עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    ביער נרקוד נרקוד - פסטיבל יערות מנשה 2013

    ביקורת על פסטיבל יערות מנשה החמישי

    ביער נרקוד נרקוד - פסטיבל יערות מנשה 2013

    4

    מוזיקה  

    5 תגובות   יום ראשון, 5/5/13, 23:44

    פסטיבל יערות מנשה התקיים בסופ"ש האחרון בפעם החמישית ולראשונה משך שלושה ימים (בד"כ זה יומיים). כבר מרגע שפורסם הליינאפ ספרתי את הדקות לאחור וביום חמישי האחרון, נרגשת ושמחה, הצפנתי ליערות. חוויות חזקות במיוחד משני פסטיבלי האינדינגב האחרונים יצרו בי מעין ואקום שחיכה בציפיה להתמלא בכל טוב. מעניין שיצא לי בעבר לשמוע על הפסטיבל אך מעולם לא לבקר. לכן, היות וזו לי הפעם הראשונה ביערות מוסיקליים, הייתי לא רק נרגשת אלא גם מאוד סקרנית.

     

    יש משהו בתיעוד הרגעים הללו, והפסטיבלים בפרט, בשנתיים האחרונות מאז חזרתי לתל אביב, שהוא קודם כל לעצמי לימי הבלות ומקל ההליכה, כך שסביר שהייתי מתעדת את חוויותיי מהפסטיבל הנוכחי גם לולא הכרטיסים מהעכבר הנדיב. אבל זו ההזדמנות להגיד תודה – בשמי ובשם קרן, שאחראית על התמונות (כל אחד והתיעוד שלו).

     

    רשימת מכולת


    מה עצבן – כי אני חייבת להיות קצת רעה


    ליינאפ חופף – אוקי בסדר, זה טיבו של כל פסטיבל ואולי הפעם הייתי יותר מודעת אבל זה לא הוגן להכריח אותי לבחור בין שממל ל Bill & Murray או בין האחים רמירז לשני קדר. כרגיל אצלי, הבמה הגדולה ניצחה ומחשבות על זיגזוג בין הבמות נדחו בעצב לאור המרחק הדי משמעותי ומלא העצים המחבקים שבדרך. ולא שלא ניסיתי!

     

    כלוב בירה – רבאק, הבירה הרי הרבה יותר טעימה בכוס פלסטיק במהלך הופעה מאשר בכלוב בירה שבכלל לא הבנתי את ההיגיון שלו. נכון שיש שלט נחמד שאוסר על כניסה מתחת לגיל 18 אבל בפועל לא ממש בדקו ועוד יותר הזוי – במתחם הבירה המגודר הייתה במת הג'אם של החבר'ה מרימון שהייתה כולה סדנאות וג'מג'ומים – מה הרעיון אם כן למקם במה כזו במתחם שבו (כביכול) מוגבל גיל הכניסה? מה גם שרחבת ההופעות הייתה מפוצצת באלכוהול בצבעי מיץ אשכוליות/נסטי/מים. קיצר – לא קול בעליל.

     

    המקדימים – מילא איחורים, לזה התרגלתי (לא מצדיקה אבל התחנכנו בארץ שאיחורים זה מקובל), ספרתי לפחות 3 הרכבים שממש רציתי לראות ועלו לפני הזמן. לפני הזמן אגב, זה ברמת ה 15-20 דק' שבהופעות קצרות כל דקה חשובה. מילא כשאני נמצאת בתוך המתחם ורק צריכה לקפץ מספר צעדים, אך כשאני שומעת באוהל את החבר'ה מתחילים לשיר, תופסת ריצת אמוק ונאלצת לפלס את דרכי בין מיליוני ילדים עם קרטיב טבעי, זה מנפח ורידים רציני.

     

     

    מה שימח – כי בסוף, אני טובה בלפרגן לשון בחוץ

     

    לוקיישן מנצח – נוף מדהים, עצים מסוככים, הטבע במלוא עוצמתו מתמזג לימים אחדים עם היד האנושית שטווה אותו למתחם הופעות ענק. אז לא יצאתי לטייל ולא מצאתי מעיין ולא חיבקתי עץ (לא בחינם וגם לא חיבוק מפנק בחמישה שקלים) אבל כן תפסתי את עצמי בדרך לשירותים עוצרת רגע ומשתאה בחיוך רחב נוכח הנוף המדהים שנשקף מכל עבר. זה אף פעם לא קורה לי בדרך לשירותים. בטח לא כימיים.

