עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    עמודים תומכים - "בית העמודים" הוא הרבה יותר מבר קפה

    7 תגובות   יום שבת, 16/3/13, 13:19

    *** כרגיל, ניתן לדלג על החלק הראשון ובו החפירה האישית, היישר לחצי השני – הביקורת עצמה ***

     

     

    אתמול בלילה נפל לי האסימון. איך זה לעזאזל שעוד לא כתבתי על המקום הזה?! בדרך כלל כשאני אוהבת מקום, די מהר יקלידו אצבעותיי המלצה חמה. איכשהוא, הפעם זה קצת התפספס. אולי מפני שהוא כבר מרגיש לי כמו בית, שהראייה המבקרת שלי קצת מיטשטשת בו. החמימות, האינטימיות, החופש להיות מי שאני ולהגיע עם מי שמתחשק, מתי שאני רוצה ובאיזה מצב רוח שבא לי, מצליח ליצור תחושה שהייתה חסרה לי מאוד מאז חזרתי לתל אביב. תחושת שייכות אפשר לקרוא לזה.הנפשות הציניות אולי יצקצקו "שייכות תמורת תשלום". שיצקצקו.

     

    לפני שנים, בסבב הראשון בתל אביב, בתקופה עמוסה בה עבדתי מסביב לשעון, הדבר היחיד שהיה מצליח להחזיק אותי איתנה היה המחשבה על רביצה בחוף הים בסוף השבוע עם בירה ועיתונים של שבת. השבועיים האחרונים היו כאלה, של עבודה שוחקת ומתישה וימים בהם אני יוצאת מהבית בחושך וחוזרת בחושך. דבר אחד היה לי ברור – למרות שזה משאיר אפס זמן למחשבות טורדניות, זה עדיין לא עושה יותר מדי טוב לנפש. היות והקיץ עוד לא ממש פה אלא עסוק בטיזינג ואת חוף הים מתכננת העירייה לכסות בבטון, מצאתי את עצמי הפעם, בתום עוד יום עבודה פסיכי, מתאווה לסופ"ש ולבירה שאתו, אותה אשתה במקום אחד בלבד – בבית העמודים. לא מחשבות על שינה ארוכה מתחת לפוך או רביצה חסרת מעש מול הטלוויזיה. רק ערגה בלתי ניתנת לשליטה למקום הזה, בפינה של נחלת בנימין ורמב"ם, שבו טעם הגולדסטאר הוא הטוב ביותר ורק שם אני יכולה באמת ובתמים ליהנות משעות צרופות של זמן פנוי. וכשמקום גורם לי לתחושת חופש משכרת אף יותר מהפרטיות בחדר האינטימי שלי, מבחינתי זו שייכות בלי טיפת ציניות.

     

    את המקום גיליתי לגמרי במקרה ובאיחור של שנה אבל עדיף מאוחר מאשר...

    מרגע שחזרתי לעיר שמשדרת ניכור מכל ספסל, חיפשתי מקום שיהיה לי לרע. עד כדי כך נחושה הייתי, שוויתרתי על מנעמי הבירה ובמשך מספר חודשים לא מבוטלים שתיתי קאווה – ברוט יבשה – בלה צ'אמפה בנחלת בנימין שהיה כוך חמים של טאפאסים ואנשים טובים נטולי פוזה. ברוב ימות השבוע היה ניתן למצוא בו עד שישה אנשים – שני ברמנים, אני ועוד שניים-שלושה חברים. האינטימיות אמנם הייתה בשיאה, אבל עם אינטימיות לבדה לא קונים במכולת ולא מנהלים עסק. אז הוא נסגר באבחה ואתו במשך מספר חודשים, התקווה שלי למקום שהוא בית שני.

     

    כמו כל דבר טוב בחיי, שמגיע בדרך כלל בהצטרפות מקרים רגעית שאני דווקא מעדיפה לשכוח, גיליתי לפתע את בית העמודים, 3 דק' הליכה איטית מהבית. מהרגע הראשון שנפגשו עיניי עם האור העמום במבנה התל אביבי הישן והקסום, עם העיניים המחייכות של יושבי המקום, וברקע מוסיקה שמחה, היה ברור לי שמצאתי. זה בדיוק המקום שמתאים לכל מצב ולכל גחמה. אם מדובר בבירה של סוף יום, אם בהשקטת הבטן המקרקרת, אם בבילוי והופעה, אם בדייט אינטימי ואם בבילוי חברים משותף. הכל הולך, הכל מתאים.  

     


    אז מה יש שם שאם עוד לא ניסיתם, אתם מוכרחים כטובה ענקית לעצמכם?

     

    מוסיקה – אני עוד לא נתקלתי במקום שמעניק באופן קבוע הופעות ג'אז מצוינות, שישה ימים בשבוע ובחינם. ההופעות מתחילות בתשע וחצי וכוללות לרוב הפסקה באמצע. בימי שישי אין הופעות אך תסמכו על המקום שיספק מוסיקה מעולה, בין אם בפלייליסט מצוין ובין אם בשני תותחים, רודי וטליס קליין, בתקלוט גרובי משובח. בנוסף, ניתן לרכוש דיסקים של האמנים המופיעים במקום וההכנסות הולכות ישירות לאמנים עצמם. חדוות היצירה המקורית אף מתחזקת נוכח תמיכה שכזו.

     

    אנשים טובים – זה מתחיל בצוות המקום שכולם אדיבים, שמחים ונפלאים. בניגוד למקומות אחרים בעיר, שחוויית המבקר פחות נחשבת, כאן לא יאיצו בך ללכת, לא יגבו לפי שעה ותמיד תמיד יחייכו ויתנו לך שירות מכל הלב. זה נמשך כמובן, באנשים הפוקדים את הבר, שמשדרים נינוחות נעימה, מרפים מלחצי היום ומתמסרים לוייב המכיל. אפשר לפתוח בשיחה עם אנשים זרים ולהפוך לחברים טובים אחרי פחות מחמש דקות וחיוך לאנשים שלא הכרתי יגבה אותי בחיוך חזרה ולרגע לא במבט תוהה כוונות. אין פה סליזיות ועיניים רעבות ופוזה וכל החרא שהעיר הזו מספקת בקיטונות. יש פה פשוט רוגע טהור שמזכיר חבורה שמחה מכל מקום בעולם שמתאספת באיזה גסטהאוס בטיזנאמו ופשוט מעבירה את הזמן בשלווה, ביחד ולחוד. רק שהטיזנאמו הזה, לשם שינוי, הוא כאמור, פה במרכז תל אביב. האווירה חברית ונעימה והזמן הוא לא פונקציה. מדהים איך אפשר להעביר שעות מבלי להרגיש ולרצות לחזור גם למחרת וחוזר חלילה.

     

    אוכל מעולה – כן, לא רק בבירות ועראק וסיידר חם עסקינן. נוסף לתפריט האלכוהול הנכבד ולשתיה החמה הפשוטה והישירה שהמקום מציע, יש אוכל טעים. והרבה ממנו. זה טוסטים מפנקים ומרקים מעולים שמחממים את הגרון וסלטים מושקעים וארוחות של ממש. המנות נעשות במקום ומוגשות באהבה ולא אחת קרה לי שהגעתי רק לבירה ולא עמדתי בריחות המשובחים שיצאו מן המטבח, מזמינה גם איזו מנה מהתפריט, ומתענגת על כל ביס, אפילו שכלל לא הייתי רעבה.

     

    חופש בחירה – שבו בפנים, שבו בחוץ. תעשנו, אל תעשנו. בואו רעבים, בואו רק לדרינק, בואו לבהות. בואו עם חברים, בואו עם זרים, בואו עם החבר הדמיוני, בואו לבד. בואו לשמוע, בואו להשמיע, בואו להקשיב. בואו בבוקר, בואו בצהריים, בואו בערב, בואו בלילה. בואו עירניים, בואו מעוכים. בואו מישראל, בואו מחו"ל. בואו הדורים, בואו פשוטים. בואו לדבר, בואו לצעוק, בואו לשתוק.

    בואו איך שבא לכם. העיקר שתבואו.

     

    לאן לבוא:

    רמב"ם 14 (פינת נחלת בנימין), תל אביב

    פתוח כל השבוע, שעות משתנות על פי היום

     

    ללוח ההופעות ולהתעדכנות שוטפת חבבו אותם בפייסבוק

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/3/13 22:53:
      השתכנעתי
      בהחלט שווה בדיקה!!
        24/3/13 23:24:
      תודה לך. חג פסח שמח.
        24/3/13 17:31:
      מומלץ
        18/3/13 18:00:
      you bet!
        17/3/13 20:44:
      תקרא לי!
        17/3/13 05:35:
      רשמתי לפני. נדגום בביקור הבא בארץ הקודש