אם ציפיתם לראות סרט סליזי על מימוש אהבה "אסורה" בין גבר כבן חמישים, עם ייצוג נעוריו שאבדו בדמות נערה לבנת צוואר פתיינית, אשת חלומות יפהפיה ומגרה - ובכן, זה לא הסרט עבורכם.

זה סרט אמריקאי שאומר לכם: ידידי, קהלנו הלהוט, אם באתם לסרט אתם בטח פוטנציאל לגירושין. יתכן אפילו שחלפה במוחכם המחשבה על אדם צעיר, שיצית אצלכם את האש. מאחר שאצלנו שיעור המתגרשים הוא מעל חמישים אחוז, בואו נספר לכם מה באמת יש בבסיס הרס החגים המשפחתיים, ואתם תחליטו לבד אם אתם רוצים את זה או לא. 

הסרט מספר על שתי משפחות שכנות החיות כמשפחה אחת (לכן גם השם "תפוזים", יעני חיים על אותו ענף). המשפחות חיות ביחד עם כמה מערכות זוגיות: זוגיות ההורים, זוגיות טובה של שני החברים הגברים וזוגיות מזויפת בין הנשים. מבין שני זוגות ההורים האחד מתפקד פחות או יותר והשני ממש לא. מה מחריד הוא המראה בו לפתע פתאום נוצרת מערכת ריגושית מינית בין אבי המשפחה האחת עם הבת של....השכן.

הבחילה מתגברת מכיוון שהבנות לוהקו בניגוד למצופה: השחרחורת היא הבת של האב הבלונדיני, והבלונדינית היא הבת של האב שחור השער, כך שהצופה רואה מול עיניו מה שנראה כגילוי עריות למעשה. כשהקשר נחשף, האם של הילדה אכן מקיאה.

מכאן יתמקד התסריט בהתבוננות מערכתית על מה שמעולל מאורע כזה לכל אחד מהתפוזונים. באופן מפתיע ומעורר תהיות הסרט מעביר מסר, שלמרות שבעיני האדם הסביר זה דוחה ונראה שווה סטירה למעוללי הפשע, לפעמים אירועים שכאלה חשובים כדי להיות מאושרים. 

התפוז שהסרט הזכיר לי הוא התפוז המכני, שעניינו חינוך מחדש של אנשים רעים. או במילים אחרות, אם אתם מחליטים לפרק משפחה, לפחות תבחרו בן זוג נכון ומתאים- גם לזה יש כללים.

אה, כן, הסרט היה מאוד מצחיק דווקא כשבחנתי את תגובות הקהל, שגילו הממוצע עמד על 60-70. הרגשתי קצת כמו בסרט בהודו. הגברת שמאחרי כל הזמן אמרה "זנזונת, זנזונת, איך היא זורקת את עצמה עליו", והחברה שלה אמרה "היא דווקא חמודה." היה גם אחד שאמר כל הזמן על אחת הדמויות "לוזר, איזה לוזר." מכאן אני מסיקה שבני הגיל השלישי, לפחות חלקם, ימצאו את עצמם בסרט.