עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    משחקים במחבואים

    3 תגובות   יום ראשון, 5/8/12, 03:32

    "מה הקטע בעצם בסרטים קצרים?" שואל אותי ידידי כשאנו יוצאים מן הקרנת הטרום-טרום-טרום בכורה של הסרט "איה" בסינמטק תל אביב. זו שאלה מוזרה. סרט קצר לטעמי הוא סרט מהודק. סיפור שניתן ורצוי להעביר אותו בפחות מ-90 הדקות הסטנדרטיות. קצר, אבל לא מדי. העלילה של "איה" לא הייתה יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה המוצלחת בה נעשתה, לולא הייתה מסתיימת בנקודה בה הסתיימה. תהליך ההכרות עם שתי הדמויות הראשיות נבנה בהדרגתיות ומגיע לשיאו ממש בדקה האחרונה, בסצנת הסיום שכאילו נטרקת לנו מול הפנים. רק אז אני יכולה לעצום עיניים ולחייך את איה החוצה.

    הבמאים של "איה", עודד בן נון ומיכל ברזיס, מעניקים לצופה עלילה שעל פניו היא פשוטה, אך ככל שהדקות נוקפות מתברר עד כמה היא מורכבת.

    לכל אורכו של הסרט מהדהדת בראשי השאלה- "מה היה קורה אם?". זו שאלה כללית ומופשטת. היא כלל לא נוגעת ללבטי הדמויות ולהתרחשות על המסך. היא חודרת למרחב הפרטי שלי ומאלצת אותי להתעמת עם עצמי במקום ליהנות מחיקו הנעים של האסקפיזם. זה מתחיל בכך שהסרט בעצם פותח לנו צוהר להתרחשות שכזו, בה אנו הולכים צעד אחד קדימה עם הפנטזיה שלנו, מוציאים אותה אל הפועל ומיד נסוגים בחזרה. סיפור שנרקם בדמיון ייראה שונה לגמרי אם נעז לממש אותו. לטוב ולרע. איה עושה את זה. היא מחכה בשדה התעופה לאדם. אנחנו לא יודעים על האדם הזה כלום ומשך רב זמן יוותר הנושא ערטילאי ולא בכדי. הצטרפות מקרים גורמת לכך שבמקביל, תקבל את פניו של פסנתרן נחשב מחו"ל, אורח מכובד של תחרות רובינשטיין בירושלים. בשבריר שניה היא תקבל על עצמה לשנות תכניותיה ולנדוד באותו עולם של "מה היה קורה...". הנדידה מתבצעת במכונית שלה, בכביש המוביל לירושלים, כשבין שני הזרים המוחלטים נרקם לאטו קשר מיוחד. זו בחירה מעניינת, לנתב את מקום ההתרחשות המרכזי למושב הקדמי של הרכב. אין נופים. אין זוויות צילום רחבות. אין לאן לברוח. זה רק שניהם במכונית והמכונית- נוסעת.

    בהעדר בריחה אל אלמנטים קולנועיים אחרים, מרכז הכובד טמון בדיאלוגים בין הדמויות ובמשחק של השחקנים. שרה אדלר מהפנטת כאיה המאופקת, בעלת הקול הנעים והמבט חצי מיוסר חצי מאושר. אני כל כך מאמינה לה עד שקשה לי, בשלב מסוים, לדמיין מישהי אחרת מצליחה לבצע זאת באותו דיוק. לעומתה, את אולריך תומסן, שמגלם את הפסנתרן המוערך, קשה לי לחבב. דמותו דווקא חביבה בהחלט, לעתים אף נעימה יותר מאיה, ועדיין- משהו מן הקשיחות שבו נדמה לי פורץ מעבר לדמות היישר אל האדם האמיתי שמאחוריה. אמנם הוא שיחק היטב, אך בסרט אשר נשען בבסיסו אך ורק על שחקנית ושחקן, נוצר מצב בו שמחתי על סצנות בודדות בהן הדגש ניתן לאדלר לבדה.

     

    לעומת זאת, הדיאלוגים החזקים בסרט, לא רק שלא עוררו בי ספקות או יצרו סלידה, אלא אף הצליחו לא פעם לגרום לגלגלים החלודים במוחי להסתובב ביתר שאת. באחת הנקודות המהותיות בדיאלוג, איה מגינה בכוח על האימפולסים שלנו וההליכה אחר הדחפים. המוסיקאי אומר לה- "הנה עצה טובה שאני ממליץ לך לאמץ: אל תלכי אחרי הלב שלך. תאמיני לי, זה יהפוך את חייך ליותר פשוטים".

    היו אלו האימפולסים שהובילו את איה לצאת מעורה וממחויבותה, להשאיר את האדם לו חיכתה בשדה התעופה ולהסיע אדם זר לחלוטין לירושלים. הם אלו שהובילו אותה לכפות עליו שיחה גם כשביקש זמן לעצמו. הם אלו שנטעו בה את האומץ לבקש שינגן על אצבעותיה, מעשה אשר הוליד קרבה נדירה בין שני זרים.

    תהיה זו, עם זאת, העצה שלו אליה שלא ללכת אחרי לבה, שתוביל אותה לקבל את ההחלטה הסופית ביחס ליחסיהם.

     

    הבריחה מהמציאות. מי לא חלם? זה ודאי מוכר לכולנו, הרצון לברוח ולהיות מישהו אחר, גם אם רק לכמה שעות. יכול אף שיהיה לנו מושלם בחיינו הנוכחיים ובכל זאת נחשוק בחייו של האחר. הוא יכול להיות אדם בשר ודם והוא יכול להיות יציר דמיוננו המופרע. הסקרנות, שהיא אחד היצרים האנושיים והמורכבים ביותר, היא זו שתגרום לנו להניח שאולי יש משהו אחר, טוב או מרתק יותר, שאנו מפספסים.

    העיסוק הקולנועי ברצון להיות מישהו אחר אינו חדש. כבר נתקלתי בזה בעבר.  אך "איה" מפליא לעסוק בנושא בצורה מרומזת ופחות מוקצנת ועדיין להפוך את השאלה לדומיננטית לכל אורכו. גדולתו של הסרט היא במשפטים קצרים, מינימליסטיים, שכולאים עולם ומלואו. כשאיה אומרת שהיא מרגישה קרובה יותר לזרים מאשר לאנשים המוכרים הסובבים אותה, הגיוני מאוד להבין אותה וקשה שלא להזדהות.

     

    שני אנשים מקצוות שונים של היקום עוברים מסע נפשי בדרך העולה לירושלים. מסביב עולם כמנהגו נוהג. אך שניהם, לכשייצאו מן הרכב, בתום הנסיעה, יהיו אנשים שונים. מסקרן? לכו לראות את הסרט.

     

    "איה" בסינמטק תל אביב:

    13-14/8 ב-20:00

    15-16/8 ב-18:00

    20/8 ב-18:00

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/8/12 02:20:

      אחלה ביקורת כתבת. הפעם אני מסכים איתך חיוך ואפילו השאלתי ממך שני משפטים בביקורת שאני כתבתי על הסרט.

      דודו

        6/8/12 08:10:
      יופי של ביקורת..!
      סרט קצר הוא כמו אספרסו - בלי להתמרח.