     

    מודעות אקולוגית – כי בסוף, אפילו שלא הבנתי כלום מכל האלתורים שלהם שנועדו למחזר הכל, כולל מים, זה חשוב ויפה ונחמד לראות את הרצינות בה הם מתייחסים לדברים, שבחלק מהמקרים גורמת לך לעצור שניה ולחשוב. אם כי אפשר היה לוותר על האמבוש בדרך למתחם המרכזי בדיוק כשהופעה כבר התחילה אבל עכשיו צריך לעצור הכל ולחתום על עצומה נגד מפעל גז.

     

    ליינאפ משובח ומגוון סגנונות – לא סתם היה צורך להרחיב את הפסטיבל ולהוסיף עוד יום. כמות הכשרון שהולכת ומפוצצת את ארצנו הקטנטונת צריכה מקום וזמן וכל אחד היה יכול למצוא את עצמו בפסטיבל הזה, בין אם באינדי ובין אם במיינסטרים בקטנה. לא רק מוסיקה עשו שם – היה מחול, סדנאות, הצגות, קריאת שירים ואפילו תיאטרון בובות. גם אם לא לכל התחברתי (לא יודעת, אישה צווחת למיקרופון ועושה תנועות מוזרות בידיים זה קצת גדול עלי) זה ראוי לשבח.

     

    ואם בליינאפ עסקינן – קצת מהרשמים שלי +תמונות של קרן (Karen Missk)

     

    היה לי טוב:


    Siss And The Radical Brothers – ערבוב מוצלח של רוק, פאנק ורגאיי בגילומם של כלי נשיפה, גיטרה, בס, תופים וסולנית סופר גרובית. הרכב מקפיץ שמייצר כיף טהור.

    ''

     

    מיה יוהנה מארחת את Sun Tailor – הגברת יוהנה היא בחורה צעירה ויפה עם קול מכשף. השילוב שלה יחד עם ארנון נאור הוא לא פחות מעילוי. כל כך נהניתי שלא ידעתי איפה לתפוס כדי לא לרחף באוויר.

     

    שי צברי (תנו בכף)מרקיד את כולם, מתערבב עם הקהל ועושה גם כבוד גדול לאהובה עוזרי. על זה נאמר: יאללה בחפלה!

    ''

     

    החגיגה של שי נמשכת כאשר הקיסר בכבודו ובעצמו מגיע להראות לכולנו איך עושה גיטרה. יהודה קיסר גונב לכולם (כולל לשי צברי שממשיך בשירים ובהילולים) את הפאסון וכולנו רוקדים באמוק במחרוזת אריס סאן. הכי יאסו תביאו לי אוזו בואו נשבור איזו צלחת!

     

    בותמיזוג – כבר כתבתי עליהם בפני עצמם וחגגתי אותם והם הולכים ונהיים טובים מהופעה להופעה. לאלו מכם שלא נוטים להרים גבה או לתהות על קנקנו של טקסט – חובה ומיד.

    הנה חלק מההרכב

    ''

    והנה חמי וחזיה אדומה מאחת הנשים היותר מפותחות בקהל

    ''

     

    Tatran – בד"כ אני טיפוס של מילים אבל החבר'ה הללו גרמו לי לשקול העדפות. המוסיקה שלהם היא הכל חוץ משגרתית וקשה להאמין שכל זה יוצא בסך הכל מבס, גיטרה ותופים. זה היה אלקטרוני וזה היה רוקיסטי וזה היה פסיכדלי וזה בעיקר היה סוחף. לא הייתה חוויה טובה מזו בתוך היערות ואחרי כמה דקות כבר הרגשתי כאילו אני באיזה טריפ טוב במיוחד. בקאבר שלהם ל strawberry  של הביטלס כבר נמסתי לחלוטין וכמעט חיבקתי עץ. אבל רק כמעט.

     

    1, 2 many – הנה עוד הרכב שכבר כתבתי עליו ושיבחתי מכל הלב והצלעות. חבורה מוצלחת ומגניבה שמורכבת משתי בחורות תותחיות – סולנית ומתופפת, גיטריסט בחסד ונגן בס חתיך. כל מה שצריך בשביל לפתוח את חגיגות ערב שישי ביער. אגב, אני חושבת שזו אחת הלהקות היחידות שכל אדם שאקח לשמוע הופעה שלהם, לא משנה מה ההעדפות המוסיקליות שלו, ייצא מבסוט.

     

    האחים רמירז – קפצתי ואז עצרתי ואז שוב קפצתי. תגובות מתרגשות של ילדה מתלהבת שפתאום תופסת את עצמה חולמת בהקיץ על להתחפר לעוזי פיינרמן בזקן.

     

    שממל – אין מה להרחיב, כוורת בגרסת היידיש לייט המטורפת, גם עליהם כבר יצא לי להשתפך באהבה. הם המתכון האולטימטיבי למצב רוח טוב, עם שירים מהליום להמונים ושירים חדשים מהאלבום החדש שיושק בקרוב. רקדתי עד שהרגליים כאבו ושברתי את הראש איך נצליח, אנשי הקהל, לבצע את הריקוד של חנה זלדה ברחבה המסורבלת. אבל הצלחנו, כמו גדולים הצלחנו.

