אדם מתגורר בבניין דירות צרפתי בו הוא נולד, אביו וסבו. בבניין זה חיים אנשים שונים בדירות שונות ומנהלת אותו  שוערת קשוחה האחראית על ההתנהגות והניקיון. בבית זה באה לידי ביטוי כל האדריכלות הנפלאה של החלונות, הבגדים והמעמדות. אך משהו מאיים לחרב את ההרמוניה הבטוחה- בקומה השישית מתגוררת חבורת עוזרות בית מספרד. בעוד השפה הצרפתית מייצגת הפעם קור, מעמד ויבשושיות  מייצגת הספרדית חולשות אנושיות חום ושמחה. המפגש לא מאחר  להגיע בין היבשושיות לבין השמחה. אותו אדם שעובר שינוי מאוד גדול מאפשר לעצמו את השינוי רק לאחר תקופת מורטוריום שהוא לוקח מהחיים. בתקופה זו הוא חי ביחד עם רהיטים ופרטי לבוש של אמו המנוחה בחדרון קטן. שם, הוא מרגיש הכי "בבית" שם הוא מרגיש את הביטחון ואת האהבה ללא תנאי האמתית והאין סופית ורק משם  מאותו החדרון הוא יוצא לדיאלוגים משמעותיים שישנו את תפיסתו לגבי חייו ועתידו. ואולי, רק אולי זוהי מטאפורה למגורי שני עמים על אותה אדמה , מגורי שני זנים של חיות באותה גומחה אקולוגית מגורים של שני תווים באותה מנגינה.

ואני למדתי שההרמוניה הכי פה נוצרת מניגודים הלומדים להשלים זה את זה. את הקומות הראשונות למדנו להעריך בסרטים אחרים וכאן למדתי שכל אדם זקוק לקומה שישית בחייו.