עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    באנו לעשות שמח!

    1 תגובות   יום שבת, 8/9/12, 13:56

     

    את ההרכב השמח מונטי פיורי פגשתי לראשונה חולה ואבודה בפסטיבל אינדי נגב, כמעט לפני שנה. למרות זאת, השמחה הניגרת מפי כלל הנשמות המפיקות מוסיקת טברנה יוונית עליזה מלווה בגיבוב ג'יבריש איטלקי מעולה, גרמה לי להסתקרן ולהניע את ראשי היגע מצד לצד, בעודי מלהטטת בין טישיו לבין כוס נוספת של תה.

    בשל כך, בהופעתם הבאה לה הזדמנתי, בערב ארבע על ארבע (אירוע התרמה לבעלי החיים), לא ויתרתי והמתנתי בסבלנות משך שעות רבות, עד אשר יעלו האדונים והעלמה לבמה וישלהבו אותי מן הלב והנשמה. היות והיו הם האחרונים באותו ערב להופיע, הרחבה התרוקנה מאדם כמעט לחלוטין ונותרו בעצם רק אלו שבאמת הכירו ולו במעט את פועלם של זמרי החתונות המשודרגים והאווירה הכללית הייתה מסיבת חתונה שיצאה משליטה. כשהחתן והכלה כבר מזמן פרשו לביתם וכעת נותרו לקפץ אחרוני האורחים השיכורים. אני אהבתי את זה.

    מאז בעיקר הזדמן לי לפספס אותם בשלל הופעות מחולטרות וגם כמה מאורגנות שעשו ולכן, מה רבה הייתה ההתלהבות שלי כשגיליתי שהעכבר מציעים כרטיס להופעת ההשקה שלהם בזאפה כשהם מארחים את אפרת גוש. המודעות על ההופעה כבר הבהבו בעיני לפחות שבועיים לפני מכל לוח מודעות רענן בתל אביב, אבל היה לי ברור שלא אמצא פרטנר שיסכים ליסוע לפאקינג רמת החייל ועוד באמצע השבוע, וכל זה רק כדי לשמוע הרכב שמעולם לא שמע לפני, בליווי אפרת גוש שלא זוכה ליותר מדי אהדה בקרב חבריי. אבל, כשמדובר בכרטיס חינם, טוב נו, זה כבר משנה את התמונה.

    אנחנו מגיעות, אני וחברתי, באיחור אופנתי של כרבע שעה. השעון מורה 21:15 כשאנו עומדות בקופת הכרטיסים. ברור לי שההופעה טרם החלה, שכן סולן הלהקה, איתמר פינצי מסתובב חסר מעש במכנסיים קצרים, גופיית סבא וגרבי ברך אדומות, ממש לידינו. בזהירות אני תוהה מול המוכרת בדלפק מתי בעצם הלהקה צפויה לעלות וזו מגיבה באדישות כי לא לפני עשר. אוקי – אז כתוב בכל מקום שההופעה תתחיל בתשע. איחור של שעה זה מאוד אופנתי אבל היות וגם אנחנו קצת איחרנו, והיות וברור שבתל אביב אף הופעה לא באמת מתחילה מתי שכתוב והיות ואנחנו גם נורא רעבות וצמאות, אנחנו מקבלות את האיחור בהבנה.

    אנחנו מחליטות לשרוף את הזמן בפאב האירי הצמוד רק כדי לגלות לחרדתנו שעבור חצי ליטר בירה נאלץ להיפרד מ – 33 ₪ שזה סכום לא הוגן ומוגזם לכל הדעות. וזה עוד לפני המנות הקטנות עליהן גובים כפול. חוסר נעימות, שכן כבר התיישבנו על הבר ואפילו כיבדנו את הברמן בשלום חביב, גורם לנו לבזבז דקות יקרות על ההתלבטות של - מה לעזאזל עושים עכשיו? אך בסוף אנחנו מחליטות לא לדפוק חשבון, לקום ולעזוב את המקום ולתהיית הברמן להגיד את האמת – יקר מדי!

    שיטוט כואב ברחבי רמת החייל גורם לנו להבין סופית שבירה במחיר סביר יש רק בפיצוציה ולשמוח שעוד לא עשר בלילה.

    כביכול, בשל כרטיסים חינם אנו אמורות להרגיש יותר נדיבות בערב שכזה, אך לצערנו הרב, בתקופה האחרונה, כל שקל שורף לנו בכיס וכל אגורה נספרת באדיקות. השיקולים של מותרות הם כבר בגדר עבודה סמינריונית מדוקדקת ולא אחת אני הופכת את חדרי השכור, עליו אני נדרשת לשלם לא מעט בכלל, למרכז בידור אינטראקטיבי, מאשר לצאת למקומות הבילוי הקרובים. זה אמנם פחות טוב לחיי החברה, אבל חסכוני מאוד!

