עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    טד- דובי לבני ארבעים.

    8 תגובות   יום חמישי, 6/9/12, 08:41

    ''

    ''

    על פניו הסיפור נשמע די מטופש- ילד שמביע משאלה, שהדובי שלו יהפוך לאנושי, ובמשך הזמן הגולם קם על יוצרו, וכששניהם מתבגרים- הילד והדובי, מסתבר שהדובי הפך להיות גבר פרוע, אלכוהוליסט, מסומם וחובב מין, שלא מפסיק לנבל את הפה ולשכנע את חברו הטוב, הילד- לעשות כל מני דברים שלא מסתדרים עם "להיות גבר בן שלושים וחמש עם חברה".

    הגיבור- ג'ון בנט (מארק וולברג), שגדל ללא חברים מלבד הדובי המדבר שלו, לא מוכן להפרד ממנו גם כבוגר והשניים מבלים את הזמן בלראות סדרות טלוויזיה ישנות כדוגמת "פלאש גורדון" המיתולוגי (וזוכרים את ההופעה של טופול שם?), בסוטול תמידי ובאי הבנה מוחלטת של החברה האהובה שלו והכרה של העובדה שהוא אדם בוגר שצריך לעבוד ולהחזיק את עצמו.

    החברה (מילה קוניס) מאבדת את הסבלנות ודורשת ממנו לבחור- או היא או הדובי, ומכאן הסיפור מתגלגל כשמשתלבות בו גם דמויות הזויות כמו הבוס החרמן שלה, או אב מטורף שרוצה את הדובי בכל מחיר עבור בנו הסאדיסט, כשהוא לא רוקד לצלילי "סטפני" (מה איתה באמת?)

    את הכל מלווה קריינות עוקצנית במיוחד שלא מהססת לשחוט הרבה פרות קדושות.

    ולמה כתבתי בכותרת "לבני ארבעים"? הסרט, הזכיר לי מאד את ז'אנר סרטי לסלי נילסן ו"טיסה נעימה" בכך שבמקביל לעלילה יש המון איזכורים וציטוטים של כוכבי שנות השמונים, שחלקם נמוגו לבלי שוב (כן, גם ההוא שבא אחרי כריסטופר ריב בתור סופרמן), הופעות אורח של גיבורי ילדות טלוויזיונים בתור עצמם כשהם לא מהססים לרדת על עצמם, מוסיקה של שנות השמונים במובן הטראשי שלה, הצדעה מקסימה לסצינת הריקוד ב"טיסה נעימה" שמצדיעה בעצמה ל"אהבה בשחקים" ו"גריז" ביחד, ואיך אפשר בלי רינגטון של "אביר על גלגלים"?

    בהקרנה שאני נכחתי היתה גם קבוצה של נוער, שלדעתי הפסידה תשעים אחוז מהבדיחות בגלל שנולדו בעשור הלא נכון.

    העלילה היא משנית בסרט הזה, שרובו פשוט בדיחות, מצבים הזויים והופעות אורח של המון כוכבים ידועים בתפקיד עצמם ואין מה לחפש יותר מדי בסיפור אהבה שמתחיל בזוגיות-עובר לפרידה ונגמר בדרמה שמחזירה את האוהבים אחד לזרועות השני. הדמות של הדוב כובשת והכי נחמד שבניגוד לסרטים שבהם יש יצור שקם לחיים ונרדף על ידי מדענים מטורפים שרוצים לנתח אותו כדי לראות איך הוא עובד, בסרט הזה הדמויות ברחוב פשוט מקבלות את העובדה שיש דובי מדבר ואנושי, ומתייחסות אליו כמו לכל אחד אחר, רק יותר בסלחנות כי הוא כזה צ'ארמר (בעיקר כשהוא לא כותב מכתבי תלונה ל"הסברו" על זה שחסר לו בגוף חלק משמעותי).

    בשורה התחתונה- מי שמכיר את תרבות שנות השבעים-שמונים, מי שלא נרתע מבדיחות גסות אבל לא יותר מדי, מי שאוהב את סגנון "האקדח מת מצחוק" ו"טיסה נעימה", ימצא את הסרט מאד משעשע.

    במאי – סול מקפרלן ("איש משפחה").

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/9/12 22:16:
      בסוף אני אשבר ואלך לסרט הזה שגורף המלצות חג סוכות שמח :-)
        12/9/12 10:27:
      דובי סטלן, מילה קוניס, ואחד - וולברג מארק [שמעט זקן לשחק אותה בן 30]. # ההופעה הטובה ביותר של דב מצויר, פחות של וולברג.
        10/9/12 23:53:

      אני דווקא מצאתי בסרט רמזים לסאטירה, על ארה"ב ותרבותה בימינו ועל האינפנטיליות הנצחית של רבים מבניה. למרבה הצער הממד הזה לא מפותח מספיק והסרט מושך יותר לכיוון של בדיחות פיפי/קקי.

        9/9/12 21:10:
      חשבתי שזה סרט לילדים... אני יודעת שילדים היו שמחים לגלות את בובתם מתעוררת לחיים...
        9/9/12 18:09:
      אני מנסה כל הזמן לתאם עם אנשים ללכת לסרט הזה ללא הצלחה!!! בסוף עוד יורידו אותו מהמסכים! אוף...
        7/9/12 18:13:
      תודה!
        7/9/12 12:17:
      אלה הסרטים הטובים ביותר.
        7/9/12 08:56:
      נראה לי סרט ילדותי