מודה, זו הייתה חוויה מעניינת, ללכת להופעה של דנה ברגר בה אני יודעת כי בוודאות אינני מכירה את רוב השירים אשר תשיר.

ב-1994, כשדנה הוציאה את אלבומה הראשון שנקרא בפשטות על שמה, אני הייתי בכיתה ד'. אפילו התכנית "עניין של זמן" הייתה פרועה מדי לילדה בגילי, ודמותה הבלגניסטית של דנה, הן על המסך והן בחייה האישיים, לא דיברה אלי בזמנו. אפשר להגיד שהתחלתי לשמוע דנה בצאת אלבומה השני, הרגוע יותר "פשוט להיות" והלהיטים המלנכוליים בתוכו "חמימות חולפת", "מחכה לו" התאימו הרבה יותר למצב הרוח של חטיבת הביניים (על מי אני עובדת, הם יושבים כמו כפפה ליד קפואה גם כיום, 14 שנים אחרי...). דנה הנשואה והרגועה של "עד הקצה", אלבומה השלישי, כבר ממש מצאה חן בעיני וכך סופית מצאתי את עצמי מחבבת את הזמרת פלוס – פלוס. בהופעות חיות שלה דאגה לגוון את להיטיה וכך בעיקר ידעתי לצעוק את "מלך" מאלבומה הראשון אבל מעבר לכך, בעיקר בורות וחוסר ידע הם אשר חובקים אותי בכל הנוגע לאלבומה הראשון של הגברת.

בשל כך, שמחתי מאוד על ההזדמנות להגיע, באדיבות העכבר, להופעת קונספט ברידינג 3 בנמל תל אביב, העונה לשם: "My First Album" אשר כשמה כן היא. אמנים אשר חוזרים ממרחק השנים, לשיר את השירים באלבום הביכורים שלהם. אין ספק כי מדובר ברעיון מעולה שמספק חוויה הדדית, הן למעריצים הנוסטלגיים והן לאמן עצמו שמפרספקטיבה מאוחרת זוכה לחזור לשירים שהוציאו אותו אל האור ולהפיח בהם חיים מחודשים, בתוספת חוכמת חיים מתבקשת שהייתה שם אמנם גם בעבר, אך במינונים נמוכים יותר (שהרי, אין חכם כבעל ניסיון...). עבורי, בניגוד לרוב המוחלט של קהל המעריצים, הייתה זו בעצם הפעם הראשונה להכיר על הבמה את דנה הבועטת של שנות ה-90 כאשר האישה המדהימה הניצבת מולי במרחק נגיעה היא כבר אשת משפחה שנמצאת בעשור החמישי לחייה.

אך בטרם עלתה לבמה, זכינו להתכבד באפריטיף מתוק במיוחד בדמותה של זמרת צעירה ומוכשרת עד כאב בשם מיכל גבע, שהצליחה מאוד מהר ובקלילות נונשלנטית, להרטיט את עצביי ולגרום לי לריכוז מוחלט הודות לווקאליות חזקה, שירים נוגים ומלטפים, נגינת גיטרה קסומה ובעיקר- טונות של כשרון.

הנה תראו בעצמכם!

מיכל גבע- בוא עכשיו

http://www.youtube.com/watch?v=e71z1jZCaQs

ואז קצת אחריה, עולה דנה על הבמה, בלוויית הנגנים שהיו שם גם באלבום הראשון שלה- חברי להקת רעש הם: רע מוכיח (האחראי גם על הפקת האלבום הראשון והמופע הנוכחי), ג'וני שועלי, אמיר קרטס ועודד פרח. אליהם מצטרף גם עידו אגמון על הגיטרות. בכולם ניכרות השנים שעברו, חלקם יותר (ג'וני שועלי, אמיר קרטס ועודד פרח, על אף המגניבות הכללית) ובחלקם פחות (רע מוכיח שעישן תוך כדי נגינה לפחות 3 סיגריות תוך שהוא רומס תחת נעליו את חוק העישון ודנה, שהלוואי עלי להיראות היום לפחות רבע ממה שהיא נראית בגיל 42).

הגיטרות מנסרות את השקט ומגבירות את הלמות הלב של כולנו והנה אני זוכה להתוודע לשירים כמו "שבע בערב", "הלב שלי ריק", מה יישאר לי בסוף", "חמימות", "מקום בשמש" ורבים אחרים.

מקום בשמש

http://www.youtube.com/watch?v=Qe8dDv220PQ

באמצע ההופעה מזמינה דנה בשיא השלווה חבר נוסף שניגן אתה באלבום הראשון. אחד, לא יודעת אם שמעתם עליו, ברי סחרוף*. הקהל כמובן באקסטזה. מדובר בהפתעה מוחלטת ולא צפויה מה שהפך את הופעת האורח למתוקה עוד יותר. יחד הם מנגנים את "מלך" ו"חמימות" ודנה, שיודעת שאין מדובר בעניין מובן מאליו, מגניבה משפט בנימוס "אכן, בשיא חוצפתי, זכיתי לנגן עם כולם באלבום הראשון שלי".

מלך

http://www.youtube.com/watch?v=5aGY_PkPYHA

להדרן היא שבה עם "שלח לי שקט" של יונה וולך מימיה כחברה בלהקת "בלאגן". בסיום השיר היא מבקשת, באופן מתבקש, שבאמת יהיה פה כבר שקט ובאותה הזדמנות מודה לכל הקהל שהגיע לראות אותה, דואגת לציין שאין זה מובן מאליו בכלל לקחת הפוגה מקצב החיים המטורף במדינה שלנו, לשלם לבייביסטר (אין ספק שהיא מודעת לכך שרוב הקהל כבר בסטטוס "משפחה") ולבוא לשמוע מוסיקה.

שלח לי שקט- נוסטלגיה מומלצת, כולל בדיחות הקרש של יהורם גאון והקוליות התמידית של קוטנר...

http://www.youtube.com/watch?v=9CSnafy-24Y

את המופע היא חותמת בשנית עם "מלך", במעין השלמה שהלהיט הגדול ביותר מן האלבום, ראוי שיושר פעמיים. חברי הלהקה בשלב זה מאבדים כל רסן והסצנה על הבמה הופכת למשעשעת במיוחד כשדנה היא מעין גננת שמשתוללת עם הילדים המופרעים אך דואגת שלא יאבדו את הקצה.

אין ספק שהאלבום הראשון של דנה, בביצוע מחודש 18 שנים לאחר מכן, הוא דרך מצוינת לחתום לי את השבוע ולפתוח את חגיגות הסופ"ש. 

*המשעשע בכל הסיפור, הוא שבעודנו ממתינות לתחילת ההופעה, זרקה לי חברתי בהערת אגב שהיא ממש ממש תשמח לראות הופעה של ברי, כי אף פעם אי אפשר מספיק ממנו... אחרי שהוא עלה בהפתעה לבמה, היא חייכה ואמרה שבפעם הבאה תבקש הופעה של אלביס...