עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    מים שקטים חודרים עמוק

    0 תגובות   יום שישי , 27/4/12, 03:25

    עוד לא הספיקו עיניי להתרגל לחושך שעטף את אולם הקולנוע עת הסתיים שלב הפרומואים וצללנו אל תוך הסרט, ואני כבר מתייפחת כמו תינוקת. דווקא בימים אלו קשה יותר לרגש אותי, מפלס הציניות שלי שגם בימים כתיקונם לא מכיר את המילה "שפל", עלה לאחרונה על גדותיו. והנה, קבוצת נשים סוחבות דליי מים ופתאום ההריונית שבהן נופלת. טיפות דם נוזלות לאטן על האדמה והופ- הברז נפתח! משם, מאוד קל לי לשנוא את הגברים שבסרט וכמעט ליפול בפח ולשנוא את כל הגברים באשר הם. דמויות הגברים "הרעים" משורטטות ולא בכדי, כדמויות שטוחות. הנה הם, הבטלנים הללו, יושבים, מעשנים, שותים תה ומסתכלים על הנשים שלהם סוחבות מים מן המעיין המרוחק. חבל שאין איזה מצוק להעלות את כולם ולדחוף אותם משם. כלומר, יש, אבל סביר שמשימת הסחיבה לראש המצוק תיפול על הנשים ולכן, עדיף להקל עליהן ולוותר מראש.

    בזמן שהצעירה שנפלה מאבדת את תינוקה, חוגגים בכפר את הולדתו של עוד בטלן עתידי. החורבן אל מול התקומה מחרידים באחדותם. בשיחת חמאם של נשות הכפר מסתבר שזה עניין שבשגרה, לאבד עולל אחד, שניים או אפילו חמישה כתוצאה מנפילות מיותרות בדרך למים המיוחלים. והנה, יוצא המרצע מן השק וקמה לה מחאה, בתחילה "אוהל" קטן אך בהמשך "אוהלים" רבים. הנשים מחליטות לעשות שימוש בנשק יום הדין- לא, לא הפגזה גרעינית, הרבה יותר גרוע- שביתת סקס (הן קוראות לזה- שביתת אהבה, אני קוראת לזה כמו שזה באמת). המחזה היווני "ליזיסטרטה" של אריסטופנס מקבל פרשנות מעניינת במציאות של ימינו, בו כפר קטן ושכוח אל נותר רחוק בשנים קדומות, בהן הגברים נלחמו והנשים עמלו על כל השאר. בינתיים, התפתחה ציוויליזציה מסביב אך בשם המושג המקודש "מסורת", הנוהגים הישנים נותרים על כנם וכך נאלצות נשות הכפר לסבול. אך כאמור, לא עוד.

    מובילות המחאה הן שתיים. הצעירה, לילה (השחקנית היפהפיה לילה בקטי) שנחשבת לזרה המרדנית, צעירה משכילה שהתאהבה במורה חתיך (סלאח בכרי ההורס) ונישאה לו. תושבי הכפר מתקשים לקבלה ובעיקר אמו של הצעיר, שזועמת על הצעירה שגזלה ממנה את אהבתו של בנה וגם את אהבתו של בעלה. הקשיים שמערימים על המסכנה לא יכלו שלא להזכיר לי משום מה תיאורים במחזות ישראלים של תחילת שנות ה-50, על נשים שנישאו לצבר החסון בן הקיבוץ אך נותרו מוקעות. אך לילה שלנו אשה חזקה היא. כפי שעוד יתברר בהמשך העלילה, אף יותר חזקה ממה שנדמה בהתחלה.

    המורדת השניה היא אמא רייפל (ביאיונה, שחקנית נפלאה ומסתבר זמרת ורקדנית מפורסמת) אשה מבוגרת שסיפור חייה יכול לפרנס את אותן טלנובלות מקסיקניות שבנות הכפר נהנות לצפות בהן בצוותא. בגיל 14 נישאה בשידוך כפוי לאלמן מבוגר, אשר ילדיו מנישואיו הקודמים, מתקרבים בגילם לגילה שלה. כבר בליל כלולותיהם אנס אותה ועם סיפתח כזה לחיי הנישואין, קשה לשמור על אופטימיות.

    שתי הנשים אינן שונות בתפיסתן. שתיהן מאמינות באהבה אמיתית כדבק שמחזיק את חיי הנישואין. שתיהן מאמינות בזכותה של האשה לעצמאות ולשוויון בסיסי בין נשים לגברים. אך בעוד בעידן בו אמא רייפל הייתה צעירה, לא היה דבר שיכלה לעשות על מנת לנסות לשנות את המציאות הלא הוגנת, כעת, בעידן הצעירים של לילה, יש סיכוי. אמנם קלוש ולעתים אפילו מייאש, כפי שניווכח לאורך הסרט, אבל הוא קיים ושתי הנשים נאחזות בו בכוח, סוחפות באמונתן ועקשנותן את הכפר כולו.

    במאי הסרט ראדו מיכאליאנו שביים את הסרט המוצלח והמרגש "הקונצרט" יוצר גם כעת פסיפס אנושי מרתק של שלל דמויות שונות מאוד אחת מן השניה אשר בסופו של דבר נמצא להן המכנה המשותף המאחד אותן יחדיו עד לפינאלה האופטימי.

    הסרט מציג בנוסף סיפורי משנה שלטעמי מעט מתפספסים בצלה הגדול של העלילה המרכזית, אך יש בהם רגישות ויופי שמצדיקים הכללתם בעלילה. כך למשל, דמותו של בן גילו וחברו של סמי, אשר אוהב את אשתו וחולם להיות משכיל אך מדוכא תחת כבלי הנורמה. ברגע אחד קטן הוא מתוודה בפני סמי על חלומותיו כנער ולבנו יוצא אליו בעודו מפרק לבנה לבנה את החיים שהיו יכולים להיות לו, בתחושת פספוס צורבת. או אחותו של סמי, שמאמינה בכל לבה באהבה טהורה ומתעטפת באידאות על שחרור האשה ובהמשך גם מממשת אותן כשהמאהב שלה בוחר בכסף על פניה וזונח אותה לאנחות. היא מנגבת את הדמעות ומביטה קדימה, בכך שהיא מתעקשת ללמוד לכתוב ולקרוא ובהמשך, בהחלטה שלה ללכת עם חלומותיה עד הסוף ולעזוב את הכפר הרדום.

    נוסף לדרמה, יש גם רגעים קומיים לפרקים. למשל, אמא רייפל היא סטנד אפ מהלך לכל דבר. הקטע בו היא מנסה לדבר עם בנה בטלפון נייד, על חמור באמצע המדבר, קרע אותי. זה אגב, כל כך נכון. היו כל מני סיטואציות בסרט שהזכירו לי כמה ימים בהם הייתי בכפר בגוואטמלה. נשים שיושבות וצופות בטלנובלות ומדברות בניב לא ברור. אין חשמל רציף ובקושי מים זורמים אך יש גם יש טלפונים ניידים וטלוויזיות....

     

    סצנת האהבה החותמת את הסרט שוב הצליחה לפתוח את הברז. סיום הבצורת הומשל בצורה הטובה ביותר כסצנת אהבה יפה וטהורה  ואני לא יודעת אם היה זה הדימוי שנגע בי וגרם לי להתרגש, או הצורך ברומנטיקה שמאלצית שקצת הלך לי לאיבוד. בכל אופן, משנגעה בי, כאמור, שוב ניגרו הדמעות ושמחתי להביט לצד ולראות את אמי מתרגשת כמוני. לא סתם בחרתי את אמא לסרט הזה. הצד העיראקי שבה (בעצם אצלה זה שני הצדדים... ) פרץ החוצה וההכרות מקרוב עם נישואים בשידוך. לא שלה, מזל. אלא של אמה, סבתי שבהיותה נערה צעירה נישאה לגבר אשר לא הכירה, נישואי תועלת שהובילו לתחושת פספוס ואומללות. ניתן לשמוח בילדים ובנכדים פרי אותה זוגיות,  שגדלו אמנם לתפארת, אך לא ניתן שלא לתהות כיצד היו נראים חייה לו נישאה, כמו אחותה הצעירה, לבחיר לבה.  אמנם השמחה וההתרגשות של אמי כשיצאה מהסרט, היו שווים בשבילי הכל, גם אם לא הייתי מתחברת אליו בעצמי, אך הידיעה ששתינו התחברנו, ממקומות שונים לחלוטין ובשום צורה לא מתוך הזדהות, כמו גם הוודאות בה אני יודעת כי סבתי,  כשתלך לראות את הסרט לאור ההפצרות העתידיות של אמי, אף היא תתחבר לחלוטין מסיבותיה שלה- גורמת לי להיות בטוחה שנשים באשר הן יהנו מהסרט עד מאוד. נשים אך גם גברים שכן, בסופו של דבר, הסרט נעשה עם קריצה. לא כולם מצטיירים כקשים, קרי רוח, מנוכרים ואיומים. יש גם את הרגישים, המשכילים, המודרניים, האוהבים. כמו כן, גם הנשים לא מצטיירות כפריג'ידיות מרדניות. זה לא פשוט להן בכלל העניין הזה של השביתה. ולא רק בגלל ההכרח להתמודד מול בעליהן, אלא גם מהסיבה הפשוטה ביותר- הן נהנות מסקס. גם בכפר נידח, הן מדברות על הנושא בפתיחות ומתענגות על ההנאה שהן מפיקות מהאקט. המסורת חוברת למודרנה ובמצב כזה, שביתת מין למטרה שתוביל בסופו של דבר לטובתם של כולם, הופכת למוצדקת ביותר.  לפחות בסרט זה אפקטיבי. בעידן השביתות של ימינו ולאור שביתה שהייתה לא מזמן, אותה הנהיגה אשה מאוד, איך לומר, מיוחדת, אני סבורה שהקונספט המוצע בסרט, לא היה עובד כל כך טוב...

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה