עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    BARND NEW DAY

    בירבור חיים אמיתיים ובדיוניים בעירבוביה

    0

    סרט: בושה – מיניות כבית כלא

    9 תגובות   יום חמישי, 29/3/12, 22:36

    זה סרט על גבר רווק וחתיך שחי בעיר הגדולה ועובד בחברה חדישה, בסביבה גברית. עולמו דיי שטוח ומסתכם בסיפוק צרכיו המיניים באמצעים שונים. זה לא משהו שמפריע לו לגבי עצמו, עד שאחותו הצעירה והסקסית באה לביקור במפתיע. היא כמוהו משוחררת מינית, אבל להבדיל ממנו, היא מוזגת רגשות סוערים בכל זיון מזדמן.


    הסרט מציג הווה מתמשך של הווית חייו של טורף אורבני בפעולה כבר מסצינת הפתיחה (העשויה היטב): הוא יושב ברכבת התחתית ונועץ מבט באשה שיושבת מולו. היא מבחינה בו. הוא מחייך. היא מגיבה. הם מהנדסים מגע שניה לפני הירידה מהרכבת, אבל בסוף הטרף חומק. לא אסון גדול, כי יש פורנו, זונות, אוננות, וז'ורנלי סקס לנחמה. הכל בסדר.


    ''


    אז כאמור, יום אחד אחותו (קארי מאליגן) חוזרת לחייו, וכל שגרת חייו מתערערת. היא פקעת עצבים חשופים שמאותתת מצוקה בחיפושה הנואש אחר חום, והוא כל כך מקובע בנהיליזם האטום רגשית שלו שאין לו סבלנות ולא יכולת להכיל אותה. הם רגילים להאבק בניהם, רגילים להשתמש באנשים ובתשוקותיהם, כך שהם מתנגשים זה בזו מטבע הדברים. נעדרי כישורים פשוטים להיות ביחד, כמו משפחה.

    ''

    ברנדון (מייקל פסבנדר) הוא חלקלק, חמקמק ומקסים, שנהנה גם מסקס מזדמן וגם בתשלום, לא בוחל גם בגברים, מחשביו מקוונים לשיחות וידאו אירוטיות ופורנוגרפיה מגוונת, ואפילו הארונות והמגירות בביתו עמוסים עשרות חוברות סקס (למקרה שתהיה הפסקת חשמל במנהטן...). הסרט מתעד את נסיונותיו של ברנדון לשמור את הסדר המוקפד של ה"עינוגים" בגישת הפרד ומשול ביחס לרגשות וסקס.

    כאשר, באופן נדיר הוא יוצא  לדייט עם עמיתה לעבודה (ניקול ביהריי), ואיתה הקצב אחר, הדיבור רציני, הסיטואציה שפויה לחלוטין, והערב נגמר בביישנות רומנטית בפיתחה של הרכבת התחתית....למחרת ברנדון חוזר לעצמו ורוצה לטרוף אותה כמו שהוא מכיר, אבל במיטה הוא שוקע בחוסר חיוניות מביכה...העמיתה הולכת הוא נשאר, וחייב להגיע לפורקן והוא עושה זאת כמו שהוא רגיל עם נערה מקצועית, בלי דיבורים ורגשות. אולי הוא נכשל כי הוא מסרב לתת מעצמו רגשית, אבל הסרט לא מנתח או שופט אותו אלא רק מצלם אותו.

    ''

    זה לא סרט על נושא התמכרות למין, אלא מיסגור תמונות מחיי גבר עם התנהגות מינית עירנית במיוחד שכנראה מכסה על ייסורים עלומים, מודחקים, או שלא... הסצינות לא מוגזמות או חושפניות מידי אבל גם לא מבויישות. הוא אמנם נותן לנו חדרי מיטות ומצעים, אבל מתקמצן באירוטיקה גם כשמצפים לראות שדיים מקפצות בפראות כפי שיש בכל סרט אחר שמציג משגל המצולם בכמה זויות ומלהיב. ואילו כאן המצלמה עומדת ליד ולא מתערבת. או שהיא נצמדת בתקריב לדמות/פנים וכל הרקע מטושטש...הסגנון המופנם הזה עומד בסתירה לליברליות הרבה בחיי הגיבורים, גורם לנו הצופים להרגיש מציצנים, אבל הבימוי הקשוח הזה (של הבמאי סטיב מקווין) משביח את הסרט כי זה יוצר turnoff ומחדד את ההגיגים על הריקנות האכזרית של חיים מודרניים משוחררים שניזונים מבדידות ונהנתנות. רצף סצינות מבריק ממחיש זאת כשברנדון מפלרטט באומץ עם אשת איש בפאב והענין מסתיים במכות בחוץ, אז הוא לוקח את עצמו למועדון ריקודים למצוא זיון וכשלא מכניסים אותו הוא קופץ למועדון הומואים למציצה, ומקנח עם 2 זונות (נשים) עד הבוקר...ולעבודה...

    ''

    ברקע יש את אחותו ההפכפכה, היא לא באה לו טוב אבל מתעקשת להיות נוכחת. היא בין היתר, מנסה להיות זמרת ומזמינה את ברנדון להופעה ומבצעת את השיר "ניו יורק, ניו יורק" (של פרנק סינטרה) בביצוע הכי איטי, אירוני ומדכא שתשמעו איי פעם. אח"כ היא מזדיינת בביתו ובמיטתו  של אחיה עם קולגה שלו שהוא גבר נשוי+,. ברנדון כמובן מעוצבן מאוד ויוצא לריצה לצלילי "וריאציות גולדברג" של באך הגאונית מבחינת סדר...כשהוא חוזר הקולגה כבר עזב, ברנדון מחליף מצעים והולך לישון, ואחותו ממהרת להדחף לו למיטה בחיפוש אחר חום, אבל הוא מגרש אותה בצעקות זעם....

    ''

     

    ברנדון בעצם צועק "אני חופשי...אני חופשי...אני חופשי..." ואחותו צועקת "כבול אותי...כבול אותי...כבול אותי..." עד ששניהם קורסים; היא בדרך אל החופש והוא במודעות לכבלי החיים.

     

    הסרט מצריך רק הרהורים על התנהגות אבל לא שפיטה. למשל אפשר להסיק שיש איזה ענין טראומטי בין האחים, אבל הסרט דן רק בהווה ולא מאיר את העבר. יש פה נגיעה לשחרור המיני שהוא גם בית כלא :) ובכלל זה טוב לדמיין בסרט הזה...


    סצינת הסיום קצת תמוהה בעיניי, כי הסרט לא מוביל לתובנות על מה הבושה ואחרי הכל יש לא מעט ברנדונים.....אולי זה מין הומור של צעירים על סבתות שאם תצפנה בסרט וההתנהגות שבו הן ודאי היו פולטות במבוכה "בושה...חבל...בושה...חבל...". או אולי ברנדון החליט שזאת בושה שהוא אח כל כך גרוע ואפילו לא משענת קנה רצוץ לאחותו המתפרקת....מה שבטוח שזוהי לא בושה שאדם מסכים עם מה שהוא – חיית מין.

      

     

    הסרט הזכיר לי שיר מופלא של Arcade Fire אבל בביצוע של פיטר גבריאל הגאון

    ''

      

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/8/12 08:56:
      סרט מעולה. שחקן מדהים. שילוב גאוני של בימוי ומשחק. מה שהשאיר אותי מלאת מחשבה היא העובדה שאין אפילו לא רמז על הסיפור מאחורי הדמויות. אין להם היסטוריה. וזה מעניין מאוד.
        12/4/12 16:59:
      הסרט טוב, אבל...נראה לי שהרבה מזה בזכות מייקל פאסבנדר.שחקן אחר אולי לא היה יכול להחזיק סרט שלם על כתפיו בלבד, והוא... עם טונות של כריזמה, קסם אישי, וכישרון משחק מדהים, עושה זאת בקלות.
        11/4/12 21:06:
      כתיבה יפה. קראתי בנשימה אחת והכנסתי לרשימה. מי יודע, אולי אפילו אגיע אליו מתישהו.
        11/4/12 17:42:

      הצילום עושה הרבה לסרט. סרט לא קל, אבל התוכן כמו שאתה מביא אותו מחייב צפיה נוספת. הדיון שהתפתח כאן גם תורם לענין. הביקורת / סקירה שלך מעולה ! נראה שאתה מכיר את הענינים מקורב :) תודה.

        4/4/12 00:10:

      תודה שי :) אגב, תשים לב בסרט (לקראת הסוף) שיש טעות קשה בתרגום כשהאחות (סיסי) משאירה לו הודעה קולית והיא אומרת "אנחנו לא אנשים רעים, רק היינו במקום לא טוב" אבל זה תורגם "אני לא בן אדם רע וכו'..." וזה ממש חשוב כי לדעתי זאת הפעם היחידה שהבמאי (שהוא אמן לפני במאי) מתיחס או מנתח את מה שקורה בכל הסרט ומכאן אפשר לגזור את כל התאוריות על המתרחש.

        3/4/12 22:57:
      ביקורת מעייינת ומעמיקה שעושה חשק לראות
        31/3/12 23:46:
      היי עמית, אני מסכימה איתך שהרגשת הבושה קשורה למגע שלנו עם האחר, רוב הרגשות אם לא כולם מווסתים במיכל אנושי, בקונטקסט.. כאשר אדם שביר ופגיע , הוא יהיה תלוי יותר לשם איזונו, בהרגעות שונות מבחוץ . מעבר למה שאתה אומר, שברנדון חי חיים פונקציונאליים, נראה לי שהוא אולי חי חיים מכאניים, עם פיצולים מרובים, בעיקר מנפשו..האחות, כך משתמע.. מזכירה לו אולי מי הוא..מאין בא.. אולי איזה ילד היה.. היא מעירה בו את חיי הרגש הקפואים והרדומים שלו.. בנוגע לשיר, עמית הוא מקסים.. ומסתיים בקריאה לגאולה Set my spirit free Set my spirit free Set my body free Set my body free Woo! והלוואי על כולנו.. שבוע טוב ולהת'
        31/3/12 18:36:

      היי רותי, ראשית תודה :))))

      בושה נתפסת אצלי כמשהו שנאכף מבחוץ, כלומר אדם לעצמו יכול להגיע ל"שיאים" בכל ענין אבל כל זמן שמישהו מבחוץ לא יתייחס אליו הוא לא ירגיש בושה, שהיא תכונה נרכשת ולא מולדת.

      כשאני מביא בחשבון את גילו של הגיבור, וכמות הגירויים בעיר שהוא חי (כמהגר מאירלנד, למען השם...), והזמינות והקלות של מימוש תאוותיו, אני לא ממהר להחליט או לקבוע (לשפוט) משהו לגביו.

      ת"א בזעיר אנפין עמוסה לעייפה במהגרי עיירות, כפרים, יישובים וערים פחות זוהרות, שהם בדיוק דגם ברנדון/סיסי. נכון שהם לא שורדים פה לנצח, וזה בעיקר מפני שהם מידי פעם נוסעים "לבקר את ההורים/משפחה" שהם האלמנט המקרקע שלהם בחיים, הם נותנים הזדמנות להרגיש...

      לברנדון בסרט קרה אותו דבר - הוא חי חיים פונקציונליים, הוא לא מצמץ או עשה רגע חושבים, אלא רק אחרי שמישהו מהעבר בדמות אחותו נפלה עליו, והיא בעצם מחקה אותו ללא הצלחה ומתרסקת והוא אחריה. רק אז הוא מבין את מה שאת אומרת עליו "נפש בודדה, חסרה ומבויישת" כי היא מוציאה ממנו רגש והוא לא יודע להתמודד עם או או שפשוט שכח....

      למזלנו אנחנו פה מדינה קטנה של אנשים חמים יותר ואכפתיים ברמה אנושית (יענו, תמיד אפשר לתפוס רכבת בחזרה לדימונה/עפולה/כפר שיטים/מעלה חמציצים וכו'...)

      אהבת את השיר שצרפתי ?

        31/3/12 15:08:
      הבושה נוצרת כאשר , מה שהאדם עושה לא עולה בקנה אחד עם מה שמחזק באמת את עצמיותו ואת הערך העצמי שלו.. נראה, שהגיבור בסרט זקוק להרבה "זריקות" מחזקות ..ואולי אף מכור להן במידה, אך השפעת הזריקה לא מחזיקה הרבה זמן.. וכבר צריך עוד ועוד ועוד.. וזה אולי מביש.. שאין יכולת לייצר אינטימיות אמיתית , שקושרת גוף ונפש.. שהגוף הופך לסוכן נרקומני של נפש בודדה ,חסרה, ומבויישת. תודה עמית, על סקירתך הנפלאה.. וכוכבים לך...רבים וזוהרים ( :