עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    לביים את קוסטוריצה

    7 תגובות   יום חמישי, 8/11/12, 21:38

    את הביקורת הזו רציתי לכתוב מיד אחרי הסרט, כשהכל עוד טרי ויושב לי טוב טוב. לא כי הזיכרון שלי מתחיל לתת אותותיו האלצהיימרים או כי ההשפעה החזקה של הסרט עשויה לפוג, ממש לא. זה פשוט, שבין הזמן שבו ראיתי את הסרט לרגע בו אני סוף כל סוף מתיישבת לכתוב את הביקורת, נדמה כי עברתי תקופת חיים שלמה. אחרי תשעה חודשים נפרדתי היום לשלום מאנשים אהובים במקום עבודה נפלא שלצערי, לא נמצאה דרך בה אצליח להישאר בו קבע. נפרדת מכולם ומיד אצה רצה למקום העבודה החדש, זמני גם הוא, שנדמה כי מתעתע בי בקבלת הפנים אשר עורך לי. מחד, תוך כמה שעות הצליחו להוציא לי את כל המיץ ומאידך, עציץ קבלת פנים חביב חיכה לי על השולחן במשרד. בכל הכאוס הזה אין לי אלא להודות על כך שהגיע לו הסופ"ש ועל מנת להתעודד ולחייך, אני חוזרת לטריילר של הסרט הנפלא אותו ראיתי אתמול אשר הצליח לגרום למשב אופטימיות ולהפוך את השבוע הארוך שעבר עלי, לפחות מייאש.

     

    טעימה מהסרט 


     

    ''

     

    הסינמטק ברביעי בערב בהקרנת הבכורה לסרט "חלום קוסטוריצה" עולה על גדותיו. אני נדחפת בתור בתקווה להספיק ולקבל מושבים נורמליים. אעפס, הגענו מאוחר מדי. זוהי בהחלט חוויה מעניינת לראות סרט מן השורה הרביעית, אך עד מהרה אני שוכחת מהעניין שכן יש לו, לסרט, יכולת להפנט ולרתק למסך וכבר אין זה משנה מי אני ומה עברתי באותו יום ובאיזה כיסא אני יושבת אלא העובדה שאני נחשפת לחוויה מסקרנת ואנושית עטופה במוסיקה בלקנית שמחה ואנשים טובים באמצע הדרך.

    זהו סרטו של איל סיבי. קולנוען צעיר (ומבטיח) שנדמה כי נולד עם מצלמה ביד. המצלמה לא רק מתעדת אירועים בחייו אלא גם לבטים וערגות וחלומות וצרכים. וכך, כשם שבשירותו הצבאי במקום לשלוף רובה מעמדת השמירה בלבנון באירוע חדירה של מחבלים, הוא שלף את המצלמה, הוא שולף אותה גם כתירוץ לחוסר היכולת שלו להשתחרר. למשל – ריקוד, הזזת האגן ימינה ושמאלה או סתם קפיצות גמלוניות באוויר. איל הפסיק לרקוד בגיל העשרה, פחות או יותר מהרגע בו הפכה המצלמה לחברתו הטובה ביותר והיא כאמור, זו אשר מספקת לו את האומץ לעשות דברים שאחרת לא היה מעז לעולם. בין אם זה לפנות כתיכוניסט לראש הממשלה המנוח יצחק שמיר בשאלה נוקבת, בין אם ליסוע עד לפאקינג סרביה בשביל לבקש מאמיר קוסטוריצה, לא יותר ולא פחות, לגלם תפקיד קטן בסרטו ובין אם להתקרב לזו אשר התאהב בה.

    וכשם שהמצלמה היא שער אל האומץ, היא גם זו המהווה חסם. משיכת העלילה מבלי להגיע לפואנטה. שכן, בצילום נוכל לעשות דברים קסומים וליצור אשליות למכביר אך בסופו של יום, גם את המצלמה נניח וברגע בו כבים האורות, אין לנו מאחורי מי להסתתר זולתנו. כך נותר איל עם רצונות ושאלות ותקוות ושום יכולת ממשית לבקש את שעל לבו. ואהבה נסתרת/נכזבת כלפי בחירת לבו מתפרשת על פני שנים מבלי שלצד השני יהיה בכלל מושג בעניין. כך בתיכון, כך במכללה, כך בחיים הבוגרים.

    זהו סרט דוקומנטרי שמתעד את העובר על איל בתקופה בה הוא מביים את סרטו הסוריאליסטי השואב השראה ישירה מסרטיו של הגאון הסרבי. הדוקו מוגש בצורה מוצלחת בין השאר גם בשל הקטעים העלילתיים שיוצרים אפיזודות קומיות. המקטעים הללו מאפשרים לקחת אוויר בין סצנה אישית אחת לאחרת. ולעתים, צריך הרבה מאוד אוויר, שכן, מדובר בסרט אישי וחושפני, לפעמים אפילו חושפני מדי ומבלי שכלל הדמויות יהיו מודעות לכך שהן מתועדות. אבל אין פה מציצנות זולה, כל סצנה נדמה כי נבחרה בפינצטה ולאחר לבטים ארוכים. במלאכת מחשבת בת 60 דקות ערוכות, מצליח הבמאי בצורה יפהפייה לשזור מספר חלומות שונים ואת הדרך המעניינת שהוא עובר בניסיון להגשים אותם. חלום קוסטוריצה הוא קודם כל חלומו הפרטי של איל ובסופה של הדרך הארוכה והמסקרנת אותה הוא עובר, המסקנה היא כי אף אחד, גם לא קוסטוריצה, יוכל להגשים לו את החלום, כל עוד ישמור אותו סגור ומסוגר בפריימים של מצלמת קולנוע.  

    ואם כבר הזכרתי ככה בקטנה את קוסטוריצה, אז בעצם, איך אפשר בלעדיו?! אחד מהבמאים (ומהמוסיקאים) היותר צבעוניים, מוכשרים, חכמים ומרתקים – שעושה מה שהוא רוצה, בצורה מעוררת הערצה. סצנות מסרטיו המשולבות בסרטו של אייל, רק גרמו לי לחשק עז ליסוע לאיזה פסטיבל חצוצרות בסרביה, כשם שעשה איל או לפחות לפנות לי את הסופ"ש ולצפות באחד מסרטיו, שלרוב מצליחים לעורר בי מצב רוח טוב ותחושת שכרון כוח, גם בזמנים בהם החיים מראים לי את הדרך ההפוכה.

     

    בסוף הסרט עולה איל לבמה ולא נותר לי אלא לבקש לעצמי בשקט לחבק אותו על הסרט המקסים שרקח עבורנו.

     

    אגב, זוכרים את "שוב הדיסקו כאן" של הדורבנים? נחשו מי ביים בכישרון רב?! (רמז – לא קוסטוריצה...)

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/1/13 22:45:
      שם משפחתו של במאי הסרט אשר עליו כתבתי את הביקורת מעלה...
        7/1/13 15:19:

      מה זה סיבי?

        7/1/13 15:15:
      כן אני מתכננת ללכת בשבת הקרובה, יש היצע רחב. את הסרט של סיבי ראית? מדובר בתענוג צרוף!
        7/1/13 13:22:
      אתמול ראיתי את מסע העסקים של אבא של אמיר קוסטריצה. יופי של סרט. לדעתי ממשיך להיות מוקרן בסינמטק. היפסטרים כל העולם - האחדו ולכו לצפות
        24/11/12 12:09:
      בהחלט שווה!
        11/11/12 23:00:
      Be careful with what you wish for....
        11/11/12 11:55:
      אביטל פרוקופף, תביימי אותי!