     

    Man of North Country – מוסיקה עם ניחוחות בריטיים. היה חסר לי קצת חידוש וגיוון, איזו אמירה ייחודית. היות ודורון פרחי ובועז וולף מאלקטרה מנגנים גם כאן, התקשיתי להימנע מהשוואות ללהקה ההיא, אשר לטעמי, טובה פי מונים. אבל הם חבר'ה מוכשרים והזיכרונות של הסולן החמוד ישיב מקורס רשג"דים ביערות יצרו אנושיות מתוקה שהייתה נחוצה על מנת לשבור את הניכור הבריטי המתיימר. ככל שההופעה התקדמה, הקרח נמס ואפשר היה להבחין בהבטחה מתבשלת.  

     

    רמזיילך מארחים את אייל תלמודי – חגיגה של יידיש עם גיטרה, בס, קלידים וקלרינט. הסקסופון של תלמודי מלבה את היצרים ואי אפשר כבר לקפוץ גבוה יותר. ממתי היידיש עשה כזה קאמבק? אני חייבת לקחת שיעורים מסבא וסבתא!

     

    גבע אלון – נו, מה כבר אני יכולה להגיד. גבע אלון. מופת. החזרה הביתה בשקיעה פסטורלית עם האקורדים האחרונים מהדרן הסיום שלו יצרו חיוך שכבר הרבה זמן לא חייכתי.

     

     

    היה לי מוזר:

    כלבי רוח – לא ברור לי מה הלך שם. הילה רוח שדווקא למדתי לחבב אחרי שנכנסה בהצלחה ראויה לשבח לנעליה של יעל קראוס בפאניק אנסמבל, עוררה בי ציפיות גבוהות לשמוע חומרים מקוריים שלה. לפרקים זה היה מיוחד על גבול המקסים והזכיר לי את רונה קינן ואפרת בן צור, אבל לרוב – זה היה מיוחד מדי על גבול המעצבן. הילה מפליאה בקול נדיר אבל הטקסטים חוזרים על עצמם והצעקות רמות בכל ורסיה אפשרית. בפזמון החוזר "אולי את רוצה פיצה? אולי סרט? פיצה או סרט?" החלטתי שחלאס וחתכתי. הכי כלב נובח אינו נושך.

     

    היה מבאס:


    צעקה להפסיד את טייני פינגרס בשיתוף פעולה עם להקת המחול מריה קונג ממש בכמה דקות. מכולם, למה דווקא אותם לשבץ בערב הראשון בתשע בערב?

     

    הסנני לתת לאטליז צ'אנס בכל זאת ולגלות שלא משנה איזה סוודר מיוחד עם אוזניים תלבש הסולנית סיוון אבלסון, זה לא אותו דבר בלי לי טריפון.

     

    בוכה לרוץ מהר מהר אחרי השממלים לבמת הטרסה בתקווה להספיק איזה שיר–שניים של Bill & Murray ולגלות שאין סיכוי, החבר'ה כבר סיימו.

     

    השאלה המתבקשת – אבא או אמא?

    אולי כי התרגלתי, אולי בגלל הספרינקלרים, אולי בגלל הבירה בכוסות פלסטיק שכולם אוספים בשקיקה, למרות האבק,החום הבלתי נסבל ביום והקור המצמית בלילה – אינדינגב לוקח. החלה הספירה לאחור לחוויית המדבר! 

     

    עוד קצת תמונות לסיום

    דיבור צפוף

    ''

     

    לשרוף אותן זה פאסה

    ''

     

    מי אמר שטן ולא קיבל

    ''

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/5/13 13:30:
      נשמע כמו מנת יתר....! אבל אם כבר ללכת, אז ממנת יתר שכזו.
        6/5/13 13:25:

      ימי לא יסלח לך בחיים.

       

      אני מחלק את החוויה ממוזיקה ל-4:

       

      לשמוע בפטיפון לבד בחדר

      לראות קליפ בטלוויזיה

      לראות הופעה במועדון

      לראות הופעה במקום פתוח

       

      לא יודע באיזו קטגוריה לדחוף את הבילויים

        6/5/13 12:44:
      תכלס, לא כתבתי על הבילויים ועל איך קצת מיציתי ויצאתי באמצע...
        6/5/13 12:23:
      את אמרת ש... כשנפוליאון יכבוש את עכו את תהיי שלי
      "לשימוש הגרופיות" הרג אותי. האמת נראה חזיות יקרות.. באמת חבל לשרוף...