איפשהו שם לפני כמה שנים, בין ההעלמות של השפים הגדולים בסוף שנות האלפיים,  לבין חזרתם למרכז המטבח, היה ריק. בתוך הריק הזה צמחו כמה מסעדות טובות בלי שם של כוכב במטבח, אלא עם תפריט נוצץ ואיכות גבוהה של המנות. דוגמא טובה לכך היא הקופי בר, שהייתה מהמסעדות הראשונות שהפיחו חיים בסצנה שגוועה.

מאז זרמו הרבה מים בכיורי המטבחים,  ונשטפו הרבה כלים. עברו סגנונות ואופנות, וכל שף מוכר מחזיק היום לפחות מסעדה אחת. אחת החברות של שמנת חגגה יומולדת ובחרה בקופי בר, אנחנו שמחנו לחזור למה שהייתה פעם אחת המסעדות הטובות בעיר ולראות מי השתנה יותר, היא או אנחנו.

העיצוב לא השתנה הרבה. עדיין ואזות גדולות עם פרחים גדולים, עדיין חשוך, עדיין תפריט שכתוב על הקיר (למרות שהיום כבר כולם עושים את זה). אולי רק נהיה פחות צפוף.

כשהתיישבנו קיבלנו סלסלת לחם ואיולי, בדיוק כמו במסעדות של פעם, כשלא היית צריך לשלם עוד 12 שקל על מנה דומה. הלחם היה חמים וטוב, עם קשה... קשה באמת. לפעמים מדי.

למנות הראשונות ניסינו שתיים מהספיישלים של אותו היום. הראשונה הייתה סינטה בחומץ פטל על בצל קריספי. פיסות הסינטה היו עשויות על הדקה,  והבצל באמת היה פריך ולא כמו חלות הבצל הטובעות בשמן בהמבורגריות. מנה טובה, שמחדשת רק מעט. צנועה וחביבה. לטעמם של החברים שהתחלקנו איתם במנה, חומץ הפטל היה שולט מדי.

המנה הראשונה (השנייה) הנוספת שניסינו הייתה כיסוני פסטה מלאים בגבינות, עם ארטישוק ורוטב שמנת מעל. המנה הייתה קצת קטנה, אבל טובה. פסטה טרייה ורכה, לא מבושלת מדי. הרוטב לא כבד מדי. למען האמת, לא הפסקנו לטעום עוד ועוד מהרוטב שנשאר בצלחת, בזמן שחיכינו למנות העיקריות. וחיכינו לא מעט.

שמנת בחרה במנת שרימפס לעיקרית. השרימפס היו מכוסים ברוטב שמנת שכיסה אותם היטב, והשלים את המנה.  מנה שכבר נעשתה ונטעמה באינספור מסעדות, אבל בקופי בר עשו אותה טוב. כמו סרט מתח שמצליח להדאיג אותך, אפילו שאתה בטוח שהגיבור יחיה בסוף.

אני הלכתי על מנה שמחזיקה בקופי בר המון שנים. לא, לא ההמבורגר ביין, אלא השוק אווז קונפי. הנה משהו שלא יוצא לאכול בכל מקום, וחבל. מנה מעט מתוקה עם תאנה מעל, מוגשת עם פירה במרקם ובטעם ראויים לשבח. פריך מבחוץ ורך מאוד מבפנים. אין ספק שזאת מנת הדגל של אותו ערב.

הקינוח היה בעייתי. מאבק קשה בין שוקולד ולרונה לבין הטירמיסו נגמר בזה שהחלטנו לא להזמין קינוח. קולות ההנאה משאר השולחן, רמזו לנו שהפסדנו.

לסיכום,  מסעדה ותיקה ששומרת על רמה גבוהה ולא מפחדת גם לחדש מדי פעם. אנחנו מקווים שגם אם נחזור לשם עוד חמש שנים, התגובות יהיו חיוביות גם. אם באירופה זה מצליח, אז למה לא פה?

בשתי מילים: שמנת מתוקה 16%

אם אתם רוצים לראות עוד תמונות של הקופי בר,

אל תשכחו לחבב אותנו בספר הפנים!

שיהיה לכם בתאבון,

שמן ושמנת