עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';
    0

    בין הכרמל למונטיפיורי

    5 תגובות   יום ראשון, 8/4/12, 01:09

    בדרך הקבועה שלי כל ערב, מהעבודה הביתה, עם תום חציית מתחם מגדל שלום וקצת לפני ההגעה אל הבית הנכסף, אני נתקלת במסעדת "מונטיפיורי שבע" שתמיד נראית מזמינה מאוד. גם בדרך לאמפם לקניית דיאט קולה בבקבוק זכוכית, דבר שקורה לא מעט לאחרונה בשעות הערב המאוחרות, אוזניי מתקשות להתעלם מצלילי הבוזוקי מאותה מסעדה ומהתחושה שאני בעצם חולפת לי ברודוס על פני איזו טברנה שמחה. כך שכשראיתי שוברים למסעדה הזו, מיד הצעתי לטל, השותפה שלי, ללכת לנסות, יחד עם ההסבר הנורא משכנע- תחשבי, דקה וחצי אחרי שננעל את הדלת, כבר נהיה ישובות בשולחן במסעדה. זה עבד.

    אז בשבת, בשעת בין ערביים נעימה, ניצלנו סוף כל סוף את ההזדמנות ואת השובר, ויצאנו לסעוד את לבנו במסעדה מתחת לאף.

    כבר בכניסה למסעדה קשה להתעלם מגודלה העצום והעובדה שהיא מרווחת נורא. כמו כן, העיצוב שלה, כבאסטה אופנתית בשוק, בהחלט מצא חן בעיניי. התיישבנו בפנים (לא מעשנות) ליד החלון, סופגות קרני שמש נעימות ושמנו לב שהאהיל שמעלינו הוא בעצם סיר שהתחפש. מבט כללי יותר חשף שכך כל האהילים במסעדה- חלקם מסננות, חלקם מחבתות וחלקם, כאמור, סירים וכולם כולם מאירים. גם הכלי הצבעוני שבו נחו הסכו"ם והמפיות שבה את לבנו, וחיש מהר היה ברור לשתינו מה נקנה לאבאמא לחג (זה נקרא "סכומון" ואותו ורבים טובים אחרים תמצאו באתר של המייצר- "ברל'ה"). 

    ואז הגיע שלב הבליסה. יחד עם לחם לבן בשקית נייר, זעתר עטוף בנייר עיתון ולימון כבוש שמקבלים כל הסועדים במקום, הזמנו ממרח אג'דה (9 ₪) שזה בעצם תפוחי אדמה טחונים דק דק יחד עם שום ויחדיו מהווים מעדן טעים במיוחד. כמו כן, ביקשנו חמאה ועוד לחם וקיבלנו בחיוך רחב. טל הזמינה לעצמה מנה מעניינת שנקראת "עגבניות האיכרים" (34 ₪)- מדובר בעגבניות שרי שמגיעות יחד עם בצל סגול, שום, פלפל חריף, זיתים שחורים, גבינת ברינזה וצנון. רק שהיא ביקשה וקיבלה, בלי צנון. היא ניסתה ללא הצלחה לשכנע אותי לטעום, אבל כמו שהצנון בשבילה הוא וטו, אצלי זו הגבינה, אז לא טעמתי אבל אני סומכת על הפרצוף השמח שלה, שהמנה היתה טובה.

    אחרי שלכלכנו, בכישרון רב, את כל השולחן בפירורי לחם, ציינתי את העובדה שלחם לבן לא בריא בעליל, אבל הוא הלחם הכי טעים שיש וטל הסכימה אתי. בעודנו הוגות בכך שמענו הערה שזרק המלצר לחבורת בנות שישבו לידינו והתבאסו שהיוגורט בציזיקי הוא 28% שומן ואני אמרתי לטל שהתחשבנות על קלוריות ואחוזי שומן צריכה להיות מול המדף בסופר ולא במסעדה, כי אם כבר באים, צריך להתפנק וליהנות. היא הנהנה בראשה שניה לפני שהגיעו העיקריות. משם, כבר פחות הגינו בזוטות כי היינו עסוקות בעניינים ברומו של עולם, קרי, בליסה אינטנסיבית.

    טל הזמינה את הפיסטיקאלי קבב (51 ₪)- שלוש קציצות בקר נחות על מצע של חומוס משאושה יחד עם עגבניות שאמורות להיות חריפות, אבל הן לא. זה נקרא פיסטיקאלי כי אמור להיות בזה גם טעם של פיסטוק אבל הדומיננטיות של החומוס גברה על כל רכיב אחר של טעם וטל שאמנם נהנתה מאוד מהקבב, הובסה על ידי החומוס.

    אני הזמנתי מנת שקדי עגל חלב (73 ₪) עשויים בחמאה ומרווה על מצע פולנטה (שזה בעצם מחית של קמח תירס) ואפונה. קצת פחות התלהבתי מהפולנטה, טל דווקא אהבה מאוד. התענגתי על לבבות העגל (כי בסוף, זה לבבות ולא שקדים) שהיו נימוחים בדיוק במידה וריגשו והפתיעו בכל לעיסה.

    מנוחה קצרה ושיחה על מסגרות למשקפיים כולל שאיפותיו וחלומותיו של המלצר בתחום והתהייה שלי מתי בעצם מגיע השלב של ניתוח לייזר להסרת משקפיים (מאוד פרקטית אני נהיית כשאני אוכלת, אז מה אם אני בכלל לא מרכיבה משקפיים) והחלטנו שאנחנו מעיזות ולוקחות גם קינוח, אפילו שאין אחר כך הליכה ארוכה הביתה שכביכול תנחם אותנו כמעין פעילות ספורטיבית לשריפת קלוריות. אגב, את הרעיון שלי לנסות ולהספיק לשיעור זומבה שעה לאחר מכן, טל דחתה על הסף, ובסוף הארוחה, הצלחתי גם אני להבין את ההיגיון הדק שמאחורי הסירוב.

    הקינוח שהזמנו היה בוואריה תותים, פיסטוקים ושערות קדאיף (34 ₪) ובאחריות, אחד הקינוחים היותר שווים שיצא לי לאכול בתקופה האחרונה. השילוב של התותים עם קרם הבוואריה, שברי הפיסטוקים ושערות הקדאיף יכול להיות או טוב מאוד, או רע מאוד- אין באמצע. וזה היה טוווווווווב, אוהו כמה שטוב! גם צורת ההגשה, בתוך אריזת טייקאווי מצאה חן בעינינו. אני מיד חשבתי שזה יכול להיות סופר רומנטי לסיום דייט מוצלח, לקנות יין באמפם ליד, להעמיס את הקינוח במסעדה, לחזור הביתה, להדליק נרות בסלון ולאכול בהנאה. אם הדייט ממש ממש מוצלח, אפשר את הנרות להדליק בחדר השינה...

    כששאלנו את המלצר לפשר צורת ההגשה המעניינת, הוא אמר בחיוך שזה בעיקר נועד לרמוז לאורחים שהגיע הזמן ללכת הביתה... כשהוא שאל אם נרצה גם קפה, אמרנו שאת הקפה כבר נשתה בבית קריצה

    בכלל, כל הצוות שם היה נחמד וסימפטי ותרם נורא לאווירת הכיף ששרתה במקום. המנות הטעימות, צורות ההגשה המעניינות ובכלל העיצוב היפה והאווירה השמחה, כל אלו גרמו לנו להיות מאוד שבעות רצון מהארוחה ולהסכים שנחזור בהקדם. היות והמסעדה כפי שטרחתי לציין רבות, שוכנת דקה וחצי מהבית שלנו, יש סיכוי טוב שזה יקרה אפילו מאוד בקרוב.  

     

    מונטיפיורי 7, תל אביב

    טלפון: 9428645–057

    שעות הפעילות:

    א - ש 12:00 - עד אחרון הלקוחות

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/4/12 22:11:
      תודה על ההבהרה :)
        8/4/12 17:04:

      צטט: אורן_אסיף 2012-04-08 11:42:26

      תודה על הסיקור.
      בעניין שקדי העגל שהתבררו כלבבות עגל, באיזה שלב זה התברר? מהכתוב עולה שרק אחרי שקיבלת את המנה.

       

       

      אם כך משתמע מדבריי, טעות שלי. למען ההגינות אבהיר שהעניין התברר בשלב ההזמנה, אם כי במקרה, שכן המלצר ציין כבדרך אגב, שבעצם מדובר בלבבות. לי זה לא באמת שינה, הייתי סקרנית בכל זאת ומאוד נהניתי. 

      לחם לבן - טוב מאד, בוואריה תות עם קדאיף - מצוין.
        8/4/12 12:37:
      אני רעב .
        8/4/12 11:42:

      תודה על הסיקור.
      בעניין שקדי העגל שהתבררו כלבבות עגל, באיזה שלב זה התברר? מהכתוב עולה שרק אחרי שקיבלת את המנה.