"אתם לא מבינים. כזה בשר בחיים לא טעמתי", אוהד מהעבודה קם מהקיוביק שלו. "בשר רך כמו חמאה. אין דברים כאלה". כפות הידיים שלו התכווצו, אולי בכדי לתאר רוך של בשר, אבל בעיקר ההתלהבות שלו שכנעה אותנו.
"איך נקרא המקום?"
"אלבמה. יש לו איזה מעשנת מטורפת שם והוא מוציא כל הזמן עוד ועוד בשר".
"מה? פאפאגיו כזה?" ההתלהבות קצת שככה.
"ממש לא. זה ארוחת טעימות במאה שישים שקלים. אתם חייבים לנסות".
"אז יאללה, קובעים לחמישי הבא?"

אז אמנם לקח לנו משהו כמו חודשיים וחצי לארגן את המפגש הזה באלבמה שבנתניה, אבל הגענו יחד שמונה חברים מהעבודה, מלאים בציפיות ורעבים לבשר. המיקום של המסעדה לא אידאלי, פיצוצייה מצד אחד ומסעדה שוממת מצידה השני. אבל כבר כשנכנסתי, ריח המעשנת והמקום המלא שידרו אווירה נכונה. גם אורות מעומעמים ושולחנות עץ עזרו להבין שאפשר להיות נינוח פה.

הגיע אלינו המלצר והתחיל להסביר שיש כמה מסלולים לארוחת הטעימות, או שכל אחד יכול להזמין מנה משל עצמו. אבל אנחנו הגענו נחושים עוד מהבית. ביקשנו את הארוחה במאה ושישים שקלים.

אז העלו על השולחן רצועות כרוב דקות, סלט ירקות ושעועית עם בשר בצלחות קטנות. "רק תבקשו כמה שתרצו", המלצר הודיע. כל מי שהגיע מהצומח היה משעמם ובנאלי. השעועית הייתה חביבה.

המנה הראשונה הייתה אסאדו. נתח מלא בשומן ובבשר עם טעם עמוק. הנתח היה עשוי מעולה, כשהשומן חרוך וקריספי והבשר רך ולא יבש. מנה טעימה, אך שמנה מדי לטעמי.

לאחר מכן המלצר הגיש נתחי סינטה שהיו בינוניים ומעט עשויים מדי. זהו נתח גם ככה יבש שאסור ליבש אותו. אבל זאת הייתה רק ההתחלה.

כשהביאו את נתח הקצבים לשולחן החגיגה כבר הייתה גדולה, טעם חזק של בשר, עשוי מדיום, מלא במיצים וטעמים. קוביות קטנות של תענוג גדול.

המצב רק המשיך להשתפר כשהביאו את הפילה ומעליו שכבה דקה של כבד אווז. נתח מובחר של בשר שכבד האווז מעשיר אותו בטעמים, מוסיף לפילה את מעט השומן שלעיתים חסר לו. כל ביס כזה התקבל בתשואות על ידי בלוטות הטעם.

המנה האחרונה הייתה של שייטל. גם פה הבשר היה עשוי מדויק. צלוי מבחוץ ומדמם מבפנים. נתח שלא נפגשים איתו הרבה וחבל, כי הוא רב טעם.

לקינוח בחרתי במיני מלבי, ששאף לבינוניות וכל מילה נוספת מיותרת.

את כל חווית הבשר הזאת ליווינו במשקאות קלים ויינות שהבאנו מהבית, כי באלבמה לא מחזיקים שתייה קלה. אבל המלצרים מוכנים לקפוץ לקיוסק ליד ולהביא. לפחות לא גובים דמי חליצה על היין, אז אפשר להתפרע ולהשקיע ביינות טובים.

אוכל טוב, שתייה טובה, אווירה טובה. אז יאללה, קובעים לחמישי הבא?

בשתי מילים: שמנת מתוקה 16%

לצפייה בכל התמונות באיכות גבוהה ולהמשיך לעקוב אחרינו,
חבבו אותנו בספר הפנים!


שיהיה לכם בתאבון,
שמן ושמנת.