    חזרה למונטי פיורי. בעשר בדיוק אנחנו מתייצבות בזאפה, אך נראה כי ההופעה רחוקה מלהתחיל. הפיהוקים הולכים ומתגברים לקראת עשר וחצי ואני כבר מודיעה לחברתי בזעם, שלא משנה כמה אני מחבבת את הלהקה הזו, אין מנוס מלהוריד לה נקודות על האיחור. אמצע השבוע. אנשים באו במיוחד בשבילכם כל הדרך לרמת החייל, הווה אומר, השקיעו בדלק, רק בשביל ליהנות ממוצא פיכם. תפרגנו ותתחילו כבר, אינעל מדינת המגף והפיצה!

    כשהמחוג מתקרב ל – 30, הלהקה מואילה בטובה לעלות. הקהל כבר רדום, עומד מהוסס במרחק רב מן הבמה, ומזיז את ראשו בנימוס ימינה שמאלה, אחורה קדימה. פינצי הסולן מסיים את השיר ופונה באנגלית במבטא איטלקי קלוקל- לא לפחד, להתקרב!

    השירים הבאים כבר מצליחים לרומם את האווירה. ככה זה בהופעה של מונטי פיורי – בהתחלה נהיה בהלם. גם אם אנחנו כבר מכירים, זה תמיד מפתיע. החליפות המצחיקות, המשקפיים האימתניות של פינצי, השמלה האדומה וים הקעקועים של הבסיסיטית פרנצ'סקה (אור אדרי) , הקלידן (עמרי בר), הגיטריסט (אסא רביב), ונגן התופים (עירא רביב) שנדמה ויצאו מאיזה קטלוג אופנה וההפתעה הלא ברורה המלווה בתהייה – מה רוצים מאתנו, המוזרים הללו שמריצים הופעה שלמה באיטלקית מבלי שיבינו מילה, שמתעקשים לדבר באנגלית שגויה כאשר כולנו יודעים ומבינים יפה עברית. הבלאגן הזה, הוא הקסם של הלהקה והוא זה שקונה לה יותר ויותר מעריצים ככל שהזמן עובר.

     

    יצאו מקטלוג – מונטי פיורי

    ''

     

    את הלהקה מלווים שלושה נשפנים (חצוצרה, סקסופון וטרומבון) שמוסיפים עוד גוון וצבע ולאחר מספר שירים שקשה לי להבדיל ביניהם ולכן נשמעים לי כמו שרשרת מוסיקלית ארוכה ושמחה של ג'יבריש, עולה אפרת גוש לבמה. היא לא בוחלת בשום ענטוז ושום נענוע, כיאה לכל הופעה שלה, על עקבי סטילטו בגובה מגדל שלום שגורמים לפולניה שבי לנעוץ מבטי אימה חוששים שמא הגברת תיפול ואתה גם כל הפאסון. היא לא נופלת, אך בניגוד להופעות אחרות שלה בה היא מצליחה למקד את כל תשומת הלב אליה, הפעם היא קצת חיוורת כשעל הבמה עומדת לה פרנצ'סקה המדהימה שמצליחה להפנט גם ללא נענועי ישבן וצווחות עולות ויורדות.

    אפרת והלהקה שרים יחדיו שלושה שירים. אחד מתוכם הוא "כמו שזה היה" של גוש שזוכה לעיבוד משעשע באיטלקית. שיר נוסף הוא Caro Capitano המשותף והחביב שיש לו כבר קליפ הנע וזע ברשת:

     

    '' 

    הטוב ביותר בביצועים המשותפים הוא Twist Italiano כאשר קולה הילדותי – נשי של גוש מוסיף לו טוויסט מעניין (לכתוב "טוויסט איטלקי" כבר היה הופך את זה לשקוף מדי...).

     

    בין שירים מקוריים של הלהקה (באיטלקית של ממש שאף אחד לא מבין), מתגנבים להם שירים ישראליים בביצוע איטלקי שמח, מה שקונה את אהדת הקהל שעדיין לא מכיר. כך הם השירים "אדון שוקו" ו"אני חוזר הביתה".

     

    Senior SHOKO בביצוע בערב "ארבע על ארבע" בהוואנה קלאב

    ''

    בסוף היום, מדובר הרי בלהקה שעושה שמח בלב, מבלי להגיד מילה רצינית אחת. וזה כנראה בדיוק מה שצריך לו האזרח הישראלי הזועף והמתוסכל שלא יכול ולא רוצה ולא מעוניין להוציא 33 ₪ לכוס בירה מסכנה. גם זו דרך להשתכר משמחה. אני נהניתי. אבל הייתי נהנית יותר אם היו מתחילים בזמן...

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/12 13:02:
      מעולים!!!!!!