עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    סמית'ס - כמעט הדבר האמיתי

    ביקורת על The Sons and Heirs בהופעת מחווה לסמית'ס

    סמית'ס - כמעט הדבר האמיתי

    1

    מוזיקה  the sons and heirs, הסמיתס

    0 תגובות   יום ראשון, 23/6/13, 22:57

    באחד הפוסטים (ובכן, אולי ביותר מאחד) כבר חשפתי את בורותי המוסיקלית שגרמה לי לגלות אבני דרך בסיסיות, הן במוסיקה הישראלית והן במוסיקה הבינ"ל, בגיל יחסית מאוחר ורק כשעברתי פיזית לתל אביב, אי שם בגיל 23. אבל את הסמית'ס, גיליתי אף מאוחר יותר. ממש מאוחר. בעצם, עד לפני שנתיים, לא היה לי מושג שהם בכלל היו קיימים. ולמה אני חושפת עובדה לא מחמיאה שכזו על ההתחלה? בעיקר על מנת להצדיק את העובדה שהביקורת על ההופעה של The Sons and Heirs, להקה ניו יורקית שמבצעת קאברים לסמית'ס והגיעה להופיע ברידינג 3 בשישי האחרון, תהיה פחות מנומקת וניואנסית ממה שהייתה יכולה להיות לו אני מעריצת סמית'ס בדם. בעצם, הפעם הראשונה שהתוודעתי לשירים שלהם, הייתה בזכות הסרט האהוב עלי כל כך, "500 ימים עם סאמר", שגם אותו נזכרתי לראות באיחור משמעותי, כמה שנים אחרי שיצא, באיזו אכסניה בפנמה ביום גשום וחסר תכלית. ההתאהבות בדמויות הייתה מיידית ופס הקול המעולה, אשר ברובו כלל שירים של הסמית'ס, גרם לי להחליט שזה בהחלט חומר טוב, אבל לא לעשות עם זה יותר מדי, כמו לרוץ לקנות איזה דיסק שלהם או לשמוע בלופים. מדי פעם, שיר פה, שיר שם. וכך זה היה גם בהופעה, מדי פעם שיר שאני מכירה שגרם לי לקפוץ בחיבה, ולרוב שירים שהיו חדשים לאוזן, מצאו חן בהחלט אבל נוכח הקהל השרוף שדיקלם כל מילה בעיניים בורקות, הרגשתי מעט אאוטסיידרית ואפילו טיפה לא נעים שככה נתנו לי כרטיסים בעכבר ללכת לסקר.

     

    קהל שרוף

    ''

     

    להקת המחווה החביבה הזו כוללת את ראווי מאר, גיטריסט מצוין ונפלא, המתופף ג'ונתן ג'ויס והבסיסט אלפרדו רורק שנדמה כי רק בסוף ההופעה, בסוף בסוף נפתח וחייך לקהל. אה כן, ויש כמובן גם את הסולן, רוניסי, מעין שכפולון של מוריסי, כולל השטאנץ והתסרוקת. הבחורצ'יק, בעל הנטיה הלא ברורה להוציא לשון לעתים דחופות כאחרון הזיקיות (ובהתאם, גם להחליף חולצות סאטן צבעוניות) וכמובן, לזרוק גלדיולות על הקהל משך כל ההופעה, הוא בהחלט טיפוס. אבל טיפוס נחמד. כזה ששש להתחבק עם כל מעריץ/מעריצה שמקפצים לבמה לדפוק תמונה לאינסטרגם, להודות לקהל החם כל אימת שמתאפשר ולהשתטח על הרצפה משל הייתה קבר צדיקים. טוב נו, והוא גם מוכשר. הקול שלו דומה באופן מחשיד למוריסי כך שאם עוצמים עיניים, זה לא כזה רחוק מהמקור.

     

    רוניסי משתטח

    ''

     

    לפי הלו"ז הרשמי, בשעה תשע וחצי בערב היה אמור להופיע הרכב החימום וההופעה המרכזית בעשר וחצי, כך שמראש תזמנו כך שנגיע לקראת אחת עשרה למקום. עם זאת, יש לי כבר ניסיון עגום עם רידינג 3 ולוחות זמנים, כך שתמיד יוצא שאני מגיעה באיחור רב אף מזה שתכננתי. איכשהוא, תמיד אני מגלה שלא הפסדתי כלום. כך גם הפעם, כשסוף סוף אנחנו נכנסים בשעה אחת עשרה וחצי, אנחנו מגלים שההופעה טרם החלה. כמה דק' אחר כך, כבים האורות וכך במשך שעתיים מכובדות של הופעה, הדרן ראשון, הדרן שני, הדרן שלישי ו...הדרן רביעי. מזל שיום שישי ואפשר לקום למחרת מוקדם. אם כי, בסופו של דבר, היות ואינני מעריצה שרופה, הייתי מסתדרת גם לולא ההדרן הרביעי, וכך מסתבר גם רוב הקהל שבשלב הזה כבר נסע הביתה, לשחרר את הבייביסיטר.

     

    הם ביצעו המון, המון שירים טובים. כמובן שקפצתי בשמחה ובהתלהבות באלו שאני הכרתי, ביניהם Last night I dreamt that somebody loved me, Panic, Stop me if you think, How soon is now ועוד רבים וטובים.

     

    הנה הפלייליסט, לסקרנים

    ''

     

    אבל כמובן, הם ביצעו גם את השניים שגרמו לי להתאהב בהם לראשונה...

    בבקשה בבקשה – גרסת המחווה (בכל מקום אוהבים לחבק אותם, מסתבר)

    ''

     

    וכמובן... שלא יכבו לי את האור – גרסת המקור

    ''

     

    לאחר מכן תוכננה מסיבת ריקודים עם שירי הסמיתס, דפש מוד והקיור, אבל לנו כבר נהיה מאוחר והחלטנו לפרוש בשיא ולהשאיר את הרחבה לבליינים האמיתיים. מסיבות שישי זה כל כך אייטיז.

     

     

    ''
    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה