עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    גבירתי (המקלידה) הנאווה.

    8 תגובות   יום שלישי, 22/1/13, 17:24

    ''

     

     

    ''

     

    לכל אורך הצפיה ב"פופולארית" חזרתי ושיננתי לעצמי "תרגעי, זה היה בשנות החמישים". לאישה היום קשה לראות סרט שבו השוביניזם שולט, פסגת שאיפותיה של נערה היא להיות מזכירה, ורצוי של בעל עמדה – גבר כמובן- שבזכותו היא תראה עולם. לי אישית גם הפריע העישון הרב בסרט בלי התחשבות באנשים מסביב.

    אם נתעלם מהענין הזה, וניקח את הסרט כפי שהוא- שיקוף של שנות החמישים, אז מעבר להודיה לאל שהיום המצב הרבה יותר טוב (אם כי רחוק מאד מלהיות מושלם), אזי מדובר בסרט חמוד, עלילה קלילה מאד, שבה רוז פומפיל (דברה פרנסוואה) מגיעה לעיר אחרי שברחה מחיי כפר ומנישואים מאורגנים בחסות אב שתלטן, ומתקבלת לעבודה כמזכירה אצל בוס נאה למדי (רומן דוריס) בשם לואיס (רק למה לשחקנים צרפתיים אין מספיק כסף לסדר את השיניים?). כמזכירה היא קלאמזית למדיי, אבל הבוס מגלה עד מהרה (מבעד לענני העשן הנצחיים שלו) שהיא מוכשרת מאד בהקלדה, ומחליט להשתמש בה כדי לפצות על חוסר השגיו הספורטיביים בעבר ולשלוח אותה לתחרויות הקלדה מהירה שכפי הנראה היו מאד פופולאריות בזמנו. כך הופך לואי לסוג של פרופסור היגינס, שמתעקש שאליזה-רוז-פומפיל-דוליטל תלמד את "ברד ירד בדרום ספרד" – לא בדיבור אלא בהקלדה מהירה.

    בדרך כמובן יש את כל הטוויסטים – אהבה, פחד ממחויבות, אקסית מיתולוגית, חבר טוב, הומור וגם קרדיט על המצאה עתידית בתחום מכונות הכתיבה.

    הסרט עצמו, כמו פרק בסידרה "ימים מאושרים" או "גריז" מלא בשמלות מתרחבות, סרטים בשיער, תמונות פופ על הקירות, תסרוקות גבוהות ומשקפיים צרים ונטויים שהולכים ביחד עם הבעה משועממת והמון המון איילינר.

    בקצרה- סרט קל, מתאים לדייט ראשון, ורק הערה קטנה- אם כבר הולכים על אווירה של שנות החמישים, ועל סרט יחסית שמרני, לשם מה היו צריכים לחשוף את החזה של השחקנית? אי אפשר היה להבין את המסר בלי זה?

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/1/13 01:51:

      שוש, תודה על ההמלצה - הולכת לראות הסרט חיוך

        25/1/13 21:44:

      ממש לא מתבקש שהסרט יהיה במידת מה שמרני בשל רוח התקופה,

      ולו רק כי מרילין מונרו בתקופה זו סימלה בעיני כל סמל מין וסקס,

      ואף לפני הפריצה שלך בהוליווד, היא דיגמנה וצולמה בתמונות סקסיות,

      המכסות טפח ומגלות טפחיים - תמונות בהחלט יפות.

      שבת שלום וט"ו בשבט שמח, סיגל.

        24/1/13 08:14:
      תודה!
        23/1/13 21:37:
      תודה, אכן סרט חביב ומהנה.
        23/1/13 21:32:
      ועדיין הוא מהנה ביותר והשחקנית שובת לב...:))
        23/1/13 09:51:
      תודה שוש על ההמלצה :-)
        23/1/13 08:35:
      שוש, יש בסרט קצת עקיצות לגבי השובינזם, לגבי החלום של הנערות להיות קלדנית...אכן עברנו דרך ארוכה (-:
        23/1/13 07:21:
      נחמד לשמוע