עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של איילת הלר

    נגיעות במה שבאמת מעניין אותי

    מארה סאד

    0 תגובות   יום שבת, 7/4/12, 18:21

    מדובר בהצגה מורכבת, עוצמתית ומציפה הן מן ההיבט הרציונאלי והן מן ההיבט הרגשי. עיקרה, לטעמי, הוא השיח בין שני מצבי אלימות: האחד- סאדיזם טהור, והשני אלימות למען מטרה נעלה, כאשר השאלה היא מי מבין שני סוגי האלימות מובילה את האדם לתחושת חופש מוסרית יותר. 

    השאלה מועלית על-ידי גיבורי גיבורי המחזה: המרקיז דה סאד עצמו, המאושפז בבית חולים פסיכיאטרי ומביים את החולים. אחד החולים, המגלם את דמותו של מארה, אחד ממנהיגי המהפכה הצרפתית שדגל באלימות למען מטרה נעלה, הפסיכיאטר (האלים הרציונאליסט) והאחות (הסדיסטית) שמנהלים את בית החולים. השאלה מועלית גם באמצעות דיאלוג בין חולי הנפש לקהל: הראשונים, בטירופם, מבטאים משהו מאוד יצרי ובסיסי, ואילו הקהל היושב באולם חווה את עצמו כ"אלים רציונאליסט" ומתנשא על החולים, דבר המאפשר לקהל להיות חלק ממהות הדיון המתנהל על הבמה. יש נקודות בהן המאזן משתנה, והקהל חש שידן של הדמויות על העליונה, כך, למשל, כשהן חורגות מגבולות הבמה וכאשר, בסוף, בקתרזיס, הן זוכות לחופש.

    הבחירה במחזה בתוך מחזה שאותו מגלמים שחקנים הממלאים תפקיד של חולי נפש הוא גאוני. הטירוף הוא גם אנלוגיה מהפנטת למהפכה המתרחשת הן בחברה עצמה והן בבני האדם עצמם. הצגה למיטיבי לכת.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה