דוכן הקציצות של דנה מלמד

את דנה מלמד אנחנו מכירים כאישה מאחורי המילים ופחות ממאחורי הסירים. אבל, כשמספיק מכרים משותפים בפייסבוק המליצו על דוכן הקציצות שלה, לא יכולנו לעמוד בפיתוי. כך בצהרי יום שישי, נדחפנו בין המוני התל אביביים ועוד יותר הפריפרייאלים בתחתית דיזינגוף סנטר וחיפשנו את דוכן הקציצות המדובר מבין שלל דוכני האוכלי העדתי כחלק מיריד האוכל של ימי שישי.

בין אמפריית האוכל הפרסי מימין ועשרות דוכני האמפנדס הקטנים, עמד דוכן צנוע עם שלט "דוכן הקציצות". ניגשנו לראות מה הוא מציע. שתי אפשרויות יש בדוכן הקציצות, מנה בצלחת ב- 30 שקלים או קציצות בלחמניה ב- 25 שקלים. שמנת בחרה קציצות טלה ובקר במנגולד לימוני על מצע אורז בר. הקציצות היו טובות, עם מעט רוטב יוגורט למעלה. בניגוד לאוכל דוכנים הוא לא היה מלא בשמן ועשוי מחומרי גלם טריים וטובים. הביצוע היה טוב אך המנה בצלחת לא הצליחה לבלוט מעל מנה סטנדרטית בדוכן אוכל.

אני בחרתי באופציה "על הדרך", מיטבול ברוטב אדום בחלה של שבת. כאן התמורה היתה מפנקת יותר, עם חלה טרייה שספגה את הרוטב העדין והמתוק בשימחה. קציצות נימוחות מטובלות ביד מתונה וטעימות מאוד. הפגם היחיד היה החוסר במוצרים נלווים שיכלו לשדרג את המנה למשהו מעבר (ממרח מיוחד, טחינה טובה או משהו בסגנון).

דבר נוסף שטעמנו היתה שעועית לבנה שבושלה במשך הלילה בשמן זית ומרווה. השעועית הוגשה בקערית עם שמן זית שמנת חמוצה ועגבניה שנסחטה ישירות לצלחת. טעמים מקוריים ומפתים שנשמח לטעום שוב בהזדמנות. מסתבר שזהו מתכון איטלקי מסורתי שאנחנו מאוד שמחים שדנה עשתה לו "עלייה" ארצה.

לסיכום, מקום חביב שמצליח להראות חלק מהפוטנציאל שקיים בבישולים הבייתיים ובהחלט אופציה טובה לגיוון מהסביח הקבוע של צהרי יום שישי.

פיצה פי בריבוע

הפיצריה הותיקה מירשולים עברה לנסות את מזלה בתל אביב. בצפון אבן גבירול, מול פאב ה"שכן" והשממה הקולינרית שקיימת שם, נפתחה אופציה חדשה לבלייני הלילה. פיצריה קטנה עם מגוון תוספות ומעט פסטות. את הפיצה ניסינו בערב יום שבת לאחר בירה ב"שכן".

בר קטן ומעט שולחנות בחוץ זהו כל גודלו של המקום. היינו שבעה אנשים על שלוש פיצות. הפיצה הראשונה היתה עם הלהיט התורן שמסרב לחלוף, קרצ'ופי (ארטישוק משומר מאיטליה), והאם. הפיצה המוצלחת מבין השלוש. בנוסף ניסינו גם פיצה עם פטריות ועוד אחת עם קבנוס חריף שהיו טובות אך בנאליות יחסית.

הפיצה מכילה פרמזן וכדורי מוצרלה טריים על בצק דק ופריך. חומרי הגלם נהדרים, הטעם טוב מאוד אבל אוהבי הבצק העבה לא ימצאו שם את מבוקשם. אופציה טובה ומעניינת אבל לא מקום שחובה לבקר בו (אנו בטוחים שכמה מחברינו, אוהבי הבצק הדק, יחלקו עלינו).

נקודת זכות נוספת למקום היא סלט חסה טרי עם רוטב ויניגרט מעל שמגיע כאפרטיף לפני כל פיצה. החסה קרנצ'ית ורעננה והרוטב עושה את העבודה.

הירושלמית של אביב משה

אם אביב משה (השף של מסה האהובה) פותח מקום סטייל המזנון (האהוב) מה, לא ננסה?!

הכתובת היא דיזנגוף 302, המראה הוא מקום קטן מדי וצפוף בעיצוב פלאפלייה טיפוסית ללא טאצ' של שף מקצועי. על הבר מספר קערות נירוסטה עם מטבלים ולצידם פיתות מטוגנות שהיו יבשות ולא אטרקטיביות. לעומתן, הממרחים היו טובים, החריף הירוק, הלימון הכבוש, הטחינה הסמיכה ובלט מעל כולםממרח הכמהין.

הזמנו שתי מנות, צלי של שבת בפיתה והקציצות של אמא, גם הן בפיתה. בשר הצלי היה טעים מאוד, שומני במידה ומבושל כהלכה. אבל עם פיתה מתפרקת, חסה וגבעולי פטרוזיליה חתוכים גס מדי לא הצליחה המנה לספק את אותה החווייה שהמנה האינטימית במזנון של אייל שני מביאה. הקציצות בפיתה היו טובות, רכות מאוד עם טחינה וחריף שמשדרגים את המנה אך התוצאה הסופית רק טעימה ולא מעבר לכך.

אגב, לנמנעי הפחמימות, אפשר לקבל את המנות בצלחת ולא רק בפיתה.

אם כך, מדובר במקום עם אוכל טעים, אוירה לא מספיק טובה. אם נהייה באזור, אני מניח שנבקר בו שוב, אחרת זהו לא מקום שניסע אליו במיוחד.

זהו, זה הטנא שלנו לשנה הקרובה, שלושה ביקורים בשלושה ביכורים.

לצפייה בכל התמונות באיכות גבוהה ולהמשיך לעקוב אחרינו,

חבבו אותנו בספר הפנים!

שיהיה לכם בתאבון,

שמן ושמנת