עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    איך אומרים "פופולרית" בצרפתית?

    4 תגובות   יום שבת, 26/1/13, 18:53

     

    סרט צרפתי תמיד בא לי טוב. זה משהו בשפה המהפנטת הזו שלאוזני זר, כל משפט שבה ולו הבנלי והשגרתי ביותר, נשמע כמו הזמנה ללילה סוער. לכן, כשמדובר בקומדיה רומנטית, קשה לפספס.

     

    בגלל זה אני רגועה לחלוטין כשחברה שלי שואלת אותי לאיזה סרט בדיוק אני לוקחת אותה ואני רק מסכימה לגלות שזה סרט צרפתי. כשהיא ממש מתעקשת, אני נכנעת וחושפת שמדובר בסרט על מזכירה שהמעסיק שלה מחליט להשקיע בה על מנת שתתמודד בתחרות הקלדה. חברתי נועצת בי עיניים רושפות ומבהירה שאם היא לא תראה לפחות חפינת ישבן היא ממש תכעס. אבל סמכו על הצרפתים שיהיה הרבה יותר מחפינת ישבן קריצה  או לפי אחת הדמויות בסרט במשפט מצוין: "ארה"ב זה לעסקים. צרפת זה לאהבה".

     

    אחחח, מון אמור, איפה האהבה בתל אביב איפה? חציית תעלת המקדונלדס בדרך לאיסוף הכרטיסים בקולנוע לב היא מהמורה לא רומנטית בעליל בה אני וחברתי ההריונית מנסות באומץ לשמור על שלמותנו ולא להירמס על ידי המון פאנקיסטים צעירים. "אין להם בית?!" היא תוהה ואני מנסה להזכיר לה שגם אנחנו פעם היינו כאלה שמגיעות ליום כיף בתל אביב ומוצאות עצמנו מסתובבות חסרות מעש בסנטר. "אנחנו לא היינו כאלה" היא חורצת בתוקף ואני מנסה להאמין שהיא זוכרת טוב ממני.

     

    הבחירה למקם את הסרט בשנה כמו 1959, מזמינה אתה מיד שלל שימושים נאים בהסתכלות רטרוספקטיבית. אתם יודעים, שימוש במכוניות ישנות, שמלות צבעוניות, חליפות אפורות וקלוז-אפים דרמטיים על דמויות השואפות את עשן הסיגריה בריכוז ונושפות אותו  אל האוויר בחשיבות. בנוסף, הבחירה בנושא של יחסי הכוחות בין מזכירה לבין המעסיק, מזמינה מיד הסתכלות ביקורתית אחורנית על ההבדל במעמד בין המינים והאבחנה שלא באמת חל שינוי מהותי. אם בעבר על מנת לצאת מהעיירה שכוחת האל ולהיות אישה מודרנית, נדרשת לשחק את כללי המשחק שנקבעו על ידי גברים, גם כיום את משחקת לפי כללי משחק שקבעו גברים. רק שאנחנו כבר לא לובשות שמלות צבעוניות אלא חליפות מחויטות ודווקא חבל, ורוד בזוקה זה מאוד אמיץ. אך אין בכוונתי להפליג בנאום מגדרי חוצב להבות שאולי יביא אותי בסוף למסקנה ההפוכה ואולי לא, אלא לדבר על הסרט. אז הנה, בבקשה.

     

     

    הסרט "פופולרית" של רז'י רואנסאר, שכתב את התסריט וגם מביים, מספר את סיפורה של רוז פמפיל (דבורה פרנסואה), בחורה נאה וחמודה בעלת יכולת פנומנלית של הקלדה מהירה בשתי אצבעות. היא עובדת בצרכניה של אביה ועתידה להינשא לגבר שנחשב שידוך טוב ומחליטה לקחת גורלה בידיה, לעזוב הכל ולהפוך להתגלמות האישה המודרנית, קרי, מזכירה. היא מצליחה להתקבל למשרה בחבל נורמנדי במשרדו של סוכן ביטוח שרמנטי (רומן דוריס) שמתלהב מיכולת ההקלדה שלה ומתעלם ממגרעותיה האחרות כמזכירה ומחליט לקחת אותה תחת חסותו ולאמן אותה כך שתקליד בעשר אצבעות ותנצח בתחרות הקלדה מקומית. משם – השמיים הם הגבול.

     

    העלילה צפויה אבל הפעם זה בסדר. ברור שיהיה מתח מיני בין השניים, ברור שבשלב כלשהוא הם יתאהבו, ברור שרוז תתקשה בתחילה לעמוד בציפיות אך לאחר אימונים מפרכים סטייל "גברתי הנאווה" (כולל שיעורי נגינה בפסנתר על ידי ברניס ביז'ו המהממת, המוכרת לכולם מהסרט הנפלא "הארטיסט") היא תהפוך לאישה המודרנית והמוצלחת שכולם מתקנאים בה, מעריצים אותה ושואפים להיות בקרבתה. ברור כי הגבר הקשוח לא יצליח להמשיך לתמוך בה כאשר הגולם יקום על יוצרו ויפנה מקומו, עזוב ובודד, לטובת הכרישים הגדולים וגם ברור שבסוף הוא יתעשת על עצמו והאהבה תנצח.

     

    ברור לחלוטין אבל... אז מה? מדובר בקומדיה רומנטית שלא מתיימרת לחדש ולהפתיע, אלא פשוט לגרום לתחושה של עונג צרוף מהקיטשיות החמודה בה הדברים נעשים. לו הייתה השפה מתחלפת לאנגלית, סביר כי הייתי מתקשה לקבל את כל המתיקות הלא אמינה, אבל איכשהוא, בצרפתית, זה פשוט נשמע ונראה טוב יותר. בנוסף, אני חייבת לתת שאפו רציני לסצנות בהן ישנה רמיזה מתמדת למתקפת אורגזמה עתידה לבוא מבלי להראות את הדבר האמיתי אלא להשאיר מקום לדמיון. בין אם מדובר בסצנה סופר מחרמנת של תינוי אהבים ובין אם מדובר בסצנות ההקלדה הפרועה בתחרויות, שמצליחות לרתק למסך ולהותיר את הדמויות מתנשפות ללא הכרה.

     

    בא לך לעלות אלי הביתה להקליד על מכונת כתיבה?

    ''

     

     

     

    מלבד המוסיקה המביכה שהייתה דרמטית מדי ולא התחברה לסצנות בהן גילמה תפקיד משמעותי, מדובר, בסופו של דבר, בממתק נעים וקל לעיכול. הדמויות מתוקות, הסרט צבעוני ושמח והצרפתית, אחחח, הצרפתית...  

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/2/13 19:42:

      צטט: יאיר גרוסמן 2013-02-04 19:02:43

      יקירתי, איך פספסתי ביקורת שלך?? אהבתי כתמיד. גם אם לצערי לא אוכל לראות את הממתק הזה, כי לא נראה לי שקומדיות רומנטיות צרפתיות עושות את דרכן אל מעבר לאטלנטי.

       

       

      זה כי היית עסוק בלשמוע בי ג'יז ב"מפרקת העצמות האדומה" צוחק

        4/2/13 19:02:
      יקירתי, איך פספסתי ביקורת שלך?? אהבתי כתמיד. גם אם לצערי לא אוכל לראות את הממתק הזה, כי לא נראה לי שקומדיות רומנטיות צרפתיות עושות את דרכן אל מעבר לאטלנטי.
        28/1/13 15:23:
      סרט מקסים ומהנה ואפילו מעורר מחשבה - רק אם רוצים נהניתי מכל רגע
      סרט קליל וכיף לגלות כמה השתנה מאז התקופה הזו...