימה והמבוכה היו מורגשים ובינתיים אפשר לומר שה'קאמבק' לא מרשים מספיק.


    מאת: פלג אלוני


    גילוי נאות: לפני חודשיים כשהחלה תכנית האירוח החדשה של שי שטרן בערוץ 10, כתבתי בביקורת על התכנית שלא רק ששי שטרן החזיר פורמט מארון מאובק, הוא גם החזיר את המעגל. ממש כמה ימים לאחר מכן 'רשת' מודיעה על חזרה של המעגל ביום שישי ומציבה בעצם תחרות מול אותו ז'אנר שיש בערוץ 10 ממול על אף שקיימים כמובן הבדלים בין התכניות, והרייטינג של שילון יהיה בוודאי גבוה בהרבה יותר כי התכנית בערוץ השני.

     

    משהו קורה בטלוויזיה. מרגישים בשינוי קל, ולאו דווקא קשור לרשות השנייה שאישרה השבוע את לוחות השידורים של הערוצים לאחר דין ודברים בטענה כי יש עודף בתכני ריאליטי וביקשה לבצע שינויים. שלא יהיה ספק, הריאליטי ימשיך להיות הנתח הגדול ביותר בטלוויזיה, אבל אולי מתבצע איזשהו איזון כי אחרי הכל הרבה זמן לא קרה שבערב יום שישי משודרות שתי תכניות אירוח במקביל בשני הערוצים המסחריים.

     

    חזרה בזמן היא מבורכת באופן כללי, ובטח בטלוויזיה של היום אפשר להגיד את האמת ובצורה הכי פשוטה: פעם היה יותר טוב. בטח שמתם לב שמרגע ההודעה על חזרת המעגל רצו בדיחות בשבועות האחרונים על חזרה לשנות התשעים. האמת היא שחזרה לדברים שהיו טובים פעם היא לא פסולה, אבל במקרה של המעגל נראה שזה לא עובד.

     

    המעבר לתכנית היה חד עם הצגת אביגדור ליברמן עוד לפני הפתיח, לא ברור מה עומד מאחורי הרעיון הזה. כשתכנית חדשה מתחילה לא נראה הגיוני להתחיל בצורה כזו. בכל מקרה, לאחר כמה מילים שאמר ליברמן החל פתיח התכנית שהיה זהה לזה שהיה בעבר, גם התזמורת הייתה שם, המעגל היה דומה, ובכלל העטיפה הייתה דומה מדי ואולי זו הבעיה. הכל היה כבד, לא זורם ולעיתים אף תקוע.

     

    דן שילון פתח את התכנית עם צמד המילים גן עדן אותן ניסה לקשר לכלל המרואיינים, דבר שהתבטא בדיאלוגים כבדים ולא זורמים במקום ליצור קטעי קישור מתאימים. דן שילון אכן התרגש מחזרת התכנית, אולי זה מסביר את העובדה שהוא טרח להגיד לנו כבר בתחילת התכנית שיהיו שמונה תכניות, דבר שלא מקובל לומר.

     

    בהמשך דן שילון ניסה להוציא מילים מכמה מרואיינים(בעיקר דן חלוץ וליברמן) שבוודאי ידע מראש שלא יפלטו דברים שהם אינם מעוניינים להגיד, אבל הוא ניסה את מזלו מה שגרם לאווירה במעגל להיות מעט מתוחה בנוסף לחוסר הזרימה שהורגשה מלכתחילה, ואפילו עידן רייכל הגיב כשענה כי לדעתו אנשים מעדיפים לשתוק לפעמים מכיוון שיש נטייה להוציא דברים מהקשרם.

     

    אווירת המבוכה, חוסר הקשר בין המרואיינים והשתיקות הרגעיות המשיכו להיות המוטיב המרכזי בתכנית. דן שילון המשיך לשאול את ליברמן שאלות שהוא לא רצה לענות עליהן, ופנה אליו באופן תוקפני "תענה לי כן או לא", ליברמן כמובן לא התרגש ולא נתן לדן שילון את המנה שרצה. זה המשיך עם וויכוח עם דן חלוץ על האם הוא היה ראוי להיות רמטכ"ל או לא, מלכת היופי הייתה במעגל רק ליופי ודן שילון לא התייחס אליה מספיק, המשיך עם הבכת השחקנית שני כהן כשדן שילון ביקש ממנה ללא קשר לכלום לבצע קטע מהמחזמר שהיא תשתתף בו באוקטובר ודרש ממנה להגיד: "ברד ירד בדרום ספרד". 

     

    ולסיום דן שילון סגר מעגל גם עם מרואיינת שהייתה בעבר בתכנית, השחקנית פז מושקוביץ', חולת כליות שהייתה אמונה על הסיפור יוצא הדופן שכנראה יהיה בכל בסוף תכנית. סיפור מרגש היה גם באמצע התכנית עם הצגת הזמר אילן דמתי מהפרויקט של עידן רייכל, לו יש הורים חרשים. אבל נראה שגם הרגש לא הצליח לכסות את האווירה הרדומה שהייתה לאורך התכנית שהיה נראה כאילו הוציאו אותה מהארכיון של הערוץ הראשון. אז להחזיר תכנית מהעבר זה אולי נחמד, אבל גם צריך לבצע שינויים מסוימים, כי בכל זאת התקדמנו מאז. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/7/13 16:23:
      אתמול במקרה, בביקור משפחתי, יצא לי לצפות בזוועתון הזה. כמה טרחני ומשמים האיש הזה, שילון. מאניירות עבשות שיצאו כבר מהאף, בדיחות קרש, ובעיקר כמה עלוב ופטתי הנסיון הנואש הזה להיאחז בחדש ובאקטואלי של מישהו שאבד עליו הכלח...
      זו מדינה קטנה, המרואיינים נודדים מתוכנית לתוכנית, כמה כבר אפשר? יש דברים שצריכים להשאר בשנות השמונים כנוסטלגיה חביבה. אני לא רואה את עצמי יושבת וצופה..