לפני שנים רבות ראיתי את הסרט הגרוע בחיי. זה היה "איי לאב האקביז"  - סרט הזוי שבו התבזו דסטין הופמן, לילי טומלין ומארק וואלברג, סרט שבו שקלתי לתבוע את המפיצים על אובדן שעתיים מחיי. מאז חלפו הרבה תמונות על המסך והחוויה המזעזעת היטשטשה במקצת. אתמול צפיתי בסרט שיכול להיות המתחרה הרציני של "האקביז" על אותו התואר. לזכותו יאמר שהעלילה היתה טיפה יותר מובנת, כך שנראה לי שאשאיר אותו במקום השני ה"מכובד".

העלילה שמבוססת על הספר של ג'ק קרואק, עוסקת בגיבור בשם סאל (סם ריילי) שאחרי מות אביו ובעקבות נסיונות לא מוצלחים לכתוב ספר, מתיידד עם בחור צבעוני ומופרע בשם דין מוריארטי (גארת הדלונד) שנשוי לקטינה בשם מרי לו (קירסטן סטיוארט החד הבעתית) ובמקביל גם לאישה נוספת (קריסטן דנסט – אלוהים, עד כדי כך היתה זקוקה לפרנסה?) שגם יולדת לו כמה ילדים, מה שלא מפריע לו לצאת לדרכים, ולממש את עצמו בסקס בלתי פוסק, בסמים ובמלמול פסקאות כאילו רוחניות או "גבוהות".

השניים יוצאים למסע בדרכים כשלאורך הדרך מצטרפים אליהם אנשים אחרים שנכנסים ויוצאים מחייהם אבל בתכלס כל הסרט מורכב מ – עישון (בכמות כזו שגם אני שלא עישנתי מעולם, כבר התחלתי להרגיש טעם רע בפה רק מלהסתכל), סמים, שתיה, סקס עם כל מה שזז בכל הרכב , וזיבולי מוח. זהו. אה כן, קריסטן סטיוארט כנראה הבינה שכישורי המשחק המוגבלים שלה לא יביאו אותה רחוק מעבר לתפקיד ערפדית לנוער, ולכן מבלה את רוב הסרט בחשיפת החזה (הלא ממש קיים) שלה ובסצינות סקס מהדוחות שנראו על המסכים אי פעם.

אורך הסרט 124 דקות, ואלה 124 דקות שאיבדתי מחיי ולא יחזרו לעולם.

בשורה התחתונה- אם חשבתם ללכת ל"בדרכים " ובדיוק בטלוויזיה משדרים סרט בן שמונה שעות בשפה הסווהילית, שעוסק ב79 דרכים שונות ליצור עגורים בשיטת האוריגמי, תעשו טובה, תישארו בבית.

בבתי הקולנוע החל מ18 לאפריל.