נעלי ספורט לבנות, ג'ינס קרוע, אפרו, קלאודיה שיפר, קרוקס ופוגים. המכנה המשותף היחיד שלהם הוא שכולם נכחדו. אופנה. חולפת. חלקם אמנם חזרו לשטוף את הארץ אחרי הפסקה קצרה, אבל אף אחד מהם לא נדבק. מזל, אם אנחנו מסתכלים על מה שהיה.

כשהקופונים התחילו, היה חשש מסוים.  למה שימכרו לי משהו בחצי מחיר? ומאיפה אני יודע אם אני אקבל את המוצר שרכשתי? ואולי לא יהיו מספיק אנשים לרכישה המשותפת? אני ממש מקווה שיהיו, הלוואי שאקבל מסאז' בחצי מחיר.

אבל המוצרים היו טובים, מפתים. את כל הדברים שלא היינו צריכים ואפילו לא כאלה שבאמת רצינו, בחצי מחיר ובמצפון שקט. אז התחלנו ללכת יותר למסעדות, אפילו השתגענו עם מסאז' שלא ביום הולדת, ובובה לאחיינים ורק קליק אחד הפריד בינינו לבין טיסה לאמסטרדם.

עכשיו נחזור להווה. ארץ נהדרת עשו את הגיג על הקופונים עוד בעונה הקודמת, כל אתר שני הוא אתר קופונים. גם חברות האשראי. והם מציעים הכול, חוץ ממשהו באמת טוב. ככה מצאנו את עצמנו קונים קופון ל"נועה ביסטרו" של ניר צוק.

המבצר של ניר צוק ביפו מבורך, על שלל מסעדותיו. הוא מלווה אותנו הרבה שנים ותמיד נשאר רלוונטי, גם אם לא הכי טוב שיש. בקורדיליה חגגנו סילבסטר, בג'פה בר חגגנו את הבוז'ולה. אחרי הקופון, שמחנו לחזור למתחם שהיה כרגיל מעוצב במראה מלוכלך, לא גמור ומאוד נינוח.

הקופון היה fixed menu זוגי. בפתיחה, הרעיפו עלינו ארבע מנות ראשונות. קרפצ'יו מוסר שהיה מעט אנמי ומעט מוצלח, משייט בין שתי הסקאלות בכל ביס. סלט בורגול קר שהיה מפתיע ומלא בטעמים מרתקים. ולמרות שאנחנו לא מציינים את זה בדרך כלל ,המנה הייתה גדולה מאוד יחסית למנה ראשונה. מנת קלאמרי מטוגן שלא הרשימה ואנטי פסטי שבהתחלה היה מרענן, עם הרבה טעם של אניס מהשומר הצלוי, אבל גם הוא נמאס די מהר. 3-1 לרעתנו.

בעיקריות הייתה לנו בחירה. שמנת הלכה על ניוקי ברוטב שום ושמנת, אני הלכתי על תבשיל טלה בכינוי ערבי. הניוקי היה טעים, נימוח, עם רוטב שמשתלב טוב, אבל זאת לא הייתה מנה מרגשת. אולי בגלל המתכון הלא מספיק יצירתי.

תבשיל הטלה הטחון היה חסר טעם. לגמרי. בהתחלה ביקשתי חריף בצד, משהו בכדי להחיות קצת את הטלה הטחון ששכב לו שם, משעמם, בצלחת שלי. אבל מהר מאוד נשברתי ומבויש ביקשתי להחליף את המנה, אם אפשר. אני לא אוהב לעשות את זה.

"יודעים מה? להבא, במקום לקנות שני קופונים למסעדות בינוניות, נשמור את הכסף ונלך פעם אחת למסעדה טובה", שמנת הציעה. ליאה ויונתן שהיו איתנו בשולחן הסכימו. כי המנות שראינו יוצאות לשולחנות אחרים נראו מושקעות. כאלו שיעמדו בסטנדרטים של ניר צוק. ואנחנו, הקופוניסטים סוג ב', קיבלנו רק את מה שהיה קל וזול להגיש.

או כמו שאמא שלי אומרת: "כשאתה עושה משהו, תעשה אותו מכל הלב".

בשתי מילים: שמנת חמוצה 5%

נ.ב.

בכדי להעביר את הטעם החמוץ והאניסי של הקינוחים ב"נועה", החלטנו לצאת לטיול לילי בין יפו לנווה צדק, וללקק את הגלידה שכבר כמה שנים כן שומרת על רמה גבוהה. רק שלושה סניפים יש ל"אניטה" ושניים מתוכם בנווה צדק. אולי בזכות זה הם שומרים על הרמה. אם אתם טיפוסים של כדור אחד, אז תדעו שעל ה"קוקימן" שלהם אסור לוותר. מרנג ועוגיות, עם ממש קצת שוקולד. לא מתוק מדי, לא משעמם, לא בא לך להפסיק לאכול אותו. לעולם.

שיהיה לכם בתאבון,

שמן ושמנת

מה? עדיין לא חיבבתם את העמוד שלנו בספר הפנים?

קליק אחד ואתם